הבנאליות של האונס

לאחר שארבעה נערים מהוד השרון ומהרצליה הואשמו באונס קבוצתי של נערה בת 16 נשאלת השאלה: מה עלינו לדעת כדי למנוע את המקרה הבא?

06/08/2017
בלוג אורח קבלו עדכונים מבלוג אורח
  • בדואר
  • RSS

מאת יעל טל-פואה, מנהלת מחלקת חינוך והסברה במרכז סיוע לנפגעות/י תקיפה מינית-השרון

כותרות על אונס קבוצתי נוטות להציף אצלנו הרבה תגובות, רגשות ומחשבות, כמו המקרה האחרון בו ארבעה נערים מהוד השרון ומהרצליה הואשמו באונס קבוצתי של נערה בת 16. חלק מהתגובות שיפוטיות, חלקן תומכות בקורבן ללא תלות בסיפור או בתנאים כלשהם וחלקן פשוט לא מסוגלות להכיל את זה ומדחיקות. כך או כך, ישנה תחושה שפגיעה מינית נמצאת בכל פינה וזה מעורר בנו, בצדק רב, חרדה, כעס ותחושה שסיפור האונס הפך לכ”כ שכיח עד שהוא למרבה האימה- בנאלי.

אני מתעסקת בפגיעה מינית לגווניה כבר שנים רבות ותמיד צצות שאלות שמלמדות בעיקר על חוסר הבנה של הדינמיקה המורכבת של פגיעה מינית ובטח של אונס קבוצתי. חוסר ידע או הבנה שמגובה באמצעי התקשורת והמדיה השונים, שמעצבים תפיסה מעוותת של “איך זה נראה?”.

אז איך זה באמת קורה?

אונס קבוצתי הוא בראש ובראשונה שימוש בכוח. כוח גלוי כמו למשל סחיטה ברורה, “אם לא תעשי מה שאנחנו אומרים לך, נפרסם את הסרטון שלך שיש לנו”, וכוח סמוי דוגמת מעמדות חברתיים ולחץ חברתי, כוח מסוכן וקשה כי הוא מהווה “גליוטינה שקופה” על צווארה של הנערה שנפגעה. מצד אחד הוא בלתי נראה לעין, אך הוא עלול להוביל אותנו להיות בסיטואציות שבה ניטל מאיתנו כוחנו, כשאנחנו באופן אבסורדי אלה שהענקנו אותו. ההבנה שיחסי הכוח הם אלה שעומדים בבסיס האונס הקבוצתי הם קריטיים כדי להבין שלא משנה מה קרה שם, לא יכולה להיות שם הסכמה חופשית שמהווה תנאי ליחסים מיניים תקינים, בריאים ומטיבים.

נקודה נוספת היא הדינמיקה אותה אנחנו מכנות במרכזי הסיוע “אפור הולך ומשחיר”. הסיפור לרוב מתחיל בהתאהבות או ברצון להרגיש שייכות. תחושות טבעיות, על אחת כמה וכמה בגיל ההתבגרות. בתחילה, קשה לזהות את הניצול. זה מתחיל מבקשות קטנות או התנהגויות שמותחות את הגבול אך לא עוברות אותו לגמרי. המשחק הוא עדיין בגבולות המקובלים של גילוי המיניות, המשיכה או הסקרנות. כשהגבול כבר נחצה, לרוב יש תחושת אשמה כבדה שמובילה למחשבה שזה כבר “מאוחר מדי” או “שאני נתתי לזה לקרות אז כנראה שזה באשמתי”.

rapevictim_634

יתרה מזאת, כשבסיטואציה המינית יש החפצה של אחד הצדדים, כשהנערה מהווה אובייקט כך שאין לה מרחב לבטא את רצונותיה האותנטיים או יכולת לבחור במגע המיני באופן מלא וחופשי- זו דינמיקה של פגיעה מינית. הנערים הפוגעים במרבית המקרים מהווים סובייקטים בעלי תודעה ומודעות למה שמתרחש הם אלה שיש להם את הכוח לבחור אחרת. לזהות את הפגיעה בשלב מוקדם, להכיר בה ולעצור אותה.

אז מה אפשר לעשות?

אפשר לחנך את הנערים לזהות את הניצול באמצעות חינוך למיניות שוויונית, הדדית ומכבדת, לגלות אמפתיה כלפי הנערה (כלומר לראות אותה כסובייקט, כשווה להם) וכמובן לעצור את הסיטואציה. נשמע פשוט אך המציאות מורכבת הרבה יותר. נער שנאבק על המעמד החברתי שלו וגבריותו נמדדת באמצעות המיניות שלו, לצד הצפייה האינטנסיבית בפורנוגרפיה, שלרוב אינה מתווכת כראוי ומעוותת את תפיסת המיניות הבריאה, לא תמיד יצליח, לצערנו הרב, לזהות או לעצור את הפגיעה. המחיר החברתי כבד, כי עדיין בחברה שלנו היום עדיף “לצאת גבר” מאשר לצאת פראייר, אמפתי או רחמנא ליצלן- רגיש.

אונס קבוצתי

בסופו של דבר, עד שלא נחליף את הכבוד לכוח בכבוד לרגישות וראיית האחר/ת, עד שלא נערער את יסודות הסקסיזם ותרבות האונס ועד שלא נואיל להפנות את זרקור האשמה כלפי הפוגעים ולא כלפי הנפגעת, ולשאול בצורה נוקבת “מה הם היו יכולים לעשות אחרת כדי למנוע את הניצול המיני?”, לצערי נראה שהאונס הקבוצתי ימשיך להדהד מדי פעם בכותרות ובעיקר להציב לנו מראה קשה על עצמנו כחברה ועל השיח שאנחנו מחזקים ומתחזקים.

מחלקות החינוך של מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית מקיימות סדנאות מניעה לקידום מיניות בריאה וצמצום אלימות מינית, במסגרתן המסרים המורכבים מתווכים בגובה העיניים תוך דיון והתבוננות מעמיקה בנושא. בתי ספר מוזמנים לפנות אלינו להזמנת ותיאום סדנאות לקראת שנה”ל תשע”ח.

קווי הסיוע שלנו זמינים 24 שעות ביממה: 

קו הסיוע לנשים ונערות 1202; קו הסיוע לגברים ונערים 1203; סיוע בצ’ט sh.1202.org.il

** הכותבת היא יעל טל-פואה, מנהלת מחלקת חינוך והסברה במרכז סיוע לנפגעות/י תקיפה מינית-השרון




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה