הבעיה הגדולה עם המימונה

תקנות הרעש המחוקקות בחוק קובעות שאין להרעיש לאחר השעה 23:00 בלילה ועד 7:00 למחרת באזורי מגורים בכל ימות השנה אבל בכל הנוגע למימונה תגלו שמותר להרעיש ללא הגבלה

08/04/2018
חן קרופניק קבלו עדכונים מחן
  • בדואר
  • RSS

אתמול בלילה נערכה חגיגת המימונה. חגיגה שמחה ונהדרת המסמלת את סיומו של חג הפסח. סיבה נהדרת למסיבה נכון? אך אתמול, וכך בשנתיים האחרונות, הפכה אותה חגיגה מסורתית לסיוט של ממש- מגיגה עדתית בקולי קולות, ברעש מחריש אוזניים בחסות החוק. אתמול בלילה במקביל לאלפי בתי אב שחגגו ושמחו בתי אב אחרים הסתגרו בבתיהם, לא יכלו לישון והתעוררו ליום של שגרה עם עיניים שבקושי נפתחו, לאחר לילה לבן על מנת שחגיגה אחת תתאפשר.

עכשיו אני אקדים ואציין ואחזור ואדגיש, אין לי דבר ולו חצי דבר נגד חגיגת המימונה, להפך, כל סיבה למסיבה היא נהדרת בעיני וכבר נכחתי בלא מעט מימונות בחיי ונהניתי. אך מה שהיה אתמול אצלי בבניין, ולפי מה שראיתי ברשת שלא מעט מקומות אחרים לא היתה חגיגה אלא במילה אחת: סיוט.

מימונה צילום מסך

תקנות הרעש המחוקקות בחוק קובעות שאין להרעיש לאחר השעה 23:00 בלילה ועד 7:00 למחרת באזורי מגורים בכל ימות השנה. הימים היחידים יוצאי הדופן הם יום העצמאות וליל פורים. בשנת 2016 כבוד השר אבי גבאי שהיה אז השר לאיכות הסביבה החליט להוסיף למועדים את ל"ג בעומר ואת ליל המימונה. בלילות אלה לא חלים החוקים ואין הפרות של רעש, מותר להרעיש כמה שרוצים עד מתי שרוצים. כן, קראתם נכון.

עכשיו, מה הבעיה? אם תסתכלו על רשימת המועדים תשימו לב שחוץ מהמימונה מדובר בחגי ישראל הנוגעים לכל העדות והתרבויות. המימונה היא חגיגה של עדה אחת וזה לא משנה לי אם זה מרוקאים או טוניסאים, מצרים, אלג'יראים פולנים רוסים או הונגרים. השורה התחתונה היא שלאף עדה אחרת אין יום בשנה שמותר להם לעשות מה שבא להם וכמה שבא להם והשכנים יכולים, בלשון המעטה, לקפוץ להם.

עוד נזכיר שהיום לא חופש. היום חוזרים לשגרה אחרי חופשה ארוכה. ילדים שצריכים לקום לגן ולבית הספר, אנשים שצריכים ללכת לעבוד. אבל כל זה לא הפריע לשכנים שלי ולעוד שכנים רבים לחגוג מעבר לגבולות הסביר. אני בעד חגיגה, אני בעד שמח אבל אני לא בעד בוקסות בחוץ, להרגיש בסלון שלי שאני בתוך אולם אירועים ושהילדים שלי לא ישנו לילה שלם.

מירי רגב מימונה צילום מסך

אני לא בעד צרחות וצעקות קריוקי מטורף, רמקולים ושירים עד אור הבוקר כי אפשר. כי החוק מאפשר. אני לא בעד שהמשטרה לא יכולה לעזור לבניין שלם רק כי שכן אחד החליט שבא לו לשמו ושכח שמימונה אולי יש פעם בשנה אבל שכנים יש כל השנה.

שאלה לי אליכם, אי אפשר לחגוג בכיף? עם מוזיקה שלא מפרקת את הבניין? שלא מרעידה את התריסים? אי אפשר בלי צרחות ו"שמח"? ואיך הייתם מגיבים אם בחג "אשכנזי" היה מותר להרעיש בטירוף כי החוק מתיר? לא יודעת למה אבל לדעתי הייתה עולה המילה קיפוח לא פעם ולא פעמיים. אז לא. אני לא חושבת שזו שמחה. אני גם לא רואה חגיגה בכך שעדה אחת יכולה לחגוג בצורה ברברית (ומה שהיה אתמול בלא מעט מקומות זו ברבריות לשמה), וכל השאר יסבלו רק כי שר אחד ועוד שרים שתמכו בו החליטו לתקן עיוות שכלל לא היה קיים ולאפשר זאת.

אני לא היחידה שחושבת כך. תסתכלו על הדף של אבי גבאי ותראו בעצמיכם. רופא שלא יכל לישון (הייתם רוצים שיבדוק אתכם למחרת או ינתח אתכם?), נהג אוטובוס שהיה צריך לקום בארבע בבוקר להסיע נוסעים ולא עצם עין כל הלילה. אבא שהזריק בטעות שתי מנות אינסולין לבת שלו מרוב לחץ ורעש ולא זכר שהזריק כבר ואני? אני רק מתלוננות על תריסים שרעדו בעוצמה כזו שהבת שלי בכתה ונצמדה אליי עד שנרדמה מרוב עייפות ובכי. איזו חגיגה אה? שמח!

לעומתם, המון משפחות שחגגו את הלילה המסורתי בצורה תרבותית ושמחה ולא הפריעו לשכנים. לא הרסו להם את הלילה. ולא זכו למטח של קללות ותגובות של "מותר לנו המשטרה מרשה" והחוק לצידם. לילה כזה, מזל שלא הסתיים באסון. כי אני אישית היתי קרובה לכבות להם את החשמל או לשפוך עליהם מים אבל אני תרבותית. ואני עצרתי את עצמי וכבשתי את הכעס שלי וישנתי בקושי שלוש שעות וקמתי לבוקר עבודה לארגן שני ילדים גמורים לבית הספר. כדי שעדה אחת תוכל לחגוג איך שבא לה.

אם לאבי גבאי, ולכל מי שאתמול פרק עול זה נראה הגיוני. קטונתי.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה