האם היא הקרבן האחרון?

הצעה להרחקת גברים מאיימים ואלימים מסביבתם והצרת צעדיהם לא נשמעה בקרב אלו המבקשים את קולנו בבחירות הקרובות עלינו לרעה, ומה הפלא? ריקי כהן על מקרה הרצח שארע הבוקר

22/12/2014
ריקי כהן קבלו עדכונים מריקי
  • RSS

הלילה שוב נרצחה אשה על ידי בעלה, שהתאבד לאחר מכן.
ביתה בת ה - 17 מצאה אותה דקורה למוות בדירתם בראשון לציון, כשילדם בן ה-3 הלך להזעיק עזרה מהשכנים.

בשנת 2013 נרצחו בארץ 15 נשים על ידי בן זוגן. ב-2014, עד אוגוסט האחרון, נרצחו 10 נשים.

עוד קרבן לאלימות במשפחה. צילום: שאטרסטוק

רגע לפני סוף השנה האזרחית, מצטרפת הקורבן התורן לסטטיסטיקה, ואי אפשר לדעת אם היא אכן האחרונה. ההתייחסות הציבורית לרצח נשים במסגרת "אלימות במשפחה", היא שוויון נפש ברוב המכריע של המקרים. סיפור מיוחד ועמדה חברתית גבוהה כמו במקרה של דפנה בר ציון ז"ל, עוזר להבליט לכמה רגעים את המקרה והקורבנות מעל רעש החדשות ההיפרי ורווי האלימות  שבו אנחנו טובעים.

אבל מה לנו כי נתבע מהמדיה התייחסות רצינית ומעמיקה לנגע הזה, כשהפוליטיקאים כאן ברובם הגורף לא מציבים אותה על סדר היום שלהם, ולכל היותר משמיעים אמירה לא מחייבת? זו תקופת בחירות, הנושא המרכזי בה הוא העוני הרווח כמגפה, הפערים החברתיים והשסע בעם. כלומר, סדר יום חברתי. בתוך הנושא הרחב הזה מקופל גם נושא האלימות ובפרט האלימות במשפחה. גם אזלת היד של הרשויות והרווחה הקורסת הם חוליה בשרשרת שמובילה לקיפוח חייהן של עשרות נשים. אבל שקט, שקט שהוא רפש, אדישות וחרפה לכולנו.

ח"כ זהבה גלאון, יו"ר מרצ, מהיחידות שקולן נשמע וגם פועלת בנושא הזה, כתבה בפייסבוק, בעקבות רצח אשה עשירית במשפחת גענם ברמלה השנה: "ומה שהכי מרתיח, זה שאם היה מדובר במשפחה בתל אביב או בפתח תקווה המשטרה הייתה נכנסת לעובי הקורה, אבל כשמדובר במשפחה ערבית ברמלה כנראה שהם לא ממהרים. באופן עקבי אנחנו רואים ששיעור הפיענוח של מקרי רצח בקרב האזרחים הערבים קטן לאין שיעור מהפיענוח בקרב יהודים. וזה לא יכול להיות. לא יכול להיות שעשר נשים נרצחו והמשטרה לא מצליחה למצוא את האשמים. לא יכול להיות שהיא תמשיך להתרשל בהגנה על נשים שחיות תחת איום. ולא יכול להיות שאנחנו כחברה נסכים שבישראל של שנת 2014 חייהן של נשים יהיו הפקר". כלומר, ככל שהאשה משתייכת למעמד אתני וסוציו-אקנומי נמוכים יותר, סיכוייה להשיג הגנה וצדק מתמעטים.

ביוני האחרון עברה בקריאה שנייה ושלישית הצעת חוק הקובעת שבית המשפט יוכל להאריך תקופת צווי ההגנה והרחקה לנשים משנתיים לשלוש או, במקרה של הטרדה מאיימת, גם לארבע. אין התייחסות בהצעת החוק למקרים בהם הרוצח מפר את הצו, כמו במקרה המחריד של אביטל רוקח ז"ל, שנרצחה בספטמבר האחרון על ידי בעלה לשעבר, לאחר שבני משפחתה התחננו אל השופט, בעקבות מעצרו על איומים מפורשים ואלימות, שלא ישחרר אותו.

הצעת חוק אחרת שהוגשה ביולי ונפלה בקריאה טרומית ביקשה להוסיף מקלטים לנשים מוכות: "בכל רשות מקומית בישראל יוקם מקלט לנשים מוכות. ברשויות מקומיות גדולות יוקם מקלט לכל 70,000 תושבים". לא אותרה הצעת חוק המציעה להחמיר ענישה למאיימים או מפרי צווי הרחקה, או הגברת הסיוע מצד הרווחה, או סנקציות נגד שופטים המקלים בעונשם ומתירים את חייהם כמו במקרה אביטל רוקח.

""צווי הרחקה הם גזר דין מוות לנשים. כששופט חותם על צו הרחקה הוא יודע, מצד אחד, שמדובר בגבר אלים ומסוכן, ומצד שני הוא יודע שאין שום דרך לאכוף את הצווים", אמרה ח"כ גלאון.

הצעה להרחקת גברים מאיימים ואלימים מסביבתם והצרת צעדיהם לא נשמעה בקרב אלו המבקשים את קולנו בבחירות הקרובות עלינו לרעה, ומה הפלא? למה להרגיז את ציבור הבוחרים שרבים מהם יאשימו את הקורבנות באחריות למותן?




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה