גזענות? כן בבית ספרנו

השבוע נסגר ביה"ס נר עציון, שלמדו בו ילדים אתיופים שמערכת החינוך בפ"ת לא רצתה שיתערבבו עם שאר הילדים. בת-עמי נוימאיר פוטשניק, שלמדה באותו בי"ס, נזכרת שתמיד היתה שם גזענות

06/09/2011
בת-עמי נוימאיר פוטשניק קבלו עדכונים מבת-עמי
  • RSS
» בת-עמי ועמיחי נוימאיר

ב-1 לספטמבר 1977 לבשתי את חולצת הכותנה הירוקה והלכתי ליומי הראשון בכיתה ב' בבית הספר נר עציון בפתח תקווה. כשנכנסתי לכיתה שלי, ב' 2, גיליתי שהזיזו לי את כל המחלבה. מנהל בית הספר, מר שמואל אדרעי, חזר משנת השבתון שלו ונענה לדרישתם של חלק מההורים האשכנזים בשכבה לחלק את הילדים בכיתות בצורה קצת יותר מתקבלת על הדעת. כך קרה שכיתה ב' 1 הורכבה ברובה מילדים אשכנזיים ומינון נסבל של ילדים שאינם אשכנזים, ב' 3 הורכבה כולה (!) מילדים תימנים וילדי החינוך המיוחד, וב' 2 אכלסה מספר שווה של ילדים כהים וילדים אשכנזים, שהם צאצאים להורים בלתי אחראים שלא התנגדו לכך שילדיהם ילמדו עם ילדי השיכונים.

אי אפשר להגיד שהיו רק דברים רעים בבית הספר הזה. בכל הזדמנות כשהיה צורך למלא את המערכת בתכנים שהם מעבר לתוכנית הלימודים הוכרז על יום "מאכלי עדות", והמורות הפולניות והרוסיות הפגינו סובלנות מופלגת כלפי הלחוח, הסאלוף, הג'חנון והקובנה.

ב-1 בספטמבר 1979, כשאחי לבש את חולצת הכותנה הירוקה ונכנס לכיתה א' באותו בית ספר, כבר היו מספיק ילדים בשכבה שלו לארבע כיתות, וההורים דרשו להפריד בין בנים לבנות, וכך היה. כן, זה היה בית ספר ממלכתי דתי (ממ"ד) ובשטח הרישום שלו הוקמה שכונה חדשה ויוקרתית ליפי הבלורית של הציונות הדתית. כן, זה היה בפתח תקווה, שתיק החינוך שלה, מאז ומעולם, הופקד בידי מפד"לניקים טובים וארכי-אשכנזים עם שמות כמו מרמלשטיין והופנברג.

זה השיעור שקיבלתי בבית הספר היסודי, ועוד לפני שסיימתי אותו נשבעתי לעצמי שילדיי לא ילמדו במערכת כל כך גזענית, ואם זה אומר שלא אוכל לשלוח אותם לחינוך הממלכתי דתי, לט איט בי. שילמדו בבית ספר ממלכתי רגיל.

ב-1 בספטמבר 1991, כשאחותי לבשה את חולצת הטריקו הירוקה ונכנסה לכיתה א' באותו בית ספר, הדמוגרפיה של האזור השתנתה שוב. מהשיכונים התחילו להגיע ילדים אתיופים ואת זה יפי הבלורית באמת כבר לא יכלו לסבול. באותו יום הם לקחו קרוואן והציבו אותו בחצר בית הספר "במעלה" בשכונה שלהם. "במעלה" הוא תיכון דתי לבנים, והם העדיפו שילדיהם בני ה-6 יסתופפו בחצר עם גורילות מחוצ'קנות, רק שלא ישבו תחת אותה קורת גג עם הכושים.

במשך שש השנים הבאות היטה אבא נוימאיר שכם עם פעילי השכונות במאבקם חסר התוחלת באנשים עם שמות כמו אייזנטל, שהחזיקו את מערכת החינוך של פתח תקווה בביצים. במשך שנים הם ניסו למנוע את הקמתו של בית הספר החדש ואת הוצאתם של התלמידים ה"חזקים", קרי אשכנזים, מנר עציון. לשווא, כמובן. בית ספר חדש הוקם ובסופו של דבר נשארו בנר עציון רק הילדים האתיופים, וילד אחד אשכנזי שלהורים שלו היתה אג'נדה.

ב-4 בספטמבר 2011 סגרה סופסוף עיריית פתח תקווה את הגטו שהיא עצמה יצרה בנר עציון, ותלמידיו יפוזרו בימים הקרובים בין בתי הספר האחרים בעיר. זה לא שאות הקלון הוסר מעל העיר. בתי הספר הדתיים האחרים בעיר לא ידועים בסובלנותם, ואינג'רה, עם כל הכבוד, זה לא מלאווח. הגזענות שחילקה את המחזור שלי לגוונים של אפור ואת המחזור של אחותי לגוונים של שחור לא נעלמה עם סגירתו, והילדים האתיופים ימשיכו לקבל אותה במנות קצובות, יום יום, גם בבית הספר החדש שלהם.

אם משרד החינוך לא יישב לבתי הספר האלו על הווריד, מהר מאוד יהיו שם כיתות לאתיופים במסווה של פערים לימודיים, והפסקות נפרדות במסווה של פערים דתיים. עוד לא נולדה העוולה החברתית שאי אפשר להצדיק כצורך דתי. ועד שהממ"ד לא ייגמל מגזענות במסווה של אדיקות דתית, הילדות שלי ילמדו במערכת חינוך שמסתפקת בגזענות כלכלית.

>> לבלוג של בת-עמי נוימאיר פוטשניק




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך