האם הבמה הישראלית מוכנה לעירום גברי?

רגע לפני שמופע המחול "טרגדיה" מגיע לכאן מצרפת, זה הזמן לבדוק: מדוע אנחנו מקבלים עירום נשי בשלוות נפש, בעוד איברים גבריים חשופים ומיטלטלים, מטלטלים אותנו כל כך?

10/09/2014
נעמי אלון קבלו עדכונים מנעמי
  • RSS

ביולי 2012, הדהים הכוריאוגרף הצרפתי אוליבייה דובואה, את הקהל שהגיע לפסטיבל אביניון ביצירה חדשה, "טרגדיה". על הבמה עלו 18 רקדנים עירומים לגמרי וסחפו את הקהל במופע שהוגדר על ידי מבקרת המחול של "לה-מונד" כ"מופע מחול גדול, חזק, האוחז בגופות העירומים הנעים על הבמה, כדי לתת סנוקרת אסתטית ורגשית".

דובואה מתרכז באנטומיה של הגוף האנושי. תשעה גברים, ותשע נשים חשופים לגמרי, חוקרים בתנועה שלהם את המצב האנושי. בעירום החשוף שלהם, יוצרים הרקדנים תנועה מהפנטת תוך כדי ביצוע משפטים תנועתיים החוזרים על עצמם ומגיעים לנקודה המיוחדת בה מתחבר הגוף לנשמה. התנועה על הבמה מתפתחת כל העת, ונוצרת תמונה מרתקת של ריקוד שבטי עד לשיאו של המופע.

היצירה המסעירה של דובואה תעלה בבית האופרה, המשכן לאמנויות הבמה בתל אביב החל מה-17 בספטמבר עד ל-20 בספטמבר, לארבע הופעות.

tragcar109

למה טרגדיה? "זוהי הטרגדיה האנושית שלנו" אומר דובואה  "בכל גוף שנמצא על הבמה אתה יכול לראות את ההיסטוריה של העולם, מפה של הציביליזציה. כשאתה מתבונן על גופם של אחרים זה משקף בפנייך את גופך שלך. זה מביא אותך להתייחסות אינטימית לגופך שלך ומתוך זה לעולם כולו".

דובואה החל לרקוד בגיל מאוחר יחסית, 23 והתבלט גם במבנה גופו עב המותנים יוצא הדופן לרקדן, וגם בשימוש באלמנטים שנהפכו אופייניים ביצירתו: עירום, הליכה, פרובוקציה. כך למשל התמרח בצבע זהב בעודו שוכב בין שישה דילדואים שקופים גדולים, או במחווה שעשה ליצירתו הנודעת של וסלב ניז'ינסקי "אחר הצהריים של הפאון" תיאר את הסאטיר שמתגרה מקבוצת נימפות ומביא עצמו לידי סיפוק.

"הופעתי הרבה בעירום",  הוא סיפר, "בכל פעם שעבדתי עם כוריאוגרפים שונים, הם ביקשו שאופיע בעירום, בכל פעם ורק אני! וכך יצא שהופעתי בעירום פעמים רבות. אני יודע מה קורה לך כשאתה עולה על הבמה עירום ואיזה כוח אתה צריך בשביל זה.  העירום ביצירה הוא מהפנט אבל לא אירוטי".

העירום הגברי ב"טרגדיה" גרר עוד לפני שהוצג על הבימה בישראל,  פולמוס לא קטן. כלי תקשורת מרכזיים סירבו לפרסם את סרטון הפרסומת של המופע והויכוח התעורר לגבי טיבו, אמנותי או לא, פורנוגרפי או לא.

4trag

זו אינה הפעם הראשונה שיש שימוש בעירום בכלל, ועירום גברי הנתפס כנדיר יותר, ביצירות תיאטרון או מחול בישראל, אם על בימת התיאטרון כשדורון תבורי כמו גם איתי טיראן הופיעו על הבמה בעירום מלא ב"אקווס", או בשדה המחול, כשהכוריאוגרף ירון מרגולין העלה ביצירה "נשים מקוללות" סצנת אהבה בין שתי נשים בעירום, וגם עירום גברי. עדו תדמור גם הוא לא בחל במחול בעירום כשרקד עירום ב"בסיר של סימה".  וליאת בן דרור וניר בן גל השתמשו בעירום ביצירה "דירת שני חדרים".

אבל בניגוד לעירום הנשי שמקובל ושגור ברוב יצירות האמנות, עירום גברי נתפס כנדיר יותר. באמנות החזותית הקלאסית הוצגו לראווה גופים גבריים ערומים, בפיסול, בציור, אבל איבר המין של הפסל דוד של מיכאנג'לו למשל לא הובלט והיה קטן ובטח לא בזקפה. מאוחר יותר העירום הגברי הוסווה כמעט לחלוטין.

אולי קצת בגלל איך שנימקה זאת לוס איריגארי הפמיניסטית הפסיכואנליטיקנית בחיבורה: "מין זה שאינו אחד": "החזק ביותר הוא זה ש'עומד לו יותר'. מי שיש לו הפין הארוך ביותר, הגדול ביותר, הקשיח ביותר, ואף מי שמשתין 'הכי רחוק', אבל המערך התרבותי הזה שמסמן באמצעות הפין תרבות גברית של תחרות, הישגיות, עליונות וכוח, נשען על לא יותר מאשר איבר אומלל ומעורר מבוכה, שאינו מפעיל את הדמיון ומתמסר בביישנות להבחנות קומיות ולכן יש להסתירו, כדי שלא לחשוף את מצב הביש שלו. וזו בדיוק משמעות הביטוח 'איזה זין!'".

וזו נקודת התורפה של העירום הגברי. הפין הגברי נתפס בשני מצבים. זקוף או רפוי, סקסואלי ופורנוגרפי או חסר אונות רופס וחל. וכמו בכל סדר בינארי אין פה טווחי ביניים, גוונים או צללים. בניגוד לגוף הנשי המעוצב כרומז וחושף כאחת, הוא לעולם אינו מפורש.  עירום גברי הוא תמיד חשוף יותר מנשי, הוא מיטלטל מול העיניים, בוודאותה של הנוכחות ללא רמיזה או הסתר, אולי גם בשל כל הנוירוזות הקשורות בגודלו, בצורתו, בזווית הטייתו, שנתפסים כמעידים על פוטנציאל האונות או מידת הגבריות של מי שנושא אותו.

זו אולי הסיבה שהיצירות של דובואה מאתגרות ומעוררות תגובות נלהבות וגם פולמוסים ביקורתיים מאנשי המחול. במחווה נוספת לניז'ינסקי ביצירתו "מוכנים לזיון" מ2012 מוצג דואט של דובואה עם רקדן צעיר מלהקתו לצלילי "פולחן האביב" של סטרווינסקי שמתחיל בדקות ממושכות של תזוזה מינימאלית, ממשיך בהתקרבות, ולפתע הם מתחילים להתעלס. לבושים. אבל בתשוקה אדירה. כש"טרגדיה" הבשילה, הויכוח הגדול שפרץ בין מבקרי המחול היה על נחיצות העירום ביצירה. אבל אין ספק שמדובר ביצירה מסקרנת, שמביאה לידי ביטוי עיסוק בדימוי גוף, התערטלות, מינות, אינטימיות אל מול ניכור, וגם סוג של פרודיה על הבלט הקלאסי ופרובוקציה מכוונת.

צילומים מתוך המופע: יח"צ




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה