בשנה הבאה אשב על המרפסת

ענת סרגוסטי מאחלת לעצמה להיסחף קצת פחות אחרי גחמות חומריות, ללמוד ליהנות מדברים גם אם אין להם עומק ערכי ולעשות קצת יותר מה שהיא רוצה וקצת פחות מה שצריך

25/09/2011
שלחו לחבר
 תגובות 
» ענת סרגוסטי קבלו עדכונים מענת
  • RSS

» שומרות על שיווי במשקל

שמת לב שפתאום קשה יותר לרדת במשקל? יכולות להיות לזה המון סיבות, אבל גם לגיל יש תפקיד. איך מתאימים את התפריט? הנה 10 דרכים שיסייעו לך להשיל משקל עודף אחרי גיל 40

דניאל לוין, 19/03/2017
Anat-photo
>> ענת סרגוסטי. צילום: שם ברדוגו

זה נשמע מפתה: לפנות זמן ולחשוב על עצמי. לכתוב איזו מין אישה אהיה בשנה הבאה. טקסט אישי. לתכנן ולהבטיח ולחלום, אבל גם להאמין שאצליח להגשים. כמה מפתה לעצור לרגע ולתת לדמיון לעבוד, להמריא עם המחשבות. נקודת הזמן המלאכותית הזאת, שבאה אלינו במחזוריות שנתית – ואפילו פעמיים בשנה, גם בראש השנה היהודי וגם בראש השנה הכללי (גרגוריאני) – נקודת הזמן הזאת מייצרת את הצורך, הרצון, האווירה לסיכומים שמביטים אחורנית ולהבטחות קדימה. הבטחות לעצמנו.

ההבטחות לשנה הבאה מוכרחות להישען על המציאות שזימנה השנה החולפת. הרצון להסתכל קדימה לא יכול לנוע בחלל החופשי והוא מוכרח לבוא מתוך איזשהו יש.

יכולתי לכתוב כאן מילים רבות וחגיגיות על חמלה, ועל צדק ועל חברה ועל המדינה. יכולתי להבטיח הבטחות גדולות ולייצר מחשבות מעמיקות.

כי מבחינתי המחאה החברתית היתה הדבר המשמעותי ביותר שקרה השנה. שנים של פעילות ולימוד ועשייה בתחום החברתי פתאום התנסחו בצורה הכי מדויקת וסחפו את הארץ כולה: העם דורש צדק חברתי. זו היתה כמעט התגשמות החלום האידיאולוגי-פוליטי שחלמתי כבר שנים. נסחפתי לתוך המחאה כמו אל מגנט.

אבל התבקשתי ונעניתי לכתוב משהו אישי. וברמה האישית אני רוצה להבטיח לעצמי כמה דברים, ואני מקווה שאצליח להגשים מעט מהם.

הייתי רוצה להבטיח לעצמי להיסחף קצת פחות אחרי גחמות חומריות. הייתי רוצה לצרוך פחות. להתפתות פחות לאופנות חולפות. תרבות הצריכה ששוטפת אותנו כמו צונאמי שאינו נגמר כמעט ואינה מאפשרת לעצור רגע ולחשוב: האם אני באמת צריכה את זה? לחשוב לפני שאני רוכשת את השמלה, המכנסיים, החולצה, הנעליים שבלעדיהם אי אפשר. תרבות הצריכה הדורסנית, שמייצרת כל הזמן מוצרים חדשים, אינה מאפשרת חירות מחשבה, אינה נותנת מקום לשקול האם באמת דרוש לנו עוד גאדג'ט אחד. תרבות הצריכה החמסנית שמה לנו מראה מעוותת מול הפרצוף לפיה נחשב בלתי מעודכנים ובלתי רלוונטיים אם לא נצטייד בלוק המתאים. תרבות הצריכה הזאת הופכות אותנו לחזירים קטנים וחמדנים.

הייתי רוצה להבטיח לעצמי לחשוב היטב בכל פעם לפני שאני מוציאה את כרטיס האשראי כדי לרכוש עוד מוצר חסר חשיבות שבלעדיו אפשר בהחלט להמשיך ולחיות ולהיות מאושרת. הייתי רוצה להבטיח לעצמי להתפתות פחות לפרסומות ששוטפות את מוחי ולהסתפק במה שכבר יש. הייתי רוצה להביט בארון הבגדים והנעליים שלי ולומר די.

הייתי רוצה לעשות שינוי משמעותי בהרגלי האכילה שלי. הייתי רוצה מאוד להיות צמחונית, כי זה נכון יותר, כי חמלה אינה רק כלפי בני אדם, אלא גם כלפי חסרי הישע, בעלי החיים. הייתי רוצה להיות מסוגלת לחשוב על התנאים שבהם גדלה התרנגולת שמונחת עכשיו בתנור שלי ולהימנע מלרכוש אותה ולא להיות שותפה בעוול הזה.

הייתי רוצה לפנות קצת יותר זמן לעצמי. האמירה הזאת נובעת ממקום מאוד פמיניסטי-נשי. לנו, הנשים, יש נטייה לראות את כולם לפנינו: את הילדים, ואת בן הזוג, ואת הקולגה לעבודה, ואת המשימה הבאה. אז אני רוצה ללמוד לפנות זמן לעצמי. להרפות מהמשימות האחרות. להרפות מהצורך להיות כל הזמן בעניינים. לקרוא כל בוקר את העיתון, לשמוע את התוכניות החשובות ברדיו.

אני רוצה ללמוד ולאפשר לעצמי לעיתים קרובות יותר לעשות דברים "לא מועילים", כאלה שאינם קשורים ישירות לעבודה, או לטיפול באחרים. למשל לקרוא, לפגוש חברים, לראות סרטים, ואפילו לבהות. סתם כך, בלי שום מטרה. כמו שכתבה נעמי שמר: "בשנה הבאה נשב על המרפסת ונספור ציפורים נודדות".

אני רוצה ללמוד לעשות דברים שאין להם תוצאה מושכלת, שאין להם משמעות מיידית ומטרה קדושה. ללמוד ליהנות מדברים גם אם אין להם עומק ערכי. להרפות. לעשות קצת יותר מה ששאני רוצה וקצת פחות מה שצריך. נדמה לי שזה המפתח: האיזון בין הצריך לרוצה.

כי את המחלקה של הצריך כבר חרשתי: צריך להצטיין בעבודה, צריך לדאוג שהבית יתפקד, צריך שיהיה אוכל, שהמקרר לא יהיה ריק, שיהיה נקי, צריך להופיע בכל מיני אירועים, צריך וצריך וצריך.

ואני רוצה להטות את הכף לכיוון הרוצה. מה אני רוצה לעשות, מה עושה לי טוב. טוב בהיבט האישי ביותר. טוב במובן העמוק. טוב שהוא שלי. נדמה לי שאם אפצח את הנוסחה הזאת – ניצחתי.

ושנה טובה

לעמוד הראשי של פרויקט החג

צילום: שם ברדוגו



כתבות נוספות שיעניינו אותך

בחזרה למעלה