יום אבל ליצורי הפרא

"ארץ יצורי הפרא", יצירת מופת מאת מוריס סנדק שמת אתמול, מספק לילדים וגם להורים שלהם חוויה רגשית עזה כמדובב חדר מסוים מאוד בנפש, והשפעתו על התרבות מרהיבה

09/05/2012
ריקי כהן קבלו עדכונים מריקי
  • RSS
» איור מתוך הספר

הרבה ספרים דגולים, חשובים ומוערכים יש על מדף הספרים בבית שלנו, אבל רק אחד מהם עמד במוקד חוויה רגשית עזה של בני כשהיה בן חמש. אשה יקרה שתמיד אנצור בליבי המליצה לי להשיג לו את "ארץ יצורי הפרא", של מוריס סנדק, להקריא לו בשעות שונות ומגוונות ולדבר איתו על יצורים שונים ומשונים, למשל עליו. מנהרה תת קרקעית של כעסים, פחדים, ותחושות שונות שהפרטיות תובעת מהן לא להגיע לטור הזה צפו שם. ולא רק אצלו. חוויות הוריות-ילדיות כאלו, והשפעה מרתקת על יוצרים רבים בתרבות הפופולארית, ביניהן ספייק ג'ונז שעיבד את היצירה לסרט נפלא (2009), הפכו את הספר, שיצא ב1963 אבל מצליח עד היום ללכוד המוני ילדים בעולם שרואים בו מדובב חדר מסוים בנפשם - לקלאסיקה, ואת מותו של סנדק אתמול למעורר הד רגשי ותקשורתי.

הרשת גדושה בנוכחות השפעות יצירתו של סנדק, ויזואליות לא פחות מספרותיות, ופרשנויות של מבקרי תרבות. במאמרה: "יש לי מפלצת במסך, מסע מקוון על מפלצות ופחדים בתרבות הילדים", ב"הפנקס", כתב העת המקוון לספרות ותרבות ילדים, כתבה רוני כספי: "גם בספרי הילדים נמצא מפלצות שכמו נועדו להפוך לבובות פרווה מקסימות. הנודעות ביותר הן כנראה יצורי הפרא של מוריס סנדק ב"ארץ יצורי הפרא" , שאמנם לא מוגדרים בשום מקום כמפלצות, אך בהחלט מאוירים ככאלה. סנדק, כותב ומאייר גאוני, הצליח לברוא יצורים שמכילים מינון מדויק של הפחדה וחמידות. בבלוג הזה, שלמרבה הצער כבר אינו פעיל, אפשר לראות יצירות של אמנים שונים בהשפעת "ארץ יצורי הפרא". חלק גדול מהעבודות נפלא, אבל ההתבוננות בהן בעיקר מחזקת את התחושה שהספר המקורי הוא יצירת מופת חד פעמית.

הפרשנות המקובלת ל"ארץ יצורי הפרא" רואה בו סיפור של מאבק, השלמה והתבגרות עם הצדדים הפראיים יותר בנפש. כשסנדק עצמו נשאל על הנושא בראיון המרתק הזה, הוא משיב ביובש: "זה מאד נוגע ללב. לא ידעתי". עוד הוא מספר בראיון (באנגלית, בגלילה למטה אפשר לקרוא את התמליל) שבמקור נועד הספר להיקרא "ארץ סוסי הפרא" ("Where the Wild Horses Are"), אבל כאשר הסתבר שהוא אינו מסוגל לצייר סוסים, הוא החליט להפוך את קרובי המשפחה (היהודים, הוא מזכיר) שנהגו לחבק ולמעוך אותו ואת אחיו בילדותו, ליצורי הפרא".

המוזיאון היהודי בניו יורק הציג תערוכה מקיפה של איוריו ב2005, ובניתוחי יצירתו נכתב כי הושפעה מהתרבות הפופולארית האמריקאית, האחים גרים למשל, וגם מתרבות גרמנית והשואה. סנדק בן למהגרים מורשה שנולד וגדל בברוקלין, איבד רבים מבני משפחתו בשואה, ויהדותו נחשבת מוטיב משמעותי בעבודתו.

הילדים גילו אותו

כמו בספרי מופת רבים גם סנדק חווה קשיים עצומים עד קבלתו, הוא נדחה על ידי כל ההוצאות במשך שנתיים, וכשיצא קיבל ביקורות קוטלות. בשקט בשקט הוא הפך לפולחן, נגד דעת המדיה כשילדים שבו וביקשו אותו בספריות, שהיו אז מוסד חזק בהרבה, והספרנים/ות החלו לדבר על ההשפעה של הספר על הילדים ועל כך שהם חזרו לקרוא בו שוב.

יציאת הסרט הפופולארי של ג'ונז ב2009 הכניסה את הספר לנישה שעלולה הייתה להתברר כמסוכנת למסריו ההומניים והמורכבים. המעמד של מוצר תרבותי-בידורי עם מרצ'נדייז לא עיקרה את תכונותיו שכן ג'ונז היטיב לפרש את הילד שבו עצמו בתוך היצירה הקולנועית, ולרגש ללא סכרין. אני זוכרת את הילד פורץ בבכי תמרורים מול בדידותו הנוגעת ללב של מקס, שהיה קשה להפיס. "רגע לא ברור לנו מתי אנחנו בתוך הדמיון של הדמויות ומתי במציאות. ג'ונז מטשטש את קווי התפר בין רמות התודעה....המעבר מעולם המציאות לעולם הדימיון לא קיים", כתב המבקר יאיר רווה בבלוג שלו, "ג'ונז מסרב למסגר אותו, מבחינתו זהו עולם אחד. אפילו מוריס סנדק, בספר הקלאסי שכתב וצייר, מאותת לנו באמצעות עיצוב ועימוד מתי מקס נשאב לתוך הדמיון שלו, אליו הוא בורח מתוך מחאה לעונש שקיבל מאימו",

חמש שנים אחרי שהספר הזה נחקק בדברי הימים של משפחתינו, שאלתי את הבכור, שממש עוד מעט עוזב את עולם הילדות, על הספר והסרט, למרות שכבר מזמן אינו מעיין בו: "אהבתי אותו פעם כי הוא היה דמיוני כזה, והסרט היה עצוב, אבל בסוף היה בסדר", נזכר וחזר במהירות לענייניו.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה