גם אני לא רציתי חופשת לידה

"אמרו לי שצריך וחייבים, והילד, והעולם וההנקה. ושתמיד אוכל לעבוד, הבוס אינו בורח, וההכנסה לא באמת חשובה", ממש כמו מנכ"ל יאהו השנויה במחלוקת מריסה מאייר, גם טל שניידר לא רצתה להישאר בבית עם תינוק - והיא ממש לא מתחרטת

03/10/2012
טל שניידר קבלו עדכונים מטל
  • RSS
» נצח שנמשך שבועיים. מאייר (צילום: gettyimages)

“הרגע קיבלתי אימייל שנשלח לקבוצה גדולה של אנשים מ@מריסהמאייר. היא ביקשה את חוכמת ההמונים בנוגע לבחירת השם לתינוק הזכר שנולד! כמה יותר דיגיטלי מזה?”. כך צייץ אתמול הבלוגר והמרצה לתקשורת, ג'ף ג'רוויס בטוויטר זמן קצר אחרי שנודע שמנכ”לית יאהו, מריסה מאייר הפכה לאם בפעם הראשונה.

מאייר עושה כל דבר שונה ואחר. בת 37 בלבד, היא המנכ"לית הצעירה ביותר בקרב רשימת הפורצ'ון-500 (500 החברות הנסחרות הרווחיות ביותר בוול סטריט), היא היתה האישה הבכירה ביותר בענקית החיפוש גוגל במשך שנים וביולי האחרון, דילגה לתפקיד מנכ"לית יאהו, אחת מחברות האינטרנט הראשונות הנמצאת בקשיים בשנים האחרונות. באותו היום בו הודיעה יאהו על המעבר של מאייר, פרסמה מאייר עצמה הודעה אישית: היא בהריון בחודש שביעי ואין לה כוונה ליטול הפסקה של יותר משבועיים אחרי שיוולד התינוק.

מגזין פורבס דירג את מאייר (צפו בתמונת האינסטגרם שלה, שבוע לפני הלידהבמקום 21 ברשימת הנשים החזקות בעולם. מנכ"לית עם ילדים קטנים היא דבר חריג בפני עצמו, בטח מנ"כלית שיולדת בתפקיד ויותר מכך, מנכ"לית הנשכרת לעבודה תוך כדי הריונה.

ההודעה של מאייר שתפסיק לעבוד רק למשך שבועיים הציתה בארה"ב ויכוח נוקב. “האם היא מתקדמת או וורקוהולית?” שאלו בCNN ובמגזין הרשת סלייט, הסבירו על הטעות הגדולה של מריסה. כאילו שזה עניינם. ואכן, הדיון הציבורי סוחף. אם אישה בכירה כמאייר מציבה רף כזה, איך יתייחסו לכך בכל שוק העבודה? הנה אפשר כבר לשמוע, את המנהלים הגברים מצקצקים, אם היא יכולה, מדוע לא כולן?

ארה"ב, יש לזכור, אינה מדינת רווחה ורוב העובדות בעלות ביטוחי בריאות בסיסיים מקבלות שישה שבועות בתשלום בלבד אחרי שנולד תינוק (יש שנוטלות יותר, תלוי בהסדרי הביטוח וההטבות האישיות). ובכל זאת שבועיים, הם זמן ממש קצר ויש מי שטוען, שהטעות של מאייר אינה בגלל שוק העבודה, אלא דווקא הטעות האישית כלפי תינוקה. איך זה היא לא מבינה שהביאה לעולם רך הזקוק לה, לפחות בהתחלה?

איך מגדלים תינוק וגם כותבים לעיתון?

כשלעצמי, קראתי אתמול את הטיעונים הפטרנלסטים בקשר למאייר. כן, פטרנליזם - האם קיים שימוש יותר נאות עבור המילה הזו? גברים ונשים החושבים שיש להם זכות להחליט עבור אמא טרייה. רציתי לשתף בהזדמנות הזו במשהו שישב אצלי על הלב. אז הנה כאן, אני כותבת: גם אני לא רציתי חופשת לידה. זו הרי לא חופשה, וכל אם טריה יודעת זאת. אמרו לי שצריך וחייבים, והילד, והעולם וההנקה. ושתמיד אוכל לעבוד, הבוס אינו בורח, וההכנסה לא באמת חשובה.

עם הילד הראשון הייתי זקוקה להחלמה אחרי ניתוח-לידה קשה. עם הילדה השניה שילבתי, חצי פה, חצי שם. כשנולד ילדי השלישי הגעתי כבר לגיל של מאייר וכנראה שסוף כל סוף נהייתי גם חכמה (לא חכמה כמאייר, אך כן בעלת חוכמת האמהות הזו שמגיעה עם הזמן) והודעתי לבוס: אני לא רוצה הפסקה. שבועיים-שלושה התאוששות ודי. התגעגעתי לעבודה.

לא הפסקתי להניק, אלא שילבתי, שאבתי, תמרנתי, הקרבתי. לפחות עיתונאי בכיר אחד - ההיכרות בינו לביני היתה רופפת - אשר קיווה שאנוח קצת ואוותר על נסיעה לכיסוי הועידה הדמוקרטת בדנבר, קולרדו (מה שיאפשר לעיתון לשגר אותו) כתב לי: "אילו ידעתי כיצד מגדלים תינוק וגם כותבים לעיתון אולי הייתי נכנס להריון בעצמי. אבל כל הכבוד".

הוא קצת פגע בי, בטח בלי שידע. חץ קטן ללב – האם השליתי עצמי ועשיתי את שני הדברים גרוע באותה המידה? האם הייתי עיתונאית גרועה ובמקביל אמא-לא-משהו? אולי. אבל לדגור בבית עם התינוק לא התאים לי. והסביבה הקרובה שלי (בעל, ילדים גדולים ומתוקים) קיבלו הכל באהבה ובשיתוף פעולה.

את השנים האחרונות של העבודה במעריב, בוושינגטון, והאינטנסיביות של הריון תוך כדי סיקור בחירות, יצא לי להעלות על הכתב בטור אישי שהתפרסם במעריב, ב4.11.2008 והיום במבט לאחור (4 שנים) אני אומרת בפה מלא: אני גאה בהחלטתי, היה שווה כל רגע, כל טקסט, כל שורה.כל המצקצקים נדמו. הילד גדל יפה ואין מתוק ממנו בעולם. הוא נראה לי נורמלי לגמרי, ולא ניכר שנפשו נפגעה (נו טוב, אובייקטיביות זה לא כאן).

אני יודעת שהדברים שאני כותבת כאן בפוסט נחשבים ללא-לגיטימיים ואף פוגעים באמהות-עמיתות הנלחמות על זכויותיהן, ואני איתן. אין לגרוע ולו טיפה מן החוקים והכללים וראוי שימי הפסקת העבודה אחרי לידה אף יורחבו. צריך לתקן את השם המעוות של "חופשת הלידה", יש לתת לאבות זכויות מלאות ושוות ומעל לכל, צריך להאריך את תקופת ההחלמה וההנקה. אסור שמאייר תהפוך לסטנדרט או לסמל, ובכל זאת,לבי איתה. שתעשה מה שהיא מרגישה שהוא נכון עבורה.

טל שניידר, עם עמית שניידר, שלושה שבועות לפני הלידה, פוגשת את הנשיא בוש במשרד הסגלגל שבבית הלבן

הפלוג, הבלוג הפוליטי של טל שניידר




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה