האשה שהפכתי להיות

נעמה תורן מסכמת באומץ את האשה שהפכה להיות, על הכשלונות וההישגים, ומקווה להיות חכמה יותר בשנה הבאה

04/10/2011
שלחו לחבר
 תגובות 
» נעמה תורן קבלו עדכונים מנעמה
  • RSS

» קהילת רשת ככלי לקידום עסקי

קהילות רשת החלו לצוץ כמו פטריות אחרי הגשם, ובמיוחד קהילות של נשים. איך מקימים קהילה מצליחה, למה זה טוב ואיך עושים איתה עסקים? עדי אפרתי-רסולי משתפת מהניסיון שלה

מורן מישל, 29/03/2017
האשה החושבת, איור ThinkStock
>> האשה החושבת, איור ThinkStock

איזו מן אישה אהיה בשנה החדשה? אני מסתכלת בראי ויש לי הרגשה די ברורה שאני דומה מאד לאשה שאהיה בשנה הזאת. אני מכירה אותה: אשה נוירוטית, עם בעיות קשב וריכוז שמתגברות עם השנים, אחת שסובלת מהפרעות אכילה מהסוג המקובל – כלומר, כל הזמן חושבת על אוכל ואיך לא לאכול אותו,  במיוחד בזמן ארוחות; שפן ניסיונות של תרופות אלטרנטיביות לבעיות עור למיניהן, אחת שמסתובבת תדיר עם שכמות תפוסות, כמו כל בנאדם לחוץ במאה ה-21, אמא בסגנון ניסוי וטעיה והמון תהייה, כותבת שמפחדת מהעמוד הלבן ועדיין חולמת שיום אחד היא תתיישב והמלים פשוט יזרמו מהאצבעות לבד ויקרה איזה קסם; בחורה רגילה למדי שמנהלת קריירה כמו סטודנטית בת 24, אלא שבגיל 24 היתה לי קריירה מפוארת יותר ומשכורת קבועה ומרשימה יותר. בתחום הרומנטי, כמו שקראו לזה בתכניות הרדיו כשהייתי קטנה, אני כישלון מפואר מכל הכיוונים. אז מה אני אהיה בשנה החדשה?

לוקחים את הגורל בידיים

אני מסתכלת בראי ומנסה להיזכר מה הייתי פעם, בראש השנה של כתה ה' או  יא', או בסיבוב הראשון באוניברסיטה. כמה רחוק הגעתי משם, כמה דלתות מסתובבות החמצתי, כמה פתחתי ומכמה יצאתי מיד, כמה אני שונה  מההיא שאיחלה לעצמה שנים טובות. כמה אני שונה ממנה? כמה אנחנו משתנים באמת? לא לימדו אותנו שאנשים לא משתנים באמת? מחכימים, כן, מפיקים לקחים ומסיקים ומסקנות, סופגים ומגיבים, הרבה פעמים גם משנים כיוון ובאופן מובהק מנסים הכל כדי לברוח מהדרך שכאילו נפרשה שם לפנינו עוד לפני שנולדנו. לוקחים את הגורל בידיים, כמו שאומרים, אבל גם כשהוא כבר בידינו ונדמה לנו שהוא עשוי מפלסטלינה, כמה אנחנו יכולים להתרחק באמת מעצמנו? גם סיבוב של 180 מעלות הוא עדיין הצל של הירח ולפעמים סיבוב כזה נגמר בפליק לק לאחור ונחיתה בנקודת מוצא של 360 מעלות. לא צריך להיות ורדה רזיאל ז'קונט חובב בשביל לראות כמה רחוק אנחנו  מנסים להגיע מההורים או מטראומות ילדות וכמה קרוב אנחנו נוחתים.

אני יודעת שהשתניתי. הילדה ההיא, נדמה לי, היתה הרבה יותר אופטימית והאמינה שתמיד יהיה בסדר, ותודה  לאמא על זה. אבל כבר אז הייתי צינית וסרקסטית, תכונות שהורשתי לדור הבא לצערי, והמרה השחורה כיסתה את העדשות והסתירה את הנוף. איזו מן אשה חשבתי שאהיה בשנת 2011? מן הסתם לא האשה שהפכתי להיות. איזו אשה אהיה בשנה הבאה? מבוגרת בשנה, זה בטוח. חכמה יותר? יש לקוות.

איור: ThinkStock



כתבות נוספות שיעניינו אותך

בחזרה למעלה