ג'אפו: הברקה קולינרית וקופירייטרית

ג'אפו, בר היין שנפתח לאחרונה ביפו העתיקה, לוקח את חוסר הקוליות של האזור והופך אותה לדבר הכי מגניב שיש

כרובית

בעוד שנמל יפו הפך לאחרונה לזירה קולינרית מסקרנת, שלא לדבר על התכונה הבלתי פוסקת בשוק הפשפשים – יפו העתיקה נותרה מאחור. הנוף אל המזח תמיד יפה ורוח ים זה נחמד, אבל בואו ונהיה כנים – רחובות עם שמות כמו "מזלות" ו"דגים", טברנות שלא משתנות, יודאייקה מעייפת, ברים עם נרגילות – הכל מריח כמו שנות השמונים, כאילו צ'יקו מ"אבא גנוב" תכף יגיח מאחורי אחד הפסלים האיומים האלה של נפוליאון. זה לא שאין מדי פעם איזו הצגה טובה בתיאטרון הסמטה, או בתיאטרון הערבי-יהודי, אבל כדי להגיע במיוחד לשבת ביפו העתיקה, אני צריכה סיבה מיוחדת.

ג'אפו, בר היין החדש שנפתח לאחרונה, לא רק שסיפק לי את הסיבה הזו – הוא מתפנן על כל מה שרע כאן כביכול. הקונספט הלא מוצהר של ג'אפו הוא להכשיר את השרץ של חוסר הקוליות על ידי התבוססות בה עצמה.

בעולם המתוקן קוראים לזה "רטרו" –  כאן פשוט קוראים לזה "בר יין", ומכניסים בקטנה כל מיני קריצות למה ש"לא נכון". יין ישראלי, למשל. נושא שיחה שרוי במחלוקת בסלונים מסויימים, שכאן חוגגים עליו כהוגן, עם עבודה עם יקבים חדשים ומסקנים בארץ, כולל יקב אורגני (בשן, אין קשר משפחתי לכותבת) ואחד יוקרתי במיוחד (קסטל, שיין הגראן וין שלו עולה 356 שקל לבקבוק). בג'אפו אין ויכוח – יש כאן רק אלכוהול מקומי, וישמחו להסביר לכם עליו בהרחבה.

את ההסברים תקבלו מהצוות הגברי במהותו, הכולל ברמן חייכן, מנהל עם צעיף ושף שנון – צוות שאין אלא לכנותו "שרמנטי", מילה ותכונה שגם הן שייכות קצת לעבר, אבל כמה כיף לקבל אותן בחזרה, דווקא כאן. והרטרו האמיתי, ללא ספק, שייך לאוכל.

ענבל ואני פותחות את הערב במנה של כרוביות מטוגנות עם לימון ויוגורט. הכרובית מצויינת, מתובלת כהלכה, ונחלקת בין שתינו בהכנעה, אבל בטרם אני מספיקה לכנות אותה "טאפאס", נודע לי מהשרמנטים כי לא אומרים "טאפאסים" יותר, אלא "שיירינג" – יעני, חלוקה. יאללה, שיהיה. אני נוהגת לעשות שייר בפייסבוק אז למה לא כאן? הספייס המוגבל של ג'אפו בכל מקרה יצופף את סועדיו יחד, אז אם כבר שיאכלו מאותה הצלחת. בקיץ, לרחבה שבחוץ יש פוטנציאל להתמלא ולשקוק, אבל החורף הזה מתאים יותר לבר הצנוע, שיאכלסו היטב זוג בדייט, או שתי חברות טובות ורעבות כמונו.

העיקר שאת הדרינק אנחנו לא חולקות: ענבל שותה שרדונה נעים של ירדן, ואני כוס אביב מיראז' של ססלוב, שניהם ב-30 השקל לכוס. כמעט את כל היינות בג'אפו אפשר לקבל בכוסות, חלקם תלויים בכך ששותה אחר ביקש לפתוח אותו אמש, מה שמגדיל את חוויית השיירינג ברמה הפילוסופית.

כרובית מטוגנת. צילום: מיה שטרן

אני מעדיפה להתמקד בבקבוקי בירה, ועדיין מתרגשת מבירה מקומית. יש כאן שמונה סוגי בירות בוטיק ישראליות, מהן ניסינו את "אינדירה" של דובים (30 שקל), בירת IPA עם טעם חזק ומלא אופי של כשות, שלא פוגשים הרבה.

מנה נוספת שנראית כאילו נולדה למען השייר, ואולי מהסוג האירוטי משהו, הם המולים המוקפצים בחמאה, עגבניות מיובשות, צלפים ולימון כבוש. המנה מתומחרת היטב ב-36 שקל, זו אמנם אינה מנה גדולה, אבל היא מעניקה את טעם הים באופן מספק, טרייה ויפה על הצלחת.

מולים. צילום: מיה שטרן

עם המנות העיקריות העסק מתחיל להיות רציני: קרפלעך יצירתיים של זנב שור שנחים בציר בקר וערמונים מעושנים מגיעים אל שולחננו (64 שקל). המנה הזו מתקתקה מעט, עשויה היטב ומרפדת לנו את הבטן להמשך, והסוד של ג'אפו מתחיל להתגלות: חלק מהשמות שאובים מעולם האוכל היהודי האשכנזי, אבל זה באמת רק לקישוט.

עם הטוויסט שהמזון מקבל כאן, לא תזהו אותו משולחן ארוחות החג של סבתא, ואת זה אפשר לומר בברור במיוחד על "גפילטע קראב" (56 שקל), שנשמע מזעזע, אבל זו בדיוק הכוונה. זוהי פשוט קציצת סרטנים טרייה לחובבי טעם דגי. אין בה שום דבר שבאמת מזכיר גפילטע, לבד אולי מהחזרת הלבנה שמוגשת איתה.

המשכנו למנה הטובה ביותר בג'אפו: "צלי אייטיז" (48 שקל). זו מנת הבית שהמציא והגה השף כתרגיל של הפוך על הפוך על מנות שהיו מגישים פעם באולמי בון בון: לשון עגל מבושלת ביין אדום. מה שפעם נעשה מחומרים לא משובחים, מקבל היום טיפול אחר לגמרי, בהברקה שהיא גם קולינרית וגם קופירייטרית. זיגוג של בצלצלים מקורמלים, שום קונפי, ובעיקר הברקה של גבינת ריקוטה מעל כל העסק, הופכות את הצלי הזה להכי 2012. כמה עצוב שהמקום בבטן מוגבל, ולכן על עוד מנות פיוז'ן כמו "ריזוטו שווארמה" (64 שקל) או "שקשוקה קלאמרי" (62 שקל) נאלצנו לוותר.

צלי אייטיז. צילום: מיה שטרן

לקינוח אכלנו פסטייה במילוי תפוחים, פירות יבשים ותבלינים ולצדו כדור גלידת וניל (36 שקל). זהו קינוח לא כבד מדי, אבל בהחלט כזה שמרכיביו עוזרים לנו להיות אפילו יותר מנומנמות. לא נפרדנו לפני דז'סטיף (גם זו מילה מהאייטיז?) ענבל הורידה צ'ייסרים כי היא יכולה, אני התמסרתי לקוקטייל הבית: ג'אפו בלנקו (34 שקל), המורכב מעראק וסירופ שקדים. בג'אפו נשבעים שגם הקוקטיילים חוזרים ובגדול. טוב נו, ביג ליבובסקי מזמן הודיע על כך עם הווייט ראשן שלו – ואם הוא מסוגל, גם החבר'ה בג'אפו יכולים. אפילו עם הפסלים המעפנים של נפוליאון בחוץ.

הצילומים באדיבות מיה שטרן