האישה שנלחמת בבושה

נבחרת המשפיעות של סלונה: הגניקולוגית ד"ר נעמה מרקוס בראון הקימה בצפת יחידה אורוגינקולוגית חדשה שמטרתה ליידע נשים על דליפת שתן ולהפטר מהבושה הקשורה לנושא

01/02/2012
אסנת עופר קבלו עדכונים מאסנת
  • RSS
» יש פתרונות מצויינים. ד"ר מרקוס-בראון

"הלכתי ללמוד רפואה בידיעה שאני רוצה להיות גינקולוגית. מאוד נהנית לעבוד עם נשים, והכי אוהבת לעבוד עם נשים בשלות, בנות 50-60. אנחנו מדברות על כל מה שמפריע להן, גם על יחסי מין. הן נפתחות אלי, קוראות לי בשמי הפרטי, מחבקות ומנשקות אותי. זה כייף. יש מעט מאד מקצועות ברפואה שבהן אפשר ליצור כזה קשר", אומרת ד"ר נעמה מרקוס-בראון, גינקולוגית שהקימה לפני שנתיים ומנהלת את היחידה האורוגינקולוגית במרכז הרפואי "זיו" בצפת ומתמחה בניתוחים לשיקום רצפת האגן ולדליפת שתן.

היא בת 39, נשואה לגור בראון, שהוא ד"ר לכימיה, הם מתגוררים עם שלושת ילדיהם (בן 12, בת 7 וחצי ובן 4) בראש פינה, לשם עברו בעקבות הקריירה של ד"ר מרקוס-בראון, ששואפת להמשיך לקדם את הרפואה בפריפריה, מעבר להבאת הבשורה האורוגינקולוגית לנשות הצפון. אחד הנושאים החשובים כאן, הוא איבוד הבושה בכל הנוגע לבריחת שתן: "כשאני מדברת עם הנשים שמגיעות למרפאה שלי, אני שואלת אותן גם על בריחת שתן ורבות מספרות לי שהן סובלות מכך, שזה מאוד מפריע, אבל שהן לא תמיד יודעות למי לפנות, או מתביישות לספר, ושאם הן כבר מעזות, הן שומעות מרופא המשפחה שזה חלק מהגיל ושאין מה לעשות, כי הטיפולים לא ממש יעילים. לפי הערכות שונות, היינו צריכים לטפל מדי שנה בכ-50 אלף נשים שסובלות מבריחת שתן, אבל בפועל מגיעות למרפאות רק כ 2,000 נשים בשנה. חשוב לי להעלות את המודעות של נשים לכך שהן לא צריכות להתבייש, שיש אל מי לפנות ושיש טיפולים מאוד יעילים. נשים לא צריכות להתבייש, ובודאי שלא צריכות לדלוף שתן. זו פגיעה קשה מאוד באיכות חייהן וחבל שיסבלו כי יש פתרונות  מצויינים".

תושבי הפריפריה מקבלים טיפול רפואי באותה איכות כמו תושבי המרכז?

"ממש לא. אחת הסיבות שהגעתי לצפון היא כדי לפתוח מרפאה שלא היתה קודם לכן. גיליתי שיש צורך עצום בתחום האורוגינקולוגי, והתור למרפאה כיום נמשך חודשים רבים, כי הביקוש עולה על מה שאנחנו יכולים לתת. אמנם כיום מוזרמים תקציבים וכוח אדם לבית החולים הצפוני "זיו" בצפת, בזכות הפקולטה לרפואה שנפתח בצפת לפני שנה והחלטת משרד הבריאות לפתח את בית החולים, אבל עדין חסרים הרבה תחומים, בעיקר סוגים של בדיקות. מטופלים רבים נאלצים לנסוע לעפולה או לחיפה - שעה וחצי נסיעה, כדי לעבור בדיקה מסוימת. זה קושי עצום, בעיקר למבוגרים. לאחרונה ביקרתי באחד מבתי החולים במרכז הארץ, שם בונים יחידת MRI חדשה, שנייה במספר. אצלנו אין אפילו אחת. זה לא מתקבל על הדעת ומאוד צורם. התמחיתי ב"סורוקה" בבאר שבע, אבל רק כשהגעתי לצפון הבנתי באמת מהי פריפריה, מבחינת התחבורה, מקומות עבודה, שירותים לאזרחים, תחום החינוך שחייב להתפתח, וכמובן – גם מבחינת שירותים וציוד רפואי. אני מקוה שאנחנו עומדים לפתחו של שינוי ושהאמירה שצריך לפתח את הגליל היא לא רק ססמה".

זו לא הפעם הראשונה שהמשפחה נודדת בעקבות ד"ר מרקוס-בראון. בשנת 2008 נסעה להתמחות בניתוחים אורוגינקולוגיים באיזור נורמדי, בצרפת, על אף שלא ידעה את השפה. "חיפשתי מקום להתמחות בניתוחים אורוגינקולוגיים בארצות דוברות אנגלית, אבל לא מצאתי. אחרי שנה של חיפושים החלטתי לפנות לאחד המומחים הגדולים בעולם, בצרפת.אלו היו שנתיים מדהימות, גם מקצועית וגם משפחתית. זה לא היה קל, כי היינו צריכים ללמוד את השפה ולחיות בקהילה שאין בה ישראלים או יהודים. גם העול הכלכלי כבד מאוד, חיינו מקרנות והלוואות שלקחנו, אבל מבחינה מקצועית, למדתי אצל אחד הפרופסורים המובילים בעולם וזה מה שאיפשר לי לחזור לישראל ולהקים יחידה משלי בבית החולים "זיו" בצפת.

היא לא יודעת לכמת את שעות העבודה שלה, רק לומר שמדובר ב"הרבה שעות, ושעות מטורפות". מגיעה לעבודה ב-7 בבוקר ועוזבת את בית החולים בשעות אחר הצהריים, 3 פעמים בחודש היא עובדת בימי שישי, ופעמיים בשבוע כוננית בלילה, ומוזעקת לבית החולים להשתתף בניתוח או בלידה שהסתבכה. "יש לילות שאני כל שעתיים אני "על הקו".

כששואלים אותה איך היא משלבת אמהות וקריירה, היא אומרת שאצלם במשפחה זו "אבהות וקריירה. תקופת הלימודים וההתמחות היתה קשה, במהלכה ילדתי 3 ילדים, אבל גם היום, בתור מומחית, אני לא מרגישה שהעומס פחת. למזלי יש לי בעל תומך, שמכין ולוקח את הילדים בבוקר, מחזיר אותם אחר הצהריים, מסיע לחוגים, מעורב בבית הספר. לי אין את האפשרות הזו".

מתחילת הראיון התלבטתי אם לשאול אותה מה המחיר שהיא משלמת על הבחירה הקרייריסטית. זו שאלה שלא שואלים גברים וחייבים להודות שיש בה ביקורת סמויה כלפי נשים ואמהות, אבל ד"ר מרקוס-בראון מקבלת את השאלה בשוויון נפש, ולא בפעם הראשונה. "אני אמא, אני מבשלת, אני עושה כביסות, והייתי שמחה לו הייתי מבלה יותר שעות בבית. אבל זו ההחלטה שלנו. זה מה שאני אוהבת לעשות, מעולם לא היו לי רגשות אשם על כך. החלטתי שאם לילדים תהיה אמא מאושרת, גם הם יהיו מאושרים. ואם תהיה להם אמא אכולת רגשות אשמה, הם יהיו מסכנים. הם נולדו לתוך זה, והם התרגלו שככה אמא עובדת. אני לא חושבת שאני משלמת מחיר. מאוד שלמה עם מה שאני עושה".

העולם של נעמה

באיזה מקצוע היית רוצה לעבוד, מלבד מה שאת עושה כיום?

"אדריכלות. זה חלום הילדות שלי"

באיזה מקצוע לא היית מוכנה לעבוד בשום אופן?

"לא יכולה לחשוב על מקצוע כזה".

לו יכולת לצאת ללימודים, באיזה מקצוע היית בוחר?

"אולי אדריכלות".

עם מי את מתייעצת?

"עם הפרופסור הצרפתי שאצלו למדתי, עם גינקולוגים חברים מ"סורוקה", עם שתי חברותי הטובות, האחת היא אשת שיווק, והשנייה דוקטור לכימיה. ובעיקר – עם בעלי שהוא שותפי בכל. הוא היועץ מספר אחד. תומך, עוזר, הכל אנחנו עושים יחד".

בחרי דמות היסטורית שאיתה היית רוצה להתייעץ

"הסופרת המדהימה והאהובה ג'ין אוסטין".

תני המלצה תרבותית

"מדי פעם בדרך לבית החולים אני נהנית להיכנס לגלריה של הציירת המדהימה מאשה אורלוב".

וטיפ למישהי בתחילת דרכה המקצועית

"תהיי עצמאית, זה מאוד חשוב, שלא תהיי תלויה באף אחד ותעשי את מה שאת חושבת, בלי פשרות ובלי רגשות אשם".




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה