גיבורות

בשני ספרי ילדים חדשים, 'כרובינה' של תמר הוכשטטר ו'טינקרטנק' של נורית זרחי, יש ילדות כריזמטיות, כובשות ומופלאות

21/11/2012
ריקי כהן קבלו עדכונים מריקי
  • RSS

כרובינה

כתבה ואיירה: תמר הוכשטטר

בהוצאת מטר

היחס לכסף ולרכושנות הוא נושא נפיץ ומרכזי בהורות של העידן הזה. הוא נעדר למרבה הצער מדיון במערכת החינוך או בתוכנית הלימודים, ועל ההורים להתמודד איתו בעצמם, איך מגדלים ילדים בעולם החומרני הזה בלי להשתעבד לחוקים שלו, איך להוקיר את מה שיש, לקנות פחות ולהפוך את הקיים לאטרקטיבי. כל הורה לילד עם ארונות גדושי צעצועים ששומע פעם בשבוע "תקנה לי", והצעה להשתמש במה שכבר קנה נדחית בבוז, מכיר את הדילמות האלו.

"כרובינה", ספר ילדים חדש של תמר הוכשטטר (מייסדת ועורכת שותפה באתר הנפלא "הפנקס" לתרבות ילדים) שגם איירה את הספר, עוסק בנושא המורכב הזה. גיבורת הסיפור היא 'כרובינה', ילדה שגילה לא נמסר, אבל אפשר לנחש שהיא בתחילת לימודי היסודי, והיא חיה כנראה בעיר. גם לה יש חדר מלא צעצועים וחלקי צעצועים שפעם היו חדשים וזוהרים. היא מאוירת עם שתי קוקיות חצופות כתמתמות (רמז לבילבי?), והיא דמות עצמאית, מתריסה, שנונה וכובשת.

"אני יוצאת לעשות כסף!" צעקה כרובינה לעבר המטבח, בדרכה החוצה וטרקה את דלת הכניסה אחריה".

זה קורה לאחר שכרובינה המשועממת שנגמרו לה דמי הכיס, מחליטה למכור את אחד מצעצועיה שאין לה בהם עוד שום עניין (לכאורה), ברווז עם רגל שבורה, בגן השעשועים בשכונה. היא מקימה דוכן, כותבת כרוז שיווקי בשגיאות כתיב, ומפנטזת על טרמפולינה משלה, ממתקים ו"מה שבא לי". אחרי שהיא מחכה ומחכה מגיעים גם הקונים הפוטנציאלים, וכרובינה מתמקחת איתם באופן ממולח ומצחיק. מופלאים במיוחד הדימויים של הקונים מעיני הילדה לבעלי חיים, "זבוב בחליפה", "חסידה עם עגלה", והאיורים ששומרים על הומור אינם גולשים ללעג מיזנטרופי. הספר מאפשר דיון מלבב ומעניין ביני לבין הילדה בת ה6 שלי, הוא אינו מתייפייף, לא הופך את הילד למלאך, ומדברר את בן דמותו העכשווי באופן יפה ואינטיליגנטי.

טינקרטנק

נורית זרחי

איר: דוד פולונסקי

בהוצאת כתר

נורית זרחי היא הסופרת האהובה עלי בישראל, למבוגרים וילדים. עולמה הפנטסטי והתמות שהיא עוסקת בהן, התנחלו בליבי והשפיעו על עולמי הרגשי. בקשר לילדיי, זה יותר מורכב. לא עם כל הספרים הם הצליחו לנהל דיאלוג וחיבור רגשי, לא תמיד העולם הסוריאליסטי הגועש בדמיון ובזרמים תת קרקעיים מלנכוליים מוצאים את החדר המדויק בליבם. אני מנחמת את עצמי שהם יגדלו ויקלטו את הגוונים העמוקים ביצירה הדגולה של זרחי, אבל הספר החדש עוקף את המכשולים האלה והפך לאחד האהובים לאחרונה על הילדה. טינקרטנק היא פיה שנזרקת ממלכות שמיים בשל היותה "כבדה מידי". לא מרחפת, לא מתאימה לאבטיפוס של הפיה הסטריאוטיפית שמתוארת לרוב בקיטש גמור בספרות הילדים המרכזית. המדיחה היא קלרדה דה גרם, המלכה המרושעת במלכות הפיות (ואבחנה יפה הסופרת מרית בן ישראל בבלוג שלה, עיר האושר, שכנראה מדובר במחווה לקרואלה דה וויל). טינקרטנק נבעטת אל עולם של מטה, העולם שאנחנו חיים בו, ומתחילה את מסעה אל עבר הפיכתה לילדה בשר ודם. אם בסיפורי אגדות ובפנטזיות של ילדות רבות, כולל שלי, הילדה הופכת לפיה, כאן הגאולה טמונה במסלול ההפוך. במסע הזה מרכיבה אותה ומלווה אותה עורבנית שחורה בשם "מיס עובריין", שתיהן צופות על הילדים שעל האדמה והעורבת מגיעה למסקנה ש"ילדים זה הרבה יותר ממה שחשבתי", תובנה שכל הורה מגיע אליה לעתים קרובות. התמה הרגשית המורכת של זרחי, של ילדה לא רגילה, שלא מוצאת את מקומה בעולם וזקוקה לעולם המופלא נמצאת כאן בסיפור יפהפה וחודר לב, והחלטה נהדרת היא הצירוף של המאייר-אמן המרהיב דוד פולונסקי, שכן השפה האמנותית שלו מנהלת דיאלוג מפרה מאוד עם הטקסט. מישהי מחברותיי אמרה על הספר: "הלוואי שהוא היה קיים כשהייתי ילדה", אני מזדהה עד אין קץ.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה