דייט. דרינק. די.

"המעמד הזה, של 'האם יבחרו בי או לא' הוא כל כך מביך. אין כאן דרך להתנהגות הנכונה. זה לא את, לא הוא, זה רק אנחנו שסיבכנו הכל". לאולגה לביא נמאס מדייטים. הפעם באמת

24/02/2013
אולגה לביא קבלו עדכונים מאולגה
  • RSS
» תעשה לי חשק (צילום: thinkstock)

נתחיל מגילוי נאות: אני שונאת דייטים.

לא סתם חסרת סבלנות לפגישות עם המין השני ולא מאשימה את הגברים בדפיקות.

אני שונאת דייטים ועולם הדייטינג לדעתי כושל. בגדול.

הכל נהיה עסקי - הרי לא סתם בזבזנו זמן וכסף. באנו לבחון בפרטנר פוטנציאלי - לבילויים, ליחסים, אז הכי הגיוני להתאים ציפיות כבר עכשיו וכאן, בלי לקום פעמיים.

כל כך הגיוני, שזה מזכיר מילוי תפסים בבנק.

כל כך רציונלי, שאפשר לחתום על החוזה במקום.

מי אמר "רומנטיקה"? לך מפה, ילד, כאן אנשים עם ניסיון עושים עסקים.

המעמד הזה, של "האם יבחרו בי או לא" הוא כל כך מביך. האישה מתחילה להתנהג כמו מנהלת מחלקת משאבי אנוש - ויחד עם זאת מסתכלת על כל המשחק העלוב הזה במבט עורג. אין כאן דרך להתנהגות הנכונה. זה לא את, לא הוא, זה רק אנחנו שסיבכנו הכל.

כן, כולנו נדפקנו בדרך, כי כשאנחנו לא בני 20 ואפילו 25, הכל מתחיל להסתבך. יותר מדי קודים, פרמטרים ודרישות.  יותר מדי שריטות, פרידות ואכזבות. הכי קשוח, הוא הכי חסר ביטחון. הכי משעשעת היא זאת שבוכה בלילות ועדין מנהלת שיחות עם האקס בראשה.

אנחנו כושלים פעם אחרי פעם בניסוי להתאים לחוקי ההתנהגות ולא שומעים אחד את השני. וזה בכלל לא מסובך, ההפך הוא הנכון.

תבין, אני לא רוצה לבחור לאן ללכת - אני מנהלת את החיים שלי ביום-יום כמו גדולה, מספיקה מיליון דברים בו זמנית, מתפרנסת, מתאפרת, עולה על העקבים ועושה כל דבר שעושה אישה בשביל להרגיש קצת אישה בעידן המודרני נטול נשיות כלל. ועכשיו אתה מעמיד אותי מול השאלה "תבחרי את לאן ללכת?"... מבחינתי, אני אלך הביתה. אליי, לבד.

אני לא רוצה לענות לשאלות "אז מה את עושה בחיים?" או יותר גרוע, "מה תעשי כשתהיי גדולה?". אני מספיק גדולה וכבר עשיתי דרך ארוכה מילדות לבגרות, מגילוח הרגליים הראשון ללייזר, מהאהבה הראשונה לחלוקת חפצים, אני ילדה גדולה ואין לי שום רצון לדבר על הישגיי כדי למכור את עצמי ולהרשים אותך. אם תרצה, אעביר לך ק"ח ונסיים בכך.

ולא, קורות החיים שלך לא מעניינים אותי גם כן. מה שמעניין אותי זה הבן אדם שיושב מולי. מאיפה אתה בא. מאיזו משפחה, מאיזה בית. מי החברים שלך, מה עושה לך טוב. איך אתה נרגע מהאטרפים של החיים ומה הדברים שהכי מרגשים אותך. כי רק ככה אני אכנס לעולם שלך שאינו תלוי בדבר ולא ממש משתנה במהלך החיים. בין אם אתה למעלה או למטה, שם אין חפצים או תכשיטי יוקרה, והרכוש היחיד שיש לו ערך הוא הניסיון שלך, מילדות, מהאהבה שקיבלת או לא קיבלת בחיים, מהדרכים שבחרת וחוויות ששרדת.

במקום זה אתה שולף את מפתחות האוטו המפואר שלך. מספר לי על ארוחת צהריים עם מנכ"ל של חברה מובילה בנדל"ן, ראיון לערוץ 10, הכרות עם שרית חדד ועל בוטיק הילפיגר החדש שנפתח בהרצליה.

פשוט תסתכל לי בעיניים (ולא, הן אינן נמצאות באיזור החזה).

פשוט תהיה בן אדם ותלווה אותי הביתה בלי להיעלב שאני לא מזמינה אותך לעלות או יותר גרוע  - שאצטרך להרשות לך "להשתמש בשירותים", התירוץ הכי דפוק ונפוץ.

פשוט אל תחשוב שאני משחקת כי לא הזמנתי אותך. הרי רק טיפש לא יבין שבאמת התעניינתי בך. אחרי שיחה שניהלנו במשך שעות. אחרי מבטים שהחלפנו. אחרי שתיקות כיפיות שלא הביכו פתאום. אחרי שבאמת נגעת במקום בלב שהכי נזהר והכי חושש להרוס הכל בהתקרבות המהירה.

אני רוצה שתתעניין בחיי ולא בדמות שבניתי כדי לשרוד בחברה ששופטת אותנו מהרגע שנולדנו לפי הפרמטרים. לפי הנורמה. לפי חוקים הרסניים וחסרי אנושית, כי הרי "רק הכי חזק ישרוד, ככה זה בטבע".

והטבע שלי נגד הדייטים.

אני רוצה שלא תקבע לנו דייט, דרינק ו/או דינר. לא יודעת מה קרה למילים האלה, אולי הן פשוט זרות לי, זולות לי. אני לא רוצה שתקרא לי "בייבי", אתה זר לי ואחרי המילים האלה בטוח תישאר זר.

אתה יודע מה? בוא נקבע לנו שיחה. פגישה. ערב.

ללא "ערה? ספונטנית? זורמת?".

כי תאמין לי שאני ספונטנית. והכי זורמת וגם בהחלט ערה, רק שבשביל כל האלמנטים האלה אני צריכה סיבה אחת פשוטה. כה פשוטה.

חשק.

תעשה לי חשק, כי אני לא נחשקת לדייטים יותר.

לא נחשקת לשאלון המטופש שהפך לנפוץ עקב עצלנות רגשית.

תעשה לי חשק להתעניין בך במקום לשכב איתך אחרי שעתיים על הבר, כי זה לא הולך לשום מקום ברוב המקרים, כי גם בשבילי, גם בשבילך זה עוד נקודה במעגל סגור של דייטינג בעיר הקטנה עם אגו גדול.

תעשה לי חשק במקום בחילה ואני בחיים לא אגיד יותר שאני שונאת דייטים.

****

אנחנו מדברים. מטיילים עם הכלב שלך בירקון איזה שעתיים. שותים תה עם נענע וצוחקים על קטע מארץ נהדרת.

מדברים כמה לעתים אנשים שונים מאיך שהם נראים בהכרות הראשונית ואני שואלת בצחוק -  "אז מה אתה חושב עליי עכשיו, אחרי שקצת הכרנו?"

ואז אתה לוקח נשימה, חושב איזה חצי דקה ועונה: "אני חושב? עלייך? איזו אחלה שאלה... אני חושב שאת מה זה כוסית!".

תודה, מותק. גם אתה אחלה.

אחלה אחלה כוס.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה