האונס השני של ערוץ 10

חדשות ערוץ 10 מיהרו להשיג ראיון ראשוני עם הנאנסת בת ה-12. החשיפה והחזרה על הפרטים הנוראים היא לא פחות מאשר אונס נוסף ואכזרי. ולא, גם פה הטיעון של "אבל היא הסכימה" לא קביל

26/12/2013
ליאת עיני קבלו עדכונים מליאת
  • בדואר
  • RSS

"אני רוצה להרוג אותו, לא אכפת לי שיקחו אותי למשטרה, לא אכפת לי כלום", ככה התחילה הילדה האומללה, או בשמה התקשורתי החדש - הנאנסת בת ה-12, את הראיון הבלעדי בחדשות ערוץ 10. הקשבתי פעם ועוד פעם ולא הבנתי למה זה מגיע לה. למה לא היה מבוגר אחראי אחד שיקום ויגיד - הילדה כבר עברה טראומה ענקית שכנראה לא תצא ממנה לעולם. בואו נחסוך ממנה את הסיוט המתמשך הזה לדבר על המקרה המזעזע שוב ושוב. הרי היא כבר נאלצה לספר במשטרה כל פרט, אז אולי די? הרייטינג תמיד לפני הכל?

נראה שהאמא ניסתה להסביר את עצמה. "אני לא אמא שנפלה מהשמיים", היא אמרה ורציתי לצעוק לה – את לא צריכה להסביר לאף אחד כלום, בטח לא לתקשורת. קחי את הבת שלך, לכו כמה שיותר מהר לטובי המומחים ונסו להתמודד עם הטראומה שנפלה על שתיכן.

"ההורים צריכים לחנך את הילדים כמו בני אדם ולא כמו חיות", אמרה הנאנסת. ואם אפשר להעצים את הדרמה אז למה לא? הכתב אמר - "הילדה, בקול חנוק ובעיניים דומעות, מבקשת רק דבר אחד, להמשיך הלאה ולא לראות יותר את אותם נערים". רגע, למה בעצם הראיון הזה תורם? הוא לא ממש עוזר לה להמשיך הלאה. זה לא המקום ולא הזמן. אולי בכלל אין זמן. אולי הדבר הנכון הוא ליזום הצעת חוק שאוסרת על כלי התקשורת לראיין קורבנות אונס. "אבל היא הסכימה", הם בטח יגידו, וזה בדיוק מה שהנערים "בני הטובים", התמימים, הצעירים אמרו. שוב הילדה מנוצלת. שוב המנצלים לא אשמים ושוב אף אחד לא מבין ולא עוצר בזמן.

"היו לי סיוטים בלילה, היה לי לחץ, רעדו לי הידיים", היא אמרה וגרמה לי להתכווץ כל כך חזק אבל אז קולה התחיל לרעוד. היא אמרה שהיא רוצה להרוג את הילד שפגע בה, להרביץ לו מכות ופשוט פרצה בבכי. וככה הסתיים לו הראיון, כי אם כבר דרמה ורייטינג אז גם לסיים בשיא של הדמעות וההתפרקות. להיות צינים עד הסוף.

ילדה בת 12 שכרגע רק צריך לעטוף אותה בהמון צמר גפן, לא לעזוב אותה לרגע. לחבק, לתמוך, לדבר, להסביר, לומר לה שהיא לא אשמה, אבל בטח לא לאפשר לה להתראיין. טשטוש המסך לא משנה. העובדה שהיא נאלצה לדבר ולספר על מה עשו לה ומה היא הרגישה זה כמו בוקס חזק מאוד בבטן שלה וגם אני הרגשתי אותו. כאב לי עליה, כאב לי על אמא שלה אבל בעיקר כאב לי על כך שהפרשה הזו תעבור בעוד כמה ימים כשיהיו חדשות אחרות ושום דבר לא ישתנה.

כנראה הצורך הבלתי נלאה לראיון ראשוני ולרייטינג גבוה קצת מקהה את החושים, הערכים ואמות המוסר. רק חוק ברור וחד משמעי ימנע את הראיון של הנאנסת הבאה.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה