גברים באוטובוסים: כן, זה מטריד אותי

עמוד פייסבוק חדש מציג מפשעות פשוקות של גברים בתחבורה ציבורית ומעורר זעם ובלבול. הדס בשן חושבת שכל עוד האוטובוס הוא זירה לדיכוי נשי, המאבק הזה חייב להמשך

07/07/2013
הדס בשן קבלו עדכונים מהדס
  • RSS

"רציתי רק לספר בהתרגשות שהיום בצהריים ישבתי באוטובוס ורבצתי פשוט איברים כשאישה התיישבה לידי ופתאום הבנתי שאני גוזל מרחב לא מבוטל והתיישבתי כמו בנאדם. תודה".

את המונולוג שלעיל כתב תומר לביא, על הקיר של עמוד הפייסבוק החדשה והשנוי במחלוקת, "גברים באוטובוסים". העמוד נפתח רק בשבוע שעבר, וכבר הפך מושא לויכוחים אינסופיים, תמיכה, זעם, לעג וכמובן המון המון ממים. כאש בשדה קוצים (או גבר פשוט איברים), התפרש השיח על "גברים באוטובוסים", ואפשר להבין למה: מבין כל הקבוצות היום שדנות במגדר, יחסי גברים-נשים והטרדות מיניות; הקבוצה החדשה הזו לא רק מדברת, אלא גם ממציאה מתודה חדשה למאבק. היא מזמינה נשים לצלם גברים שמטרידים אותן באוטובוסים ולהעלות בעמוד. אין צורך בצילום הפנים, כי מה שחשוב הוא מה שקורה מהמתניים ומטה, ובעיקר: רגליים פשוקות של גבר, אל מול רגליהן המכווצות של אישה.

צילום מסך, פייסבוק

לצלם גברים שכל חטאם הוא שנסעו באוטובוס? מה קורה לעולם? האם גברים צריכים לפחד מפמיניסטיות מטורפות עם מצלמות בכל אשר יפנו? אבל רגע, תנשמו. קריאה נוספת בדבריו של תומר לביא מתחילת הקטע, מבהירים עד כמה פשוט זה יכול להיות: הקבוצה בסך הכל רוצה לגרום לגברים להבין את עוגמת הנפש הקשה שאנו הנשים עוברות בכל נסיעה בתחבורה ציבורית. בעיני, יש להמנע מפרסום פניהם של גברים בקבוצה (דבר שלא נעשה שם הרבה), אני גם לא משתגעת על השימוש בביטוי "תרבות האונס" בהקשר של ישיבה באוטובוס. ובכל זאת, אנחת הרווחה כשפגשתי את הקבוצה הזו, הייתה אדירה.

שימוש בתחבורה ציבורית בישראל הוא עסק שקשור לנושאים חברתיים, למזג האוויר, לכללי נימוס בסיסיים  - אבל זהו גם עניין מגדרי. האוטובוס הוא זירת דיכוי לנשים. כששני גברים יושבים אחד ליד השני, הם מתחשבים זה במרחב של זה, כדי למנוע חיכוך מיותר. אבל כשגבר יושב ליד אישה, הוא מיד מרחיב את הפיזיות שלו. רגליו פשוקות, הוא נוטה הצידה, לפעמים הוא אפילו נרדם עליה. אני אפילו לא מדברת על מקרה בו הוא מעוניין ביודעין לגעת בה  - גם עם אלו אנחנו צריכות להתמודד כל חיינו בכיף גדול. אבל לעיתים קרובות, בלי כוונות זדון - הגבר מאפשר לגוף שלו לנזול, כפי שנשים לעולם לא ירשו לעצמן. גם בימי הצבא העייפים ביותר, מעולם לא נרדמתי על כתפו של גבר שישב לידי באוטובוס, אז למה חיילים נרדמו עלי?

הגבר מוחצן, האישה מופנמת. הגבר מתפרש, האישה מכווצת. הגבר כובש את הטריטוריה, האישה היא אורחת בתוכה. האם אלה הם תוצרים של חינוך, הורמונים, פיזיולוגיה? אינני יודעת, ולמען האמת גם לא אכפת לי. כי נמאס לי. אני רוצה לשבת בנחת באוטובוס, וכל עוד גברים רוצים לשבת לידי, אני רוצה שיכבדו את הטריטוריה שלי. לפעמים אני דוחפת אותם עם המרפק, שמה תיק ביני לבינם, ולעיתים אפילו מעירה, אבל המאבק הזה מתיש. היה הרבה יותר קל אם גברים היו לומדים ומשתנים.

צילום מסך, פייסבוק

אבל גברים, כאמור, לקחו את העמוד הזה קשה. חלקם נעלב מאוד. הם רוצים שנדע שגם כשהם יושבים עם רגליים פתוחות, זה לא כי הם רוצים לאנוס או להטריד אותנו מינית. מה שהמתנגדים מפספסים כאן, הוא שיש מקרים בהם הכוונה לא משנה. אתה יכול לפגוע באישה ולהטריד אותה גם בלי ידיעתך. ואם היא לעולם לא תספר לך על זה, אתה פשוט תמשיך ותמשיך, מאושר בבורותך. עד שכמה נשים שנמאס להן עושות אקט קיצוני, אולי אפילו פרובוקטיבי, כמו לפתוח את העמוד הזה - אבל היי, לפחות הן תפסו את תשומת לבך.

בויכוח עם כמה ידידים שכעסו על הדף הזה הצעתי להם את ההצעה הבאה: עלו על דראג, לבשו בגדי אישה וצאו לסיבוב ברחבי העיר. עלו על כמה אוטובוסים ומוניות שירות, ואז חיזרו אליו וספרו לי על החוויות שלכם. זה נשמע כמו בדיחה, אבל אני קצת רצינית. אם היה אפשרי לתת לגבר חוויה של אישה במרחב הציבורי, לא היה צורך ב"גברים באוטובוסים". אבל היות שלא נראה לי שהם עומדים לעשות זאת בקרוב, הדרך היחידה שלהם להבין מה עובר עלי באוטובוס, הוא להקשיב.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה