טובעת במספרים

איה כורם מאחלת לעצמה לשנה החדשה לא למדוד את עצמה ביחס לאף אחד, ולא להיות מוסחת מהצלחות או כישלונות של אחרים

26/09/2011
שלחו לחבר
 תגובות 
» איה כורם קבלו עדכונים מאיה
  • RSS

» 7 מוצרי הטיפוח והיופי שנשים אוהבות במיוחד

עם השנים בשמים, מוצרי איפור וטיפוח התחלפו לנגד עינינו אבל כמה מהם נותרו נצחיים והפכו ל"אייקוניים". הנה 7 בסט סלרז שעמדו במבחן הזמן ונחקקו בשמי הקוסמטיקה

מדור שיווקי, 10/10/2016
aya2_ronnyknaany
>> צילום: רוני כנעני

מהר, אני רוצה לשמוע את הביצוע של האינדיגו גירלס ל"רומיאו אנד ג'ולייט" של הדייר סטרייטס. יוטיוב. לא, לוידאו הזה יש רק 30,000 צפיות. לא, לא, לא. הנה, לוידאו הזה יש 205,000. בחלון אחר אני נכנסת לאחד מאתרי החדשות, כדי לראות מה קורה מחוץ לחדר העבודה שלי. לכתבה הזו יש 400 טוקבקים. לזו אין כלל. הממ. בינתיים, בחלון שלישי, אני קוראת על האלבום החדש של ההוא שמכר כבר רבע מיליון עותקים. מעניין כמה הוא מרוויח מכל עותק. בחלון רביעי, המגפיים שאני רוצה עולות 300 דולר. כמה עותקים זה?

פעם היה יותר טוב? אולי לא. אבל כמות המידע שאני נחשפת אליה יום יום, היא בלתי נתפסת. הגישה אל כל המידע הזה השתנתה כליל, ואיתה יכולת המיון – זה טוב, זה רע. זה מעניין אותי, זה לא. איך אני בוחרת את הספרים שאני קוראת? את המוזיקה לה אני מאזינה? את הסרטים, התוכניות, ואפילו החדשות בהן אני צופה? ומילא, עולמי התרבותי. המסקנה הבלתי נמנעת שלי היא שמדידה של הזולת במספרים, הופכת מהר מאוד למדידה שלנו עצמנו, במספרים. וזה כואב.

ב-2006 הוצאתי את האלבום הראשון שלי. יוטיוב עוד לא ממש תפס בארץ, וגם פייסבוק עוד לא הגיע לכאן. המספרים היחידים שראיתי היו מכירות האלבומים (דרך חברת התקליטים) וכמות הקהל שהגיע להופעות. היה טוב לפעמים ולפעמים רע, אבל זו היתה אינפורמציה שיכולתי להכיל, אינפורמציה על אנשים אמיתיים שיצאו מהבית והלכו לחנות התקליטים או באו להופעה. בשבילי.

השנה היא 2011. אני מוציאה אלבום חדש ומשתדלת להיות עם היד על הדופק בכל מה שקשור למדיה האלקטרונית. אני מתעוררת ומתיישבת מול המסך. אני רואה כמה אנשים צפו בקליפ החדש. אני רואה כמה אנשים הורידו את האלבום שלי. כמה השמעות היו היום, אתמול ושלשום ברדיו. כמה בקשות חברות מחכות לי בפייסבוק וכמה הודעות שלא נקראו (אל תטרחו, אני לא קוראת אותן אף פעם). הרבה מספרים. ואני כמובן לא רואה רק את המספרים שלי. השיר של הזמר ההוא כבר הגיע למספר כפול של צפיות מהשיר שלי. איך כל כך מהר? השיר של ההיא מושמע הרבה יותר משלי. המון אנשים הגיבו לכתבה הזאת ולדף שלהם יש 20,000 חברים. זה פי ארבעה משלי. וואו. מה זה אומר עלי? מה זה אומר לי? האם אני פחות טובה? ובכמה? בחצי? ביותר מחצי? ואוף, אני לא כל כך טובה במתמטיקה.

פעם הסתובבתי בעולם בתחושה שאני טובה, בכל דבר, בדיוק במידה שאתאמץ להיות. ככה גידלו אותי ההורים. אנשים היו מוצלחים פחות או יותר בזכות ליבם, שכלם ויופיים, בדרך כלל בסדר הזה, ובדרך כלל בלי שום קשר לכמה הם מרוויחים בחודש, או כמה הם מעניינים אנשים אחרים. והיום? מסתובבת עם מחשבון. כמה עותקים זו הצלחה? כמה הקלקות הן כישלון? והכסף משחק כאן תפקיד משמעותי, אבל הוא לא הכל. הרי גם אם הייתה מובטחת לי פרנסה יפה מאוד למשך שארית חיי, כנראה שעדיין הייתי בודקת כמה אנשים הגיבו לציוץ האחרון בטוויטר. כי אני חשבתי שהוא היה ממש מצחיק. בת כמה אני? כמה אני מרוויחה? כמה שווה הבית, האוטו, הבעל/חבר? כמה מרוויחה הקולגה שלי? המתחרה שלי? ההיא שלמדה איתי בתיכון? וכמה היא שוקלת בכלל? מה, היא לא אוכלת כלום?

האישה שאני רוצה להיות לא מודדת את עצמה ביחס לאף אחד. היא מחליטה לאן היא רוצה ללכת ונלחמת כדי להגיע לשם. דעתה לא מוסחת מהצלחות או כישלונות של אחרים, אין זה מעניינה. האישה שאני היום, הרי תשיג את כל מה שאני מאחלת לעצמי. האישה שאני רוצה להיות, לא תמדוד לעצמה זמנים.

לבלוג של איה כורם

לעמוד הראשי של פרויקט החג

צילום: רוני כנעני



כתבות נוספות שיעניינו אותך

בחזרה למעלה