האמת שמאחורי מועדוני החשפנות

מה באמת קורה בסיורים "בין פחי הזבל בחצר האחורית של העיר תל אביב" המתיימרים לחשוף את האמת שמאחורי עולם החשפנות?

31/08/2017
גל אמת קבלו עדכונים מגל
  • בדואר
  • RSS

גל אמת (תמונה מפייסבוק)

היי בוקי, זוכר אותי?

עבר קצת זמן ומאז הספקתי להוריד את הפאה. קראו לי אז איזבל ועבדתי במועדון הבורסה בתל אביב, אותו פקדת כפעם או פעמיים בשבוע עם קבוצות הסיור שלך. היית נכנס לחדר ההלבשה שלנו כדי לקחת את השרפרפים עליהם ישבנו אתה ואני, או אתה ונשים אחרות ב"ראיון" מול אלה ששילמו לך כסף לקבל "הצצה" לחיים שלנו.

נזכרת? זה בסדר גם אם לא. בוא נדבר רגע על ניצול:

לא שאני מבינה יותר מדי, הרי אני רק חשפנית לשעבר. אבל חשבתי שניצול הוא להתפרנס על חשבון איגודי עובדים וקבוצות אנשים סקרנים שמוכנים לשלם סכום נאה על מנת שידחסו באוטובוס ויקבלו לסיור במקומות העצובים של העיר תל אביב. זה תוך ציור תמונה מעוותת של סגנון חיי אלה שעבורם, המקומות האלה בתל אביב הם סוג של בית. או כמו שתואר באתר האישי של בוקי: "סיור בין פחי הזבל בחצר האחורית של העיר תל אביב".

יכול להיות שניצול הוא הכתבת טקסטים לנשים שלעיתים כן רוצות לדבר על הקשיים שלהן, אבל מוכנות לומר דברים שונים כי מאה שקלים הם 8 כפות ידיים פחות שתפלושנה לגופן הערב?

למי שפחות מכיר את אופי הסיורים השונים המתקיימים באזורי המועדונים, אספר קצת על התחנה בה אני "עבדתי" - מועדון החשפנות.
הסיורים מגיעים למועדון, הקבוצה מתיישבת בספות הקרובות יותר לבמה ולעתים אחת הרקדניות (בדר"כ אני, בתקופתי שם) מוזמנת לראיון קצר על העבודה. מיד לאחר הראיון, עולה הבחורה ועושה מופע חשפנות לקבוצות הסיור.

"כמה גברים את רואה בערב?"
"כמה עולה ריקוד?"
"איפה הם שמים לך את כל הכסף, בחוטיני?"
"אז אם אני אתן לך 20 שקלים, את תעשי לי ריקוד?"
"זה לא כואב שנוגעים לך כל היום בציצים?"
אותן שאלות תמיד.

ותמיד אני סטודנטית בזוגיות, תמיד טוב לי עם העבודה, אסור לי לדבר על החדרים, כאן כולן מאושרות וחיות בהרמוניה. אנחנו בכלל כאן בשביל האקרובטיקה המורכבת על העמודים. פה לא מוכרים סקס.

אבל השאלות הללו הן שאלות שטחיות שלא נוגעות באמת הכואבת שמאחורי עולם החשפנות; הנשים בעולם החשפנות והזנות הן קשת רחבה של חוויות ונסיבות, הן לא מקשה אחת של ניצול גברים ואופורטוניזם כלכלי. לא משנה כמה יטען כי מדובר בעולם של ניצול גברים, אני אומרת שהפוך הדבר. והראייה לכך היא שגם מי שמקיים סיורים אלה קוצר רווח ממין זכר בעולם של בצע ושדיים.

הסיורים של בוקי נאה (צילום מפייסבוק)

לא רק כלפי התבטאויות כאלה יש בי כעס. גם על אלה שבוחרים לשלם כסף על הסיורים האלה. מדובר בעיקר בוועדי עובדים כמו חברת החשמל וארגון המורים, אנשי פיננסים והיי טק. אנשים שמנצלים את הערב החופשי שלהם והכסף המשותף שלהם בכדי לקבל סיור בגן החיות ולראות את סבלם של הקופים ואריות.

באים לקבל הצצה פורנוגרפית פולשנית, שאין בה באמת ערך מוסף או עומק ובסוף אף זוכים לקצת עירום. שיהיה קליל. שיהיה שמח.

תמיד יכולתי לראות את הבוז בעיניהם, בוז אותו אף אחד לא מנסה לשנות. לא נראה שהסיורים נועדו לשנות תודעה כוזבת. אני באמת תוהה- האם אנשים מהזרם המרכזי של החברה יראו באותם זונות ונרקומנים, בני אדם שווי ערך? עליבותם, כאבם ומעטה הסטריאוטיפ שלהם משרתים את הסיורים בצורה הפוכה מנטען לה ומביאים כל הזמן עוד ועוד קהל רעב לקצת סטיות חברתיות ושוליים. אז למה?

שוב מצטטת: "פחי הזבל". ככה רואים את אלה החיים בתחנה המרכזית ומועדוני החשפנות.

אז בין אם פתאום כן נזכרת מי אני ובין אם לא, יש לי רק דבר אחד לומר -

לא משנה כמה תפקדו את המקומות האלה ותתיימרו להבין את מורכבות החיים של אלה המצויים בהם,  אין לכם מושג קלוש. מעולם לא היה לכם, לעולם לא יהיה.

אז אולי די לדבר בשמן של חשפניות וזונות? כאמור, יש לנו פה. ואותו אתם דווקא אמורים לזכור. אולי לא כמו הלקוחות שלנו, היות ועשיתם בו שימוש אחר ולמטרות אחרות.

אבל עשיתפ.
וזה, לפחות בעיניי, נקרא ניצול.

(אגב, כשאנסו אותי לא צעקתי שפורצים לי לעסק)

הסיורים של בוקי נאה (צילום מפייסבוק)

** התפרסם במקור בפרופיל הפייסבוק של גל אמת




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה