גמר הישרדות: יש זוכה, אין ערוץ

הדר לוי ציפתה לפייט על ערוץ 10 אתמול בגמר הישרדות VIP, וכל מה שקיבלה זה את הטי שרט על הכרס של בוקי. ובכל זאת, ברכות לזוכה, איתי שגב!

30/08/2012
הדר לוי קבלו עדכונים מהדר
  • RSS

חברים, למשימה הבאה תצטרכו תושייה, סבלנות, יכולת ספיגה ו...עשינו את זה!

חמש שעות של גמר. רקדניות, מופעי אש, שמלת נצנצנים של אנה ארונוב, צעקות של גיא זוארץ, שפם מוזר של אושרי כהן. עשינו את זה. והזוכה הוא: איתי שגב. המפסידים: כולנו.

גמר תכנית ריאליטי הוא בדרך כלל הפגנת כוח של ערוץ. הכל בגדול, הכל מושלם ,הכל זוהר. כאן דווקא היתה הפגנת חולשה. אי אפשר להתעלם מסכנת הסגירה שמרחפת על ערוץ 10. כולם בחרדה, בוודאי עובדי הערוץ, אבל בוודאי גם אנחנו. ומה עושים בקשר לזה? כמה שלטים מסכנים שתמיד נראים בפריים כמו אסיפת בחירות בבני עקיבא, חולצה של בוקי  "10חייב לשרוד", שקופיות לפני כל תוכנית- אל תסגרו אותנו ,תנו לנו לשרוד, בבקשה. כשמשחק המילים על "הישרדות" כמובן מלווה את כל הקמפיין הזה. תארו לכם שהמשבר הזה היה נופל על הגמר של "היפה והחנון", המ היו אומרים? "אתם יפים, אנחנו חנונים, אל תתנו לנו להיסגר לפני המייק אובר"?

חברה', אתם ערוץ טלוויזיה! אתם יכולים להרים עכשיו משדר של שעתיים על הסכנות האמיתיות בסגירת ערוץ: חוסר איזון, דמוקרטיה מעורערת, ואבטלה גורפת. אבל לא, ערוץ 10 בחר להיאבק בצורה מהוססת וילדותית. חבל שדבר אחד או שניים הוא לא למד משורדי ה VIP: אסטרטגיות, אומץ, נחישות וכן, קצת ערסיות. מה לעשות, עם הססנות כזאת לא מגיעים רחוק, מקסימום  מגיעים לחופשה בארץ כמו שקיבלה אהובת הקהל יוליה.

אפשר היה לראות את כל הבעייתיות בגישה של המאבק בדיאלוג בין זוארץ לבוקי בתחילת התוכנית:

בוקי נאה (מתמודד בתוכנית ריאלטי, חצי שנה על המסך): "אני חושב שאסור לתת לערוץ להיסגר"

גיא זוארץ (מנחה בתוכנית ריאליטי,7 שנים על המסך): "תודה בוקי , כולנו מקוים שהדברים יסתדרו".

הנה סקופ: תעשיית הטלוויזיה כולה במשבר, כבר שנה. אתם רואים טלוויזיה, אבל הטלוויזיה כבר לא באמת קיימת. מעגל המובטלים שבה הופך לאט לאט לפסטיבל המחולות בכרמיאל. אנשים מועסקים במשכורות ובתנאים מחפירים, כולם רוצים לעבוד, לחזור לעשות את מה שהם יודעים הכי טוב, ליצור. במקום תעשייה ענפה ופוריה נשארנו רק עם הישרדות, גם ככה קשה ועם ערוץ אחד פחות זה הולך להיות בלתי אפשרי.

לא מאהבת שגב, כי אם משנאת תורג'י

ובכל זאת, היה פה גמר. שעטנז של מועצת שבט אחרונה שצולמה לפני שנה על האי, למעין-מועצה שהתנהלה בשידור חי על הבמה, בלי הרבה הבדל ברמות המתח. היו שם הטחות והאשמות קשות (משה פרסטר: "למה אני לא  עם מלכת הכיתה?"), קביים למייקל לואיס (הלך קצת רחוק עם העניין אה? הבנו, אתה מאותגר רפואית), היו תירוצים מושכלים להפסד (ענבל גבריאלי: "אנחנו פשוט לא מפורסמים מספיק") , היה מצחיק (אושרי: "אני מופתע  מזה שאני שוב פעם מופתע") היו תובנות (אנה: "לא אכפת לי, זכיתי בדבר הכי חשוב! אוטו! אה .. וגם אהבה") והיתה תספורת מוזרה של מיכל זוארץ.

בשבועות האחרונים ההפקה ניסתה בכל כוחה לייצר מתח באשר לנטיות המושבעים, במיוחד קולות המאזניים כמו בוקי ועזאם, אבל בסופו של דבר התברר שהכל היה, כמו שאומרים, טריקים של מצלמה. הכל היה צפוי. מהרגע ששלישיית שוקולד-מנטנה-תורג'י התפרקה היה די ברור שאף אחד מהם לא הולך לנצח את המושבעים. לא עזרו כל הפרומואים, העריכה המגמתית וההדלפה על הסטירה של בוקי לשגב, שכמובן התבררה כבדיחה. השנאה והאנטגוניזם שעוררה השלישייה הזו לאורך כל העונה לא נתנה לחבריהם על האי להצביע עבורם. גם לא בתאילנד וגם לא בבריכת הסולטן בירושלים.

עכשיו זה ברור: הזכיה של שגב מתבססת מעט על אהדת הקהל ובעיקר על שנאת תורג'י. ענת הראל שילמה מחיר כבד על חוסר הפופולריות של בן הברית שלה, אבל לא היה מנוס. תורג'י וחבורתו הצליחו להמאיס עצמם לא בגלל שהם התנהגו מלוכלך, בטח לא יותר מאחרים, פשוט כי הם היו נטולי מודעות ונטולי צניעות. ואלו התכונות הכי חשובות לדעתי היום. איתי שגב, גם במהלכים הכי חשודים שלו  - תמיד היה במאה אחוז מודעות , עם ירידות על עצמו ועם ראייה כללית. בו בזמן, תורג'מן זרק משפטים כמו: "הגמר הזה לא ראוי אם שלושתנו לא נהיה בו" - דיבורים שאין להם מקום ובטח לא חמלה. מלא חשיבות עצמית וגאווה, כך הוא הגיע וכך עזב - וכמו שאומר יעקב כהן: על מה? על מה? על מה???

כבר סיפרתי כאן על היכרותי עם איתי שגב וכמה אני רוצה שהוא יזכה. כשהוא עמד שם, נטול מילים, על סף דמעות, באמת שהתרגשתי. "תעשה את השריקה של דורון!", דחק זו-ארץ, אבל איתי לא הצליח. כי פתאום היה שם רגע אמיתי ולא גג. מסע הזכיה הזה של איתי  הרגיש כמו מערכון כללי על עלייתו של הלוזר. ההוא שכנגד כל הסיכויים מתקדם, זוכה ומגיע אחר כך לתהילת עולם ולתוכנית של נס לי ברדה. אבל לצד הקלישאות האלה, היתה שם תקווה אמיתית. החיים האלה יכולים לספק הפתעות. לפעמים התדמית שבה אנחנו רואים את עצמנו היא הכי מסוכנת כי היא בעצם זאת שמקבעת אותנו במקום ולא נותנת להתקדם. כולם חושבים שהפחד הכי גדול הוא מכשלון - בגילי המופלג אני יכולה לגלות לכם , הפחד העיקרי בחיים הוא מהצלחה. אני מאחלת לאיתי שיהנה מהכסף, אבל יותר מזה שיהנה רגע מההצלחה שלו. שינשום לתוכה ושיעשה איתה משהו טוב. גם במחיר הומור קצת פחות טוב.

"אם באמת הייתי חנפן , לא הייתי בלי עבודה 10 שנים", ענה שגב למלעיזיו  -  אולי הוא צודק, אבל היום הוא כבר הפנים את מידת הממולחות והחדות שצריך כדי לנצח. עכשיו ערוץ 10 צריך ללמוד ממנו. לא בשביל תוכניות כמו "איזה יופי עם נעמה קסרי" או "זמן מיסטיקה" - אלא כי סגירת ערוץ ב-2012 היא מכת מחץ לדמוקרטיה הישראלית.

למשימה הבאה, חברים, תצטרכו אומץ, תושייה, וכן -  גם ליקוקי ישבנים. צאו לדרך!




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה