האשה שיכולה להחשיך לכם את המסך

אנחנו היינו אלו שרצינו לפרסם את סיפור ענת קם, טוענת בראיון לסלונה, הצנזורית הראשית, סימה ועקנין גיל, "אם "הארץ" היה מפרסם מסמכים הייתי פועלת נגדו"

31/05/2012
אסנת עופר קבלו עדכונים מאסנת
  • RSS
» סימה וואקנין-גיל

מאז שהיא "זוכרת את עצמה" חלמה תא"ל סימה וואקנין-גיל, הצנזורית הראשית של מדינת ישראל, להיות אשת מודיעין. "אהבתי את המסתורין, האתגר, האקשיין, הפחד, והריגוש. לא בסגנון ג'יימס בונד או מאטה הארי, יותר בכיוון של החשיבה והאתגר".

היא לא הפכה להיות סוכנת מוסד, אבל יש מבצעים שתא"ל וואקנין-גיל מעדיפה לא לדבר עליהם, ובכך תורמת להילת המיסתורין:  אמנם יש על שמה ערך בויקיפדיה, אבל מידע אודות חייה האישיים - לא תמצאו שם. גם שיחת הטלפון שמגיעה בהמשך תורמת לאווירה.

"התפקיד הזה הוא ציבורי, אנחנו לא נחשפים ברמה אישית. זהו גוף שמנהל את ההגנה על סודות המדינה, עוד מימי המנדט הבריטי. זה אמנם מאוד רחוק מהמציאות הישראלית כיום, מבחינת מדיה ותקשורת, אבל אנחנו משתנים עם השנים והופכים להיות יותר רלוונטיים לעידן החדש, להיצף המידע התקשורתי, לאינטרנט ולתפיסה השיח הציבורי הליברלית של מדינת ישראל", אומרת תא"ל וואקנין-גיל בראיון מיוחד ל"סלונה".

כל בעל בלוג עלול לפרסם ידיעות או לצטט ידיעות שהתפרסמו בכלי תקשורת מחוץ למדינה, וכבר היו מקרים.

"אנחנו מנטרים גם כלי תקשורות בעולם, ומה שמפורסם שם, אין סיבה שלא יתפרסם בישראל. אנחנו בוחרים על מה להגן, ומתמקדים בליבה. קשה להפתיע אותנו עם פרסומי חוץ. המהות היא לא להסתיר מידע מאזרחי המדינה, אלא למנוע מפני האויב שאוסף עלינו מידע  לקבל מתנה מפני גורמים יודעי דבר. לאחר הפרסום בחו"ל אנחנו היינו אלו במדינת ישראל שרצה לפתוח לתקשורת את סיפור ענת קם. הפגיעה בבטחון המדינה היתה בעצם בהוצאת המסמכים, אבל "הארץ" פעל לפי הכללים ולא פרסם את המסמכים. לו היו מפרסמים חומרים שיכלו לפגוע בבטחון המדינה, הייתי נוקטת צעדים נגד העיתון. מי שנתן צו איסור פרסום היה בית המשפט, לא הצנזור הראשי. חשבנו שיש שם שיח ציבורי אמיתי, ולא ראינו פגיעה בבטחון".

איך אתם משתלטים על רשתות חברתיות?

"מי בכלל רוצה להשתלט על רשתות חברתיות? אני רוצה להיות באינטרנט בשביל להבין מה רץ שם, איפה יכולים להיות מוקדים של סכנה, בהם צריך יהיה לטפל ואיתם ליצור הבנות ושיתוף פעולה. לפתח כלים כך שמנהלי האתרים ידעו לבד איפה עובר הגבול. אנחנו השוער האחרון, שמשגיח שלא יפורסם חומר רגיש, כי כשזה כבר מפורסם, אין דרך להחזיר בחזרה לקופסה. אנחנו עובדים יחד עם התקשורת, ועם מערכת הבטחון ועם הדרג המדיני, לא נגדם. יש פה אינטרס שמשותף לכולנו: לדוגמה, שלא ייפרץ מקור מודיעיני ותפגע יכולת ההרתעה של מדינת ישראל. כי אז כולנו נשלם את המחיר. על פי תקנות ההגנה, אנחנו יכולים לעשות דברים מטורפים: לסגור עיתונים ולהחשיך מסכים, אבל אלה תקנות שכבר לא משתמשים בהן וכיום אנחנו פועלים על פי הסכם הבנות עם גופי התקשורת. כיום, אנחנו פוסלים מידע לפרסום רק אם יש ודאות לפגיעה ממשית בבטחון המדינה. רוב הדברים שרצים באינטרנט לא מתקרבים לרלוונטיות הצנזוריאלית".

שיחת הטלפון קוטעת את הראיון: "תתקשר לרל"ש של סגן הרמטכ"ל, ותגיד לו שאיתרנו פריצה. אני לא יכולה לדבר עכשיו", היא אומרת למתקשר האלמוני ומלכסנת אלי מבט. אני לא מעזה לשאול במה מדובר, וגם יודעת שלו הייתי מעזה, לא הייתי מקבל יותר מחיוך מסתורי.

4 שעות שינה

היא נשואה לאיתן גיל, הנדסאי בחברת חשמל, אם לבן 16 ולחיילת טרייה. הם מתגוררים בפרדס חנה, ומדי בוקר היא עושה כשעה וחצי בדרכים, כדי להגיע למשרד המתוקתק, במרכז תל אביב. היא ישנה בממוצע 4-5 שעות שינה בלילה, והבוקר שלה מתחיל מוקדם מאוד, ב-5:30 עם כל תכניות האקטואליה ועיתוני הבוקר. את הלילה היא סוגרת בשעות הקטנות "ביחד עם מערכות העיתונים. בשישי-שבת משלימים שעות שינה. כשרק נכנסתי לתפקיד החבר'ה פה אמרו לי: צנזורה זה לא מקצוע, זה אורח חיים. וזה נכון. אפילו הדרך שבה אני קוראת עיתונים היא אחרת, מנסה לפענח היכן היתה התערבות שלנו, איפה המשפט שונה בהתאם להנחיית הצנזורה. אני קוראת את העיתון בסאב טקסט, מחפשת את מה מסתתר מאחורי האמירה בתכנית אקטואליה. דרוכה תמיד".

תא"ל וואקנין-גיל (47) דוברת עברית, אנגלית וגרמנית, אבל בעבר שלטה גם בערבית ופרסית (שפות שלמדה במסגרת התארים השונים שעשתה), והיא מתכננת ללמוד ("יחד עם בעלי, בשם הזוגיות") איטלקית או צרפתית. כי זה "כייף ללמוד שפות". כפופים לה 33 צנזורים נוספים, אזרחים עובדי צה"ל, בעלי תארים אקדמיים, שמנטרים גופי תקשורות בארץ ובעולם, במגוון שפות ("בכל שפה שצריך, פרט לסינית וקוריאנית"). למרות שתא"ל וואקנין-גיל וחלק מפקודיה לובשי מדים, מדובר בגוף שהוא יישות סטאטוטורית של המדינה, שאינו כפוף לצה"ל, אלא רק לבג"ץ. אחרי שתפשוט את המדים היא שוקלת לפנות למישור הציבורי.

היא אשה רגועה, מדברת בשקט, מנהלת בו זמנית – בראש ובמציאות – עשרות אירועים, כולל אותם טלפונים מסתוריים, אך גם שיחות מהבן ומהבת. "רצוי שמי שיושב בתפקיד הזה יהיה רגוע. זה חלק מהאופי שלי, אבל אני חושבת שניהול נשי הוא דווקא יתרון יחסי בתפקיד הזה. כי הרבה מעבודה היא על בסיס יחסי אנוש ויחסי קרבה עם התקשורת ועם מערכת הביטחון. בהתנהלות רכה, נטולת אגו ואגרסיביות".

נראה שהצבא לא כל כך מאמין בניהול נשי.

"יש כבר אלופה אחת, אורנה ברביבאי, אנחנו 3 תת-אלופות, ויש כמה עשרות אל"מיות. כשאני קיבלתי דרגת סגן-אלוף, היינו מעטות מאוד. היום זה כבר לא מחזה נדיר. מטבע הדברים, גברים הם הרוב בצה"ל, אבל ההגמוניה הזו כבר נסדקה. המערכת מתחילה להבין את יתרונן של נשים בתפקידים מסוימים. בנות ממלאות היום מגוון רחב מאוד של תפקידים, והן יכולות להגיע לכל מקום. צה"ל יודע לנצל את המשאבים האנושיים, בנות הן כוח ניכר, זה תהליך ואני בטוחה שבעוד  10 שנים, הנתונים יהיו אחרים".

היא "גדלה" בלהק מודיעין של חיל האוויר, עסקה בפיתוח מערכות שונות, עשתה לשינוי תפיסות בחיל האוויר ובצנזורה הצבאית, גם הקימה את בית הספר לקצינים בחיל האויר, בעובדה ליד אילת.

הנה שאלה שלא שואלים גברים: מה המחיר ששילמת כאשה כדי לשמש בתפקיד הזה?

"יש לי סיפוק מהתפקידים שנטלתי על עצמי, ואני מעריכה שכאם, אני טובה יותר כשאני מסופקת. היה מחיר, אבל למזלי יש לי בן זוג תומך והיתה החלטה שהקריירה שלי היא המובילה. אני מכה על חטא, שלא הייתי שם כשהילדים הלכו את הצעד הראשון או אמרו את המלה הראשונה, אלא דברים שלא חוויתי, אבל הילדים שלי לא פחות טובים מאחרים, ולא פחות מחוברים לאמא".

מה המסר שתרצי לשלוח לנשים צעירות בתחילת דרכן?

"שלא ינסו לתכנן יותר מדי, שהמציאות מייצרת את הפתרונות הכי טובים, ושאין נוסחת איזון נכונה בין ילדים, בעל וקריירה. כי משלמים מחיר והחכמה היא לדעת היכן מרכז הכובד וכמה את מוכנה לשלם במקום אחד, כדי לקדם מקום שני. זה אפשרי, להתחתן, להביא ילדים ולגדל אותם בשלט רחוק, לכן אני ממליצה לנשים להיות שלמות עם עצמן: עשו זאת לפניכן ויעשו זאת אחריכן. האיזון יגיע באופן טבעי".




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה