האם יש לכם ציפיות מוגזמות מהילדים שלכם?

הורים רבים מרגישים שהילד הוא שלוחה שלהם וקשה להם להפריד בינם לבינו – וזה יוצר ציפיות לא ריאליות ומזיקות. איך נמנעים מכך?

02/09/2013
נגה בירן קבלו עדכונים מנגה בירן
  • בדואר
  • RSS

זה מתחיל עוד בבטן. אנחנו מתחילים לפנטז ולדמיין איזה ילד ייוולד, איך הוא יראה, איך יתנהג, מה יהיה הקשר ביננו? כמובן שחושבים על תמונה אידיאלית כמו בסרטים. כולם יפים, חכמים ברמת גאונות, מקובלים חברתית, תמיד מחייכים ומרוצים, הכל מושלם! נכון? ואז נולד לנו הילד ודברים לא קרו בדיוק כפי שציפינו. חשבנו שיהיה לו עיניים כחולות ושיער בלונדיני אבל הילד נולד עם שיער שחור ועיניים חומות. או חלילה ילד שנולד עם בעיות בריאות, קשיים, לקויות למידה ובעיות אחרות שלא צפינו. ואז מגיע האכזבה הגדולה כי פתאום יש פער נורא גדול בין מה שחשבנו, רצינו, דמיינו… לבין מה שקורה בפועל ולא בשליטתנו.

כשהם גדלים זה רק מחמיר. כי אז אני מצפה שיהיה פסנתרן מעולה, רקדנית בלט מוכשרת, הילד הכי חכם בכיתה עם הציונים הכי גבוהים, או כל דבר שכהורה לא הצלחתי לממש ועכשיו אני רוצה להגשים דרך הילד שלי.

הרבה מאתנו מרגישים שהילד הוא שלוחה שלנו וקשה לנו להפריד ביננו לבינו. אנחנו מזדהים אתו ומרגישים שההצלחה שלו היא ההצלחה שלנו, שכאב או אכזבה של הילד זה הכאב שלנו. ההזדהות הזו איננה נחוצה – הילד זקוק מאתנו לאמפתיה ואמפתיה זה היכולת להבין מה שהוא מרגיש, מבלי לאבד את עצמי. אני לא חייב להזדהות עמו-למעשה להרגיש כמוהו ולחוות את מה שהוא חווה כדי להיות אמפטי, תומך ומכיל. אני יכול להיות שם בשבילו, מבלי להזדהות ולהבין שאנחנו לא אחד, אלא נפרדים.

ואז באה התובנה שהילד שלי הוא לא שלוחה שלי. יש לו את החיים שלו, היכולות שלו, והרצונות שלו והם הרבה פעמים שונים משלי. אני מגלה את זה תוך כדי ההורות ונאלץ לזנוח את הציפיות והרצונות שלי ולהביט בילד שלי. להכיר מיהו, מה היכולות שלו, במה הוא מצטיין, מה הוא אוהב ומה הוא רוצה.

כי בפנטזיות שלנו לא לקחנו בחשבון את הנתון הבא: לכל ילד אישיות משל עצמו וגם אופי וטמפרמנט ייחודיים לו, שאיפות ורצונות משלו. וכמובן שלב התפתחותי שונה ונסיבות חיים משתנות.

נדרשת פה פתיחות, גמישות ויצירתיות מחשבתית מצדנו ההורים ויכולת לשחרר את הרצונות והשאיפות שלי עבור הילד ולאפשר לילד שלי לגלות את עצמו ולעשות את זה בלי לרטון, להתלונן, לבקר, ומבלי להגיד או לחשוב לעצמי: “למה אתה לא כמו…”.

ואז מגיעה המתנה המקסימה ביותר שאני יכול להעניק לילד שלי והיא: קבלה של מי שהוא בלי שיפוט ובלי השוואות לאף אחד אחר. זו מתנה שאם תצליחו להעניק, עשיתם משהו מדהים לדימוי העצמי ולהמשך החיים שלו.

זה דורש מאתנו לבחון מפעם לפעם את הציפיות שלנו ולעיתים לוותר על דרישות ולתת לילד להיות מי שהוא. זה בהחלט יקרב אותו לתחושת אושר אישי עליה כולם מדברים. זה בסדר שיהיו לנו ציפיות – ציפיות ראליות שמתאימות לגיל הילד, לאישיותו, לטמפרמנט שלו, לשלב ההתפתחותי שלו, ליכולות שלו, לרצונות שלו. אלה ציפיות חיוביות שמעבירות מסר לילד שאנחנו מאמינים בו ויודעים שהוא מסוגל ויכול. במקביל עלינו לוותר על הציפיות הגבוהות מדי, הלא תואמות ולא מתאימות, הציפיות המוגזמות והלא ריאליות.

בדקו את עצמכם: האם אתם מאוכזבים מהילד וכועסים רוב הזמן? יתכן כי זה סימן לשחרר חלק מהציפיות ולהתאים אותם באופן מדויק יותר לילד. כשתצליחו לעשות זאת, תחזירו את הרוגע והשמחה הביתה. בהצלחה!

>> הכותבת היא מנחת קבוצות הורים בכירה מטעם המרכז להורות ומשפחה בסמינר הקיבוצים




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה