הבנים נגד הבנות

לפעמים לילי רוז מסתכלת על חברויות של בנים ומקנאה: בשבטיות הזו, בנאמנות לאורך שנים, בחוסר הגבולות והערכים המקודשים. האם חברות של בנות היא עסק רגשי ומורכב מדי בשביל להתחרות בכל אלה?

02/12/2012
רביד גולדשטיין קבלו עדכונים מלילי
  • RSS

תמיד קינאתי בחברויות של בנים. נדמה שהם מונים כעשרה חברים ממש טובים בקבוצה הסגורה שלהם, שהולכת יחד מהתיכון או מהצבא, עד לקבר.

אצל בנות זה שונה. יש לנו חברה אחת מביה"ס (במקרה הטוב), אחת מהצבא, עוד אחת מהאוניברסיטה, אחת מהמשרד, ועוד כמה שהשכלנו ללקט במהלך חיינו הבוגרים, שבמקרה נקרו בדרכנו. אם את מאד ברת מזל, תהיינה לך חמש חברות טובות, שכמובן לא יהיה שום קשר ביניהן, פרט אלייך.

המקום שבו ניתן לראות את התופעה במלוא הדרה היא בדרך כלל במסיבות רווקים/ רווקות; במסיבת רווקים יש לרוב את הקומץ שמלווה את החתן המיועד מהגן, יש להם את ההווי שלהם, ההיסטוריה והזיכרונות המשותפים והם מסוגלים לשבת ערב שלם בלי להזכיר שום דבר פלילי שהם יודעים איש על רעהו. רק להשתכר ולספר שהיתה חשפנית. אצלנו, איך לומר, הכיף רק מתחיל בהכרות – כשבפעם הראשונה את נחשפת לעוד כמה חברות של חברתך הכלה שכלל לא היה לך מושג על קיומן, ייתכן ששמעת את שמן בעבר אך לא ייחסת לכך חשיבות. כן, מסיבת רווקות זה כדי לדעת ליד מי יושיבו אותך בשולחן בערב האירוע עצמו.

נדמה שחברות של גברים היא חוצת גבולות. אחרי שנלחמו יחד, או טסו לדרום אמריקה, הם לנצח מחויבים איש לרעהו כמו בברית דמים. לא משנה איפה יהיה בן זוגך, בשנייה שאחד החברים שלו יזדקק לו, אני כמעט חותמת שהוא יעזוב הכל מיד, כולל אותך בחדר הלידה, וייחלץ לעזרתו. כי ככה זה. כך גדלו, זה בדי.אן.איי שלהם. אצלנו לעומת זאת, זה הולך קצת אחרת. הפוך, אם להודות על האמת. רוב חברותיי, שנישאו והולידו ילדים, איכשהו התרחקו. בנו להן חיים שלבחורה שלא מיקבלה את מסלולה אליהן לא נמצא מספיק מקום שם. בצער השלמתי עם העובדה, שרוב האנשים שחיתנתי לא באמת יזכו לשמוח איתי, וב'אנשים' אני מתכוונת לחברות שגדלתי איתן, שעברתי עם כל אחת מהן דבר משמעותי אחד לפחות. כי בחברות של בנות, נדמה שכל אחת פונה לשביל אחר, ההתרחקות כמעט בלתי נמנעת, והדינמיקה של החיים עושה את שלה. אולי משום שיש בנו פחות לויאליות, או ערכיות, או פשוט כי הנטייה לקדש ערכים נשגבים כמו 'חברות' לא באמת טבועה בנו. ואולי כי סדר העדיפויות שלנו שונה. קודם יבוא בן הזוג, אחר כך הילדים, והמשפחה, ואנחנו.

השבוע יצא לי לחשוב על משמעות הערך הזה בחיי. ישבתי במרפסת אצל מ', חברתי מספסל הלימודים באוניברסיטה. מ' היתה דיילת, חרוצה ושקדנית, ומאד מאד חכמה. מאחר שהמרצה בעל המבטא הצרפתי הכבד ענין אותנו בערך כמו עליית המדד, שיחתנו הראשונה נסבה סביב נושא בוער הרבה יותר: ניתוחים פלסטיים – בעד ונגד. מובן ששתינו היינו בעד והתחלנו יחד לרקום חלומות על הגדלת חזה שאיבת ירכיים ובוטוקס לכשנזדקק. העובדה שמ' כבר אז נחשבה לכוסית על לא באמת שינתה לדימוי העצמי של שתינו, ומצאנו מיד שפה משותפת ותחומי עניין. עד היום היא מאשימה אותי (ובצדק) שרכבתי עליה למשך כל התואר. וכטרמפיסטית מצטיינת, נהגנו להיפגש ולהצחיק אחת את השנייה. אני הייתי אחראית על הבידור, היא על כתיבת העבודות והגשתן בשם שתינו. כיון שהיה לה פחד קהל, סגרנו שהיא תכתוב - ואני אציג. סוג של win-win. זו היתה שותפות שצמחה בספסל האחורי באולם עם 101 כיסאות. ונמשכה לאורך 14 שנה. עד היום.

כשאני עוצרת לרגע וחושבת על כמה עברנו יחד, משברים ושמחות, איפה היינו אז לעומת היום, פתאום ברור לי שזכיתי. זכיתי בחברות אמיצה וארוכת שנים, שכנראה לא משנה לאן החיים ייקחו אותנו, תמיד נהיה שם אחת בשביל השנייה.

כשחבר שמאד אהבתי החליט יום אחד שהוא אוהב, רק קצת פחות, מיד רצתי להתייפח אצלה. בלי להתבלבל היא הכינה לי שוקו חם ומיד חטפה אותי למסע שופינג סוער בשביל האגו, ולמסאז' מפנק בשביל הנשמה. בסוף אותו יום כבר הרגשתי קצת פחות חבוטה, וקצת הרבה יותר במינוס. אבל כמה נעים לשתינו להסתכל אחורה ולדעת, שהחווה הטיפולית שאנחנו צריכות תמיד שם עבורנו, אם רק נאותת.

כי יש משהו מקסים בחברות שכן נשארות. יש משהו בחברה טובה, שתמיד תשמח אתך, תבכה אתך, תדע איך לטפל בך ומה בדיוק את צריכה באותו רגע נתון. השבוע כשישבתי אצל מ' במרפסת, וצחקנו מלא, ונזכרנו בחוויות, וספרנו אחורה את 14 שנות החברות שלנו, הבנתי שזה נדיר. והערכתי אותה הרבה יותר.

כי אולי לגברים יש מלא חברים טובים, והגרעין הקשה אצלם מונה לפחות עשרה BFFים, וזה טבוע אצלם. אבל לנו יש מעט. והכי לא מובן מאליו. ונדיר. וטהור. ואמיץ. ואני יודעת, שיש חברויות, שאפילו השבילים והסערות לא יצליחו להרחיק ולקחת מאיתנו. ואת זה לא הייתי מחליפה עם שום גבר, בעד שום הון שבעולם.

>> לכל הפוסטים של לילי רוז




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה