גילת בנט: עומדת לצד הגבר שלה

אשתו של נפתלי בנט הפציעה אל חיינו פתאום השבוע כשפתחה חזית מול יאיר לפיד, וגרמה לנו להרהר: למה גברים של פוליטיקאיות אף פעם לא עושים את זה?

10/07/2014
הדס בשן קבלו עדכונים מהדס
  • RSS

נפתלי שלי

חתיכת שבוע עבר על שר הכלכלה ויו"ר "הבית היהודי", נפתלי בנט. חרחר מלחמה וקיבל אותה, עלה לנאום בועידת השלום של הארץ ונתקל בקריאות בוז, אחר כך בהתלהבות ליבה אגדה מפוקפקת על שהותקף שם פיזית - אבל כל אלה הם כאין וכאפס לעומת חשיפה נדירה, של אישה שכנראה עוד ידובר בה רבות: הגברת הראשונה של מוסד הקוזאקיות הנגזלת, גילת בנט.

ככה, פתאום, היא הפציעה. בלי התראה, ובאופן נדיר בבוטות שלו - בתגובות לסטטוס בפייסבוק של חבר הקואליציה של בן זוגה, יאיר לפיד. ביום שני בערב, חשף רביב דרוקר בפייסבוק, את התגובה שכתבה גילת בנט לסטטוס של לפיד, שפורסם לפני חודשים בכלל (הגב' בנט כנראה לא בקיאה לגמרי בהלכות הרשת החברתית). וכך כותבת בנט קבל עם ועדה: "לגבי "דעותיך" האקסטרה אקסטרה סמולניות, שיהיה לך בהצלחה עם זה", ומיד לאחר מכן הוסיפה: "אז איזו עוד רפורמה של בעלי (בעל היכולת, היוזמה, החוכמה והאומץ) אתה מתכוון לנכס לעצמך מחר??? מה גורם לך לקום בבוקר ולומר לעצמך - אני הולך היום לקחת קרדיט על עבודה של מישהו אחר? זה לא נתפס". במקרה אחר כתבה "קליפה, פלסטיק, ריקנות, רדידות, שקר, לפידקופדיה".

צילומי המסך נפוצו לכל עבר, גם לאחר שגילת מחקה את תגובותיה המקוריות, בדיחות על מה שמסתמן כשילוב של חמימות מוח ויכולת ביטוי של טוקבסטיסטית זרמו כמי מעיין, והזירה המחוממת בין שני האחים לשעבר, הסבה לנו קצת נחת בתוך שבוע קשה. תגובות מהלשכות עצמן של בנט ולפיד אינן בנמצא, ליהיא לפיד, אשת שר האוצר, בחרה בשתיקה ציבורית מאז שנבחר, והיא כנראה לא עומדת לשנות זאת בקרוב. אבל גילת זה מספיק לעת עתה, וזה מעורר בנו סקרנות: האם היא עושה בושות, או שבעצם נפתלי מרוצה מההגנה החמה שלה עליו?

גילת בנט

מה שלא יהיה, לפי איך שזה נראה, גילת הולכת להיות איתנו זמן מה. ומסתבר שהיא מעולם לא התכוונה לשבת בשקט - הקונדיטורית לשעבר, כיום עקרת בית המגדלת את 4 ילדיהם המשותפים שלה ושל נפתלי ברעננה, כבר התראיינה לפני הבחירות ארוכות אצל סיון רהב מאיר בערוץ 2, חשפה את שורשיה כדתייה לאומית, את האג'נדה הימנית שלה וגם מה היא חושבת על ההתנהלות של שרה נתניהו. לא היה שם רמז לסגנון המתלהם, אבל כן ראינו שותפות דרך מובהקת ונכונות להופיע בציבור.

לא כל נשות הפוליטיקאים בישראל נוהגות כך. למעשה, יש לא מעט שהפכו לאייקון דווקא על שסרבו להכנס לזירה הפוליטית - מלילי שרון ועד עליזה אולמרט, כולל נאווה ברק וגם סוניה פרס, כמובן. כאלה שהסתפקו בנוכחות כשצריך, אבל לא הביעו דעתן, לא בנושאים אידאולוגים ולא בעסקנות מפלגתית. אבל לצדן, יש את דור החלוצות של הגב' בנט, נשים שמגוייסות במאה אחוז לדרך הפוליטית של בעלן. הן מגיעות מהימין והשמאל גם יחד, אם כי סקירה קצרה מגלה כי יש עדיפות לימין.

הראשונה היא כמובן ג'ודי ניר מוזס שלום, שתדבר על סילבן בכל הזדמנות, ולא תהסס להתקוטט עם מי שהיא חושבת מזיק לו. לאה רבין גם היא נכנסה ללא מעט עימותים מתוקשרים, במיוחד עם פרס, על רקע יחסיו עם יצחק רבין. כוכי מרדכי, לפני שתפסה שכל להעיף את איציק מרדכי, עבריין המין המורשע, זכורה בשיחת טלפון בה גערה בביבי על שאינו נותן לבעלה מספיק קרדיט (מזכיר במשהו את סאגת גילת). עילית איתם, אשתו של אפי איתם, התראיינה בכתבה מדוברת לכותבת שורות אלו, על מה היא חושבת שצריך לעשות לערבים ואיך צריך לנהל את המדינה. נגעלתי מדעותיה, אבל היה משהו בשותפות הדרך הזו שקסם לי כבר אז, ואם נניח לרגע את הציניות - עדיין מדבר אלי. הרי ריצה פוליטית היא לעיתים קרובות עסק זוגי ומשפחתי. משהו ששני אנשים התכוננו אליו זמן רב, שגובה מחיר משניים, כיחידה. כאשר הרוח העורפית עוברת לקדמת הבמה, לספר בגאווה על מעלותיו של הפרטנר - זו זוגיות אמיתית בעיני. אמונה מלאה במה שבן זוגך עושה, ונכונות ללכת מכות בשבילו, אם זה מה שידרש. (את הגב' שרה נתניהו אני משאירה כרגע בצד, כי באמת מדובר במקרה פרטי שכנראה מסב ויסב יותר נזק מתועלת, לצערם של כל הצדדים).

ומה עם הגברים-של? כאן תגלו הבדל מעניין. אין אף גבר ישראלי שמזוהה עם הקריירה הפוליטית של אשתו, מלבד אחד: נפתלי שפיצר, בן זוגה של ציפי לבני. אבל גם הוא, הבעל התומך ביותר בארץ שתמיד מנהל את הקמפיינים של רעייתו -  מוכר אך ממעט להתבטא. לא ראיתי ראיונות שלו בכלי התקשורת, ובטח לא התבטאויות מפורשות. לפחות לשפיצר יש פנים ושם  - אך מי הם למשל, מר רגב? איך נראה אדון שקד? האם יש כרגע מיסטר יחימוביץ'? מה עם סתיו שפיר, יש לה מישהו? ומר גלאון? ואדון מיכאלי, שאשתו אנסטסיה עשתה לו כל כך הרבה ילדים, איפה הוא? מי האבקסיס מאחורי אורלי לוי-אבקסיס, חברת כנסת כל כך מדוברת, הוא לא רוצה לפרגן לה קצת בעצמו? איפה האדונים ליבנת, חוטובלי, סטרוק? למה לא שומעים מהם? את החבר של מרב מיכאלי אנחנו מכירים, כי קוראים לו ליאור שליין והוא בטלוויזיה וגם מצחיק בפייסבוק - אבל קשה לי להאמין שנקבל ממנו אמנות פייסבוקאית בסגנון של גילת בנט. אני לא רואה את זה קורה.

אז למה זה ככה, באמת? מדוע ההבדל כל כך משמעותי בהתנהגות של שני המינים?

אפשרות אחת, היא שהכל מקרי לחלוטין. כמו שיש בנות זוג של פוליטיקאים שהן ביישניות, כך יש בני זוג ביישנים, ואין כאן קטע מגדרי, זו סתם הסטטיסטיקה - יש פחות נשים בפוליטיקה, אז פחות גברים-של ידועים.

אפשרות שנייה, היא שיועצי התקשורת של הפוליטיקאיות לא מעודדים חשיפת יתר של בני הזוג. בעוד שאישה שמגבה את בעלה מצטלמת טוב, כרוח גבית נאמנה ויפה - ברגע שגבר יעמוד לצד ח"כית, זה עלול להחליש את תדמיתה, או להפך, ליצור לה דימוי של מסרסת, אחת שלובשת בבית את המכנסיים והבעל מגיע עם תחתונים למחוא כפיים. לא סקסי.

אפשרות שלישית היא שגברים פשוט לא יודעים לפרגן לנשים חזקות ומצליחות, גם לא כשהן נשואים להן. אבל די, אין מצב. זה בטח משהו אחר. לא יכול להיות, נכון?

 מטומטמי השבוע, התפקדו

מלחמה, חברות, אין לנו זמן להתעכב על כל שוביניסט שקיבל במה, מיקרופון או עט. טרולים שוביניסטים תמיד היו ויהיו, האינסטינקט הראשון הוא לא להאכיל אותם, להתעלם משנאת הנשים שלהם ולעבור הלאה, לפעול לשיפור המצב שלנו שגם כך לא יקרה בעזרת גברים כל כך חסרי מודעות. ובכל זאת, נדרשת סקירה קצרה של ההתבטאויות הכי פוגעניות ובורות, שנזרקות כאן במרחב הציבורי כמו טילים רחבי טווח.

אז בבקשה:

1. "בזמן שאנו מותקפים זה לא הזמן לדבר על פרחים ותקיפות מיניות"

הדובר: ח"כ משה פייגלין, הליכוד

הדברים נאמרו דיון במליאת הכנסת על הצעתה של ח"כ עליזה לביא בנוגע לתיקון חוק ההטרדה המינית. נחסוך מכם השבוע את ההצעה החשובה, ונתרכז בשירה הטהורה של פייגלין, שמבחינתו הטרדה ואונס משולים לפרחים בקנה או בצריח, לא ממש הבנתי את המטאפורה. ואולי הוא בעצם התכוון שכמו הפרחים המוגנים, יש ערכים שאסור לגעת בהם, כמו זכותם של גברים להטריד? מקסים, בכל מקרה.

images (1)

2. ״אלה נערים ממשפחות טובות, אפילו לא של חד הוריות או עם בעיות כאלה״

הדובר: אריה דרעי

מושאי המשפט המופתי הזה הם רוצחי מוחמד אבו חדיר,  עליהם התראיין דרעי בתכנית הרדיו "מצד שני" בגלי צה"ל. כן, כן, הפליאה על שבני אנוש שרפו נער בחיים מלווה בתדהמה מכך שהם גודלו בבית עם אמא ואבא, לא כמו כל הרצחנים נעדרי דמות האב. זה אומר שבשנים שאריה היה בכלא הילדים שלו היו במעקב צמוד, ורק כך נמנע מהם לרצוח את הזולת? צריך לבדוק. תודה למאזינה וחברתנו, נועה אפשטיין.

 3. "נשים אינן יכולות לשרת בתפקידי לחימה בצה"ל"

הדובר: אל"מ (מיל') רז שגיא, מחבר הספר "נלחמות בצה"ל"

על פי הודעה לתקשורת שנוחתת אצלנו פעם אחר פעם, שגיא הקדיש 13 שנות מחקר כדי להעיף את הנשים מהצבא -  אישית אין לי בעיה עם מסקנותיו, לא נהניתי משהותי בצה"ל באופן מיוחד, אבל טרול זה טרול, גם כשהוא מגיע בפורמט של ספר. איך בכלל יתכן שסופר יקליד משפט שמתחיל במילים כל כך כוללניות ועילגות כמו "נשים לא יכולות..."? ואולי האשמה היא רק של יועץ התקשורת שלו (תומר לוי) שניסח את ההודעה הפרובוקטיבית הזו, רדיפה אומללה אחר תשומת לב, מלווה בעטיפת הספר שהיא קריקטורה מבזה של אישה (עם שדיים ענקיים, כמובן), מגיחה מתוך הקרייה והורסת את המבנה? הם באמת מצפים שנתייחס אליהם ברצינות, האנשים האלה?

הפקולטה למדעי השחי

אסקפיזם ביקשתן? קבלו. סוג של. בזמנים כאלה, גם המלחמה על דימוי הגוף יכולה להיות מפלט, לפחות כשמדובר במערכה אחת מוצלחת יחסית, או לפחות מאוד משעשעת. מרצה למגדר באוניברסיטת  אריזונה, הציבה אתגר בפני הבנים והבנות גם יחד: החליפו מגדרים בכל הנוגע לשיער גוף. בנות לא יגלחו את בתי השחי והרגליים שלהן במשך 10 שבועות, ובנים דווקא כן יגלחו. כל אחד שישתתף בניסוי יכתוב את תבונותיו ביומן מעקב, שיאפשר דיון ומחקר מעמיקים. כמובן שלא כולם נדרשו להשתתף, אבל מי שכן  - קיבל נקודות זכות יקרות.

המסקנות שמתחילות להאסף מרתקות, הן נוגעות לתפיסה של גברים ונשים את המראה החיצוני שלהם, נשים חווה דחייה והשפלה רק על שהסתובבו עם שיער גופן הרגיל, גברים למדו מה נשים עוברות בתהליך ההסרה, שאלות עלו על מה באמת מושך, מהי למעשה נשיות או גבריות עלו אצל המשתתפים, ובעיקר הייתה כאן הוכחה נוספת שפמיניזם הכי מועיל כשעושים אותו, ולא רק מדברים אותו. והכל, הכל שווה, בשביל התמונה האיקונית הזו:

bodyhair1




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה