דובים מרקדים ועולמות בדויים

אייקון: ורד טוכטרמן, סופרת מדע בדיוני ופנטזיה ופעילה בקהילת המד”ב על נשים שתופסות נוכחות בולטת במד”ב

19/10/2011
ורד טוכטרמן קבלו עדכונים מורד טוכטרמן
  • בדואר
  • RSS
» ורד טוכטרמן

ספרה של ורד טוכטרמן, “דם כחול”, העוסק בערפדים ישראלים ובבני אדם הכרוכים אחריהם, יצא לאחרונה בהוצאת יניב.

לפני שנים, כשעוד הייתי ילדה וכבר קראתי את הספרים “של האסטרונאוטים” (כפי שמכנה אותם אמא שלי) אבל עוד לא הגדרתי את עצמי כחובבת מדע בדיוני (למעשה, אפילו לא ידעתי אז שקיים דבר כזה, “חובבי מדע בדיוני”), הלכנו לבקר קרובי משפחה שלנו למשך איזשהו חג ואלה, כדי לדאוג לבידורם של האורחים חובבי הספר, הלכו לספרייה המקומית ושאלו ספר שעליו המליצה הספרנית בחום: “נשים קטנות”. כשראיתי את הספר, אני חייבת לציין שדי התבאסתי – זה לא בדיוק היה בין תחומי העניין שלי. זה נהיה עוד יותר גרוע כשהם סיפרו לי שבעצם, הם התכוונו להביא ספר של אסימוב, אבל כשסיפרו לספרנית שהם שואלים את הספר כדי לבדר את רוחה של בת דודה שלהם שבא לביקור, זו הסבירה להם שמה פתאום, בנות לא אוהבות ספרים כאלה, והמליצה להם על “נשים קטנות” במקום.

מאז עברו שנים, הרבה מאוד דברים השתנו – בארץ התפתחה קהילה שוקקת של חובבי מדע בדיוני ופנטזיה, יש לנו אפילו כמה סופרי ז’אנר כחול לבן, יש כנסים ואירועים, וכמובן, חלה גם התפתחות משמעותית במעמדן של נשים בחברה – ועדיין, כשאני מספרת למכר חדש שבין שאר עיסוקיי, בעוונותיי, אני גם סופרת מדע בדיוני, הרבה פעמים הוא זוקף גבה ואומר, “זה עיסוק לא שגרתי לאישה, לא?”

רוברט היינליין ציטט בשעתו, בספרו “לשוט מעבר לשקיעה” (ספר המתאמץ נואשות – כנראה כמו היינליין עצמו – להיות פמיניסטי. כמו היינליין, גם הוא לא ממש מצליח, אבל כתוצר של תקופתו צריך לפחות לתת לו נקודות על הניסיון) מפיה של המספרת משפט של סמואל ג’ונסון: “הדבר המדהים בדוב מרקד אינו כמה טוב הוא רוקד, אלא שהוא בכלל רוקד”. המשפט דיבר על היחס לנשים במקצועות “גבריים”. נקל להבין כשאני אומרת שלפעמים, ובמיוחד כשאני מנסה לדבר על “נשים במד”ב”, אני מרגישה קצת כמו דוב מרקד.

היה ז’אנר גברי, כבר לא

המדע הבדיוני אכן נולד, כז’אנר, בראשית דרכו אי-אז במאה התשע-עשרה או במחצית הראשונה של המאה העשרים (תלוי את מי שואלים) כמעוז גברי מובהק. לא רק שכל הסופרים והעורכים שגיבשו אותו וקבעו את כללי היסוד שלו היו גברים, גם חומר הגלם שבו השתמש – ספקולציות מדעיות – נחשב תחום “גברי”. הדוגמה הקלאסית ביותר, כנראה, ל”גבריות” הז’אנר באותה תקופה היא אליס שלדון, שכתבה במשך שנים בשם העט “ג’יימס טיפטרי ג’וניור” מחשש שהקהל לא יגלה אמון במד”ב שנכתב על ידי אישה. אפילו עמיתיה למקצוע לא ידעו שמדובר באישה – שלדון ניהלה התכתבויות עם כמה מהסופרים בז’אנר, ביניהן התכתבות ממושכת עם אורסולה לה גווין, כשכולם הכירו אותה רק בדמותו של טיפטרי, והתייחסו אליה כאל גבר מכל בחינה.

הספקנות כלפי נכונותו של הקהל לקבל ספרים ז’אנריים שנכתבו על ידי נשים לא נעלמה לגמרי. בקרבה גדולה יותר לימינו מוכר המקרה של ג’ואן רולינג, שמחשש המו”ל שלה שקהל הילדים והנוער שאליו כיוונה את סדרת הפנטזיה שלה לא ירצה לקרוא ספרים שנכתבו בידי אישה, פרסמה את ספרי הארי פוטר תחת ראשי תיבות ניטראליים מגדרית. נראה שעד היום, רווחת בקרב חלק מהקהל, המו”לים ואפילו הסופרים התפישה המיושנת שנשים לא מתעסקות בדברים כאלה. כביכול תחום העיסוק של נשים הוא עולם הרגש והרומנטיקה, דובונים, פרחים ופרפרים, ומה להן ולדברים מגניבים כמו מדע וטכנולוגיה, קסם או אקשן.

אבל מה אומרת המציאות? האם אכן קיים דבר כזה, כתיבה נשית וכתיבה גברית, תחומי עניין נשיים ותחומי עניין גבריים? אם נסתכל במציאות בשטח, נגלה מצב שונה לגמרי. גם בקרב הקוראים וגם בקרב הסופרים, יש כיום נוכחות בולטת לנשים. בזירה הבינלאומית, גם לקורא הישראלי מוכרים היטב שמות כמו קוני וויליס ולויס מקמסטר בוז’ולד, שספריהן קוטפים שוב ושוב את פרס הוגו (הפרס העולמי ליצירות בז’אנר). אבל אם נסתכל בארץ, נראה מצב מרשים אף יותר.

בקרב חובבי הז’אנר, אם נציץ בפורומים ובאתרים אינטרנטיים או בארגונים וכנסים בעולם ה”אמיתי”, נגלה נוכחות רחבה מאוד של בנות, נערות ונשים. אם נסתכל, למשל, בארגון כמו האגודה הישראלית למדע בדיוני ולפנטסיה, נגלה שזה כמה שנים שוועד האגודה מורכב כמעט אך ורק מנשים. אם נציץ ברשימות המועמדים לפרס גפן – המקביל הישראלי לפרס הוגו העולמי – נגלה תופעה מרשימה עוד יותר: אחוז ניכר מהמועמדים, ובמיוחד כשמדובר ביוצרים שמזוהים עם הז’אנר (להבדיל מסופרי מיינסטרים המפרסמים מדי פעם יצירות ז’אנריות או בעלות מוטיבים ז’אנריים, דבר נפוץ יחסית בשוק קטן כמו שלנו), הן מועמדות. בקטגוריית הסיפור הקצר (הקטגוריה שההשתייכות הז’אנרית שלה היא המובהקת ביותר), זה כמה שנים שיש הגמוניה נשית כמעט מוחלטת.

המדע הבדיוני זה מכבר אינו מעוז גברי. לא רק שהעולם השתנה, ונשים מוצאות יותר ויותר את מקומן בתחומים שנחשבו בעבר “גבריים” – במדע הבדיוני יש אלמנטים שמלכתחילה מקלים עליו להיות “פמיניסטי” יותר, ועם השנים, עם העברת הדגש מהספקולציה הטכנולוגית לספקולציה החברתית, אלמנטים אלה הפכו חזקים אף יותר. העיסוק של המדע הבדיוני בספקולציה מאפשר לנו לדמיין עולם שונה מהעולם שבו אנו חיים, ולחרוג באופן מחשבתי מהמוסכמות ומהמגבלות המקובלות שאנו חיים לאורן בדרך כלל. באופן טבעי, הוא מאפשר לנו לפתוח שאלות לגבי תפקידי מין ומקומם של גברים ונשים בחברה, להתייחס לזהות מגדרית ומינית כאל נזילה בהרבה מכפי שמאפשרת לנו המציאות, לבחון מחדש את המציאות שאנו חיים בה לאורן של מציאויות בדויות שונות מאוד, ולהרחיב את אופקי התפישה החברתית והמגדרית שלנו.

אני משערת שיעברו עוד שנים לפני שנסגור את הפער בין הגמישות המחשבתית שמאפשרת לנו הספקולציה לבין התפישות המקובעות-עדיין שמנחילה לנו החברה שבה אנו חיים, ונשים יפסיקו למצוא את עצמן בנישת הדוב המרקד לטובת תפישה גמישה יותר וטבעית יותר של מה הן נשים, במה הן עוסקות ומה מעניין אותן.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה