הבלוגים המצליחים בעולם

חתולים, ילדים, רכילות וגם פוליטיקה וצרכנות: כל אלה מרכיבים את רשימת הבלוגים הנקראים בעולם. לקראת כנס הבלוגרים, אדם שוב מסביר למה הם הצליחו במקום שבו אחרים נכשלו

17/07/2012
אדם שוב קבלו עדכונים מאדם
  • RSS

לפני 2,000 שנה, ברומא העתיקה, חייהם של גלדיאטורים נקבעו על פי הרמת בוהן של הקהל הצופה בהם. הגלדיאטור היה נאבק קרבות קשים ועקובים מדם, ואם הפסיד ולא איבד את חייו בתהליך, הוא היה נתון אך ורק לחסדי חברי הקהל, שהפגנת בוהן מורם שלהם נחשבה כקריאה שלא יקפד את חייו ובוהן הפוך סימל...טוב, לא פרישה למיאמי.

2,000 שנה מאוחר יותר, והגלדיאטורים התחלפו לבלוגרים. שרירים מפותחים הפכו למוחות חדים, קוליסואומים מפוארים הפכו ל-URLים והקהל? הוא נשאר אותו קהל, שמחליט עם האצבעות שלו לגבי גורל המתחרה, אם כי עתה האצבעות מתרוצצות על המקלדת ולא מתנופפות אל על.

בדיוק בגלל זה, כל סיפורי ההצלחה שמובאים פה הם יוצאים מן הכלל שלא מלמדים על הכלל. באוקיינוס הבלוגים האדיר של הרשת רק מעטים מצליחים להתבלט ולרכוש קהל נאמן וגדול. ב-30.7,  אני עומד להציג בפני משתתפי כנס הבלוגרים של סלונה, שבעה בלוגרים שהצליחו לעשות זאת, אבל לפני זה הייתי רוצה לתת לכם טעימה קטנה מהתכנים שעליהם נדבר ולנסות לענות על השאלה: מה גרם להם להצליח בעוד האחרים נכשלו?

התמימות

ילדים וכלבים תמיד גונבים את ההצגה. למזלם של הילדים, כלבים עדיין לא יודעים להעלות פוסט ב-Wordpress. מרתה פיין היא ילדת בית ספר סקוטי בת 9 שכל רצונה היה לצלם את ארוחות הצהריים שהיא מקבלת בבית ספרה ולהעלות אותם לבלוג שלה, Neverseconds. הבלוג גרם לתהודה הרבה יותר גדולה משהאמינה, והגיע לעיניו של השף המפורסם ג'יימי אוליבר הידוע בכינויו "השף העירום". אוליבר, ראה בו תמונה מטרידה: כל ארוחות הצהריים שבית הספר סיפק היו לא מזינות וללא ירקות. ביחד, הם גרמו לבית הספר לשנות את תפריט הארוחות ולעורר מודעות לסוגיה בבתי ספר ברחבי העולם.

האזוטריות

אין טעם להכחיש זאת, האינטרנט הוא נחלת הכלל, אבל הוא ארמונם של הדחויים – כל אלו שהוגדרו כחנונים וגיקים בעולם האמיתי, יכולים למצוא שותפים לתשוקות האיזוטוריות שלהם אונליין ולהקדיש לכך זמן רב. כך היה המקרה אצל רנדל מונרו, שעבד בארגון קטן בשם נאס"א, אך דווקא בילה את רוב יומו בשירבוט של דמויות מקל במחברת שלו. לבסוף, הוא החליט לפתוח בלוג קומיקסי בשם xkcd עם הדמויות הילדותיות האלו, שעוסק בנושאים מאוד לא ילדותיים וחנוניים בעליל: פיזיקה, תכנות והומור פופ. הבלוג צבר כת מעריצים אדירה וכיום מונרו הוא אחד מיוצרי הווב קומיק היחידים בעולם שמתפרנסים מהבלוג שלהם בלבד.

הלכלוך

קוראים לו מריו ארמנדו לוונדירה, אבל אתם כנראה מכירים אותו בשם הבמה שלו, פרז הילטון. יש נתונים שמראים שהבלוג של פרז מברך בשעריו 8 מיליון גולשים ביום, והם כנראה לא שם בגלל אובר נחמדות בתכנים. לוונדירה נחשב לאימת הסלבז בארה"ב, והוא מפרסם תמונות לא הולמות שלהן ובכללן תמונות עירום של הסלבס. הוא גם ידוע באג'נדת אאוטינג (הוצאה מהארון בכוח) של סלבריטאים עם נטייה מינית הומואית או לסבית.

הסקופים

ריצ'ארד סילברסטיין טוען שיש לו מקורות עמוקים בממשל הישראלי. הבלוג שלו, תיקון עולם, עוסק בעיקר בסוגיות ביטחון ישראליות פלסטיניות, עם דגש על סקופים אקסקלוסיביים לפעילויות שב"כ. למרות שבחלק גדול מהמקרים דיווחיו הסתברו כנכונים, לא פעם הם התגלו כברווז עיתונאי, או שמא יש לומר, ברווז בלוגרי, ולכן נוצרת כאן דילמה שנוגעת לכל בלוג חדשות לא ממוסד: עד כמה באמת אפשר לסמוך על המקורות שלהם?

היום יומיות

האב הקדמון של הבלוג הוא היומן האישי, שבו גברים, נשים וילדים ברחבי העולם חלקו את החוויות היומיומיות שלהם והאנשים שבהם נתקלו. איכשהו, זה עדיין עובד כתוכן מרתק, במיוחד שהאנשים בהם נתקלים הם ניו יורקרים. מייקל מליס ואס מורגן פרידמן ביססו על כך את הבלוג המצליח  שלהם – "Overheard In New York", אשר מוקדש כולו לציטוט שיחות אמיתיות ומשעשעות של תושבי התפוח הגדול. הצלחתו של הבלוג כל כך גדולה עד שהם פתחו רשת של בלוגי "ספין אוף" המוקדשים לציטוטים משעשעים ממשרדים, חופי ים, סלברטיז ועוד.

הרנדומליות

"הנה חתול שמדבר על צ'יזבורגרים בדיבור שבור ומצחיק, בואו נסגוד לו!". הסיבה להצלחה הבלתי נתפסת של בלוג התמונות I can haz cheezburger היא רנדומלית בערך כמו הסיבה שציינתי כאן. אבל בעצם, הרנדומליות בעידן האינטרנט לא לגמרי רנדומלית – אם בעולם האמיתי אנחנו מחויבים להיות רציניים וממוקדים, הרשת היא המקום לשחרר את העניבה ולהיות מטופשים. כך, בלוג שמורכב בעיקרו מתמונות של חתולים עושים דברים מטופשים בליווי כיתוב משעשע, הפך את מייסדו, אריק נקאגאווה, לאיש שלא צריך לדאוג לגבי האוכל לחתולים שלו.

האדרת הצרכן

אחד הבלוגים המצליחים והמוערכים כיום, The Consumerist, מצליח בגלל שהוא מבין שהרוב המוחלט של הגולשים ברשת שייכים גם לסקטור אחר – הצרכנים האישיים. כשהתובנה הזו בראשו, ניק דנטון, בעל רשת הבלוגים הנשכניים Gawker החליט לעשות בלוג נשכני לא פחות שמתמקד בהעצמת הלקוח ומתן פלטפורמה שתאפשר לו לחוות את דעתו לגבי המוצרים שבאמת שווים את כספו, ומצד שני לקטול את אלו שלא. לא סתם, תת הכותרת של הבלוג היא "Shoppers Bite Back".

***

שבעה בלוגים, שבעה גלדיאטורים וירטואליים שעומדים מאחוריהם כנגד כל הסיכויים, ולא מעט חתולים. אני מזמין אתכם להצטרף לכיתת האומן שבה שאתעמק בכל אחד מהמקרים שסיפרתי עליהם כאן, ולדון איתי בשאלת מיליון הדולר: איך עובד בלוגר-גלדיאטור מצליח ב-2012?

>> אדם שוב הוא מייסד ומנכ"ל Refresh, סוכנות לשיווק ופרסום בזירות דיגיטליות.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה