הבעיה מתחילה בתוכי

רציתי לומר לגברים שלמדו איתי: סליחה שהסטתי את תשומת ליבכם מן החומר הנלמד. סליחה שגרמתי לכם לחוסר ריכוז ופגעתי בציוניכם ובקריירה שלכם. סליחה על כך שבמקום להיות הכי טובים שיכולתם, הייתם מעט פחות

27/08/2017
עדי יגר קבלו עדכונים מעדי
  • בדואר
  • RSS

 שילוב חרדים

שכוייח! שולבו להם יחדיו סטודנטים חרדים ומרצים חילוניים בשלוחות האקדמאיות של מכללות ארצנו- צעד גדול וחשוב קדימה. תיאר זאת יונתן יבין, מרצה בסמינר הקיבוצים בשלוחה כזו בבני ברק, שמלמד 40 סטודנטים המתעתדים להיות מורים לגיל הרך, בטור שכתב ל"ידיעות אחרונות". ואם לרפרר לספר ״דירה להשכיר״, שהוא חלק מן החומר הנלמד- יוכלו לחיות כולם ביחד בשלום ובנחת.

אההם. בעצם כמעט כולם יוכלו לחיות ביחד. חצי מהאוכלוסיה אינה מוזמנת, זו הנשית. נשים אינן חלק מהכיתה הזו, כמובן, מתוך כיבוד רצונות הסטודנטים ממין זכר, ויונתן יבין מבין ומכיל את המציאות הזו, כי ליברל אמיתי מכבד השקפות עולם שונות, גם כשהן עצמן לא מכבדות מחצית מהאוכלוסיה. ואף מגדיל יונתן יבין להצדיק את היעדרות הנשים מהכיתה במשפט ״צר לי שמפרידים נשים מגברים באקדמיה החרדית, אך יש לכך גם יתרונות. אצלי, לפחות, התלמידים מרוכזים בחומר וזכור לי היטב במה התרכזתי אני במהלך התואר הראשון שלי".

אני הוא גוף נשי המפיץ הפרעת קשב וריכוז מסביב לו

באמת שעד למשפט הזה רציתי גם אני ולהבין ולהכיל ולשבח ולפאר ולקלס, ואפילו שקלתי להשלים עם ״המציאות הפרגמטית״ כמות שהיא, אבל מנקודה זו הבנתי שבעצם אני היא הבעיה של ההשכלה הגבוהה במדינת ישראל. סתם ככה- רק מלהיות אני. אני הרי לא אני בעצם, אני הוא גוף נשי המפיץ הפרעת קשב וריכוז מסביב לו. לא רק אני אגב. גם את. אתן. כולכן כמוסות ADHD חמושות בקלסרים ומרקרים צבעוניים, נוגדות ריטלין וממסכות חושים, ממיסות את המיילין החלבוני המחבר בין האקסונים השונים שמרצדים פירורי מידע במוח, וגורמות לפיזורם הלא נכון במוח הזיכרי.

אני ושכמותי באנו להפריע ליונתן יבין ולהסיח דעתו בעת לימודיו לתואר הראשון, עד שאינו זוכר דבר מלבד העסיסיות ההיא שהסבה את תשומת ליבו והקשתה עליו להתרכז. אז רציתי לומר סליחה. סליחה בשם הסטודנטית שהייתי לסטודנטים הזכריים שלמדו איתי בשני התארים (לא רק הראשון, כי אולי יש כאלה שהפרעתי להם גם בתואר השני). סליחה שהסטתי את תשומת ליבכם מן החומר הנלמד. סליחה שגרמתי לכם לחוסר ריכוז. סליחה שפגעתי כתוצאה מכך בציוניכם. ואחר כך אולי בהתקדמות שלכם בקריירה. סליחה על כך שבמקום להיות הכי טובים שיכולתם, הייתם מעט פחות.

אילו רק ידעתי, הייתי נמנעת מלעמוד בינכם לבין מיצוי היכולות שלכם. ולא רק אני- כולנו צריכות לומר סליחה. סליחה שפיזרנו את השיער והפצנו ריח שמפו אביבי בכיתה, סליחה על הסיכומים בכתב ידינו העגול שחמוקיו מבלבלים, סליחה ששכבנו על הדשא בהפסקה ולא עמדנו לידו. אני אף זוכרת פעם ששרתי לעצמי במסדרון. איך יכולתי?וזה רק בזמן הלימודים לתואר! מה לגבי סביבת העבודה? אנו מסתובבות לנו חופשיות במסדרונות של המשרד, משתתפות בישיבות, כותבות מסמכים, מכינות קפה, מחממות אוכל במיקרו, בזמן שהזכרים שמסביבנו בסך הכל מנסים לעבוד! יש להפריד בין המינים במהרה לפני שתתמוטט כלכלת העולם החופשי.

אבל בואו נניח לרגע שהפליית חצי מאוכלוסיית ישראל, כדי להיענות לדרישות מופרכות ופוגעניות של קומץ שאנחנו מנסים לסייע לו להשתלב באופן פרודוקטיבי בחיים המודרניים, ולשפר בכך גם את חייו, היא לא כל כך בסדר. ובואו נגיד גם שקביעת גבולות כאלה בתחום אחד בחיים, יכולה לפעפע מבלי משים לתחומים אחרים (סביבת עבודה, מערכת התחבורה שמסיעה את הסטודנטים... אה, סליחה, זה כבר קרה).

אם נניח את זה, אזי הוויתור הנדיב  של יונתן יבין על זכויותינו, במשפט האגבי-זחיח-הו-כה-משעשע שלו, הוא לא פחות ממסוכן. יונתן יבין הוא מחנך- מחנכם של מחנכים לא פחות. הוא מייצר תודעה. החליפו רק את המילה נשים במילה שחורים והופה- עברנו על חוק. מי שהופך ברגע מחצית מהאוכלוסיה לגורם המפריע להשכלתו של המחצית השניה תוך רמיזות מיניות לא פחות, נמצא במקום חשוך עוד הרבה יותר מזה שתלמידיו מגיעים ממנו.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה