"בשביל לכבס חיתולים את יודעת מספיק מתמטיקה"

יש כתיבה נשית? ציפי גון גרוס, עורכת ומגישת "ספרים רבותי ספרים" בגל"צ, סופרת ופסיכולוגית קלינית חוגגת מחרתיים 25 שנה לתוכנית

21/11/2012
תרבות ובידור קבלו עדכונים מתרבות
  • RSS
» ציפי גון-גרוס, צילום: משה שי

מאת: ציפי גון גרוס

שני מורים למתמטיקה היו משמעותיים בחיי מאותגרי המתמטיקה.

האחד – שלמה קנדליק, איש עדין ואמיץ, ניצול אושוויץ, שחינך אותי בכיתות ז' ו-ח'.

השני, שמפאת שמו הטוב בדרך כלל, לא אזכיר את שמו – לימד אותי מתמטיקה בתיכון.

המורה שלמה קנדליק, הזכור לטוב, הכיר את מיגבלותי בתחום המתמטיקה, אבל עודד מאוד מאוד את כתיבת החיבורים שלי. לימים, כשאני כבר אימא לילדים פגשתי אותו ברחוב. לא הייתי בטוחה שיזכור אותי ממרחק השנים, אבל קנדליק, בפרגון המיוחד שהיה בו, אמר לביתי: "את יודעת שאימא שלך כתבה את החיבורים הכי יפים בכל בית הספר?"

המורה שלי למתמטיקה בתיכון נהג לסיים כל מפגש משולש בינינו (הוא, אני, והמתמטיקה) במשפט "בשביל לכבס חיתולים את יודעת מספיק מתמטיקה".

הרבה שנים עברו בינתיים, ומתברר שנשים לא חייבות לכבס חיתולים (כן, פעם חיתלנו בחיתולי בד), שגברים מחתלים לא פחות טוב מנשים, ושנשים, לצד המתמטיקה והמקצועות המדעיים או במקומם – כותבות, קוראות, והרבה.

חלק נכבד מן הסופרים המפרסמים היום בישראל ובעולם הן סופרות ומשוררות.

שמות? אגי משעול, צרויה שלו, שולמית לפיד, אילנה ברנשטיין, אלונה פרנקל, יהודית קציר, חגית גרוסמן, דבורה עומר, אורלי קסטל בלום, לאה איני, אורית גידלי, תמר גלבץ,אבירמה גולן, אורית הראל, אורית שחם-גובר, גייל הר-אבן, אלונה קימחי, דורית רביניאן, ענת זכריה, כליל זיסאפל, סמדר שיר, שגית ארבל-אלון, יהודית רותם, מיקי בן כנען, רבקה בסמן-בן חיים, שפרה קורנפלד, טלי וישנה, שלומית כהן-אסיף, נורית זרחי, שפרה הורן, מירה מגן, אסתי. ג. חיים, נאוה סמל...

הרשימה עוד ארוכה מאוד. במקום לפרט אסתפק בעוד שלוש נקודות...

בקיצור – עשרות סופרות ומשוררות יוצרות היום בישראל, והשפע המבורך הזה ניכר גם בתרבויות מערביות אחרות. אפילו בתרבויות פטריארכליות נוקשות כותבות נשים, שאין להן חדר משלהן, אבל הן כותבות בעיקר בשירה. אם להישאר בתחום המתמטיקה – מה שהיה צריך להוכיח.

האם יש כתיבה נשית?

האם כל כתיבה שאשה כותבת היא כתיבה נשית? האם מישהו יכול בכלל לחשוב שסופרים מצוינים כמו שקספיר, פלובר, טולסטוי, ג'ויס, דוסטוייבסקי... החסירו משהו מתיאור החוויה הנשית?

האם אפשר לדעת לפי הטקסט אם כתבת אותו גבר או כתבה אשה? כמה וכמה ניסויים מבוקרים מחקרית הוכיחו שלא. הסופרת שולמית הראבן אהבה לספר שבשנת 1986, כאשר פרסמה את ספר הריגול שלה "החוליה" וחתמה בשם "טל יערי" כולם היו משוכנעים שטל יערי הוא גבר. ספר ריגול? ספר שכתב ודאי גבר-גבר למען גברים כמוהו. דן בן אמוץ, רק הוא לבדו, צלצל לשולמית ושאל אם היא הכותבת.

הנושא החבוט הזה (כן או לא כתיבה נשית), כמו גפרור משומש שהוחזר לקופסא, כבר בקושי מייצר ניצוצות, אבל כוחו, לדעתי, בעצם קיומו. משומש ככל שיהיה.

כמו יצירת בוסר של סופר מצוין ובשל, כך הויכוח על חלוקת הכתיבה על פי מגדר לעומת החלוקה על פי איכות – היא הטיוטה של התהליך ההיסטורי שאנחנו נמצאות ונמצאים בעיצומו. טיוטה שבמישור הפוליטי קיבלה את הכותרת "שריון".

תהליך שהרבה מישורים שזורים בו זה בזה. בין הרלבנטיים ביותר לכתיבה - החתירה של נשים לקבל תפקידים חשובים ביותר בדת (קשה להאמין אבל באמצע המאה ה-17 יצא האפיפיור פאולוס בקריאה לנשים לשמור על שקט בכנסיה, ומרגרט פאל ענתה לו במאמר שהכותרת שלו "הצדקת הדיבור של נשים") ; הלימוד של נשים מחוץ לבית, שהתחיל רק בתחילת המאה ה-19 ; לואיזה מיי אלקוט, שפרסמה במאה ה-19 את "נשים קטנות", ואפשרה קריאה פמיניסטית חתרנית של ארבע הדמויות (בתוכן ג'ון הנערית, חובבת הספרים); כמובן, בקפיצה למאה ה-20 - המאבק של נשים ישראליות מהציונות הדתית להיות חלק מלימוד המקורות ומהפרקטיקה הדתית (טוענות רבניות, למשל); ועד הדיבור, הפרובוקטיבי משהו, אל כל ציבור בלשון נקבה.

שהרי מי החליט, בעצם, שגם למאות נשים, שבתוכן גבר אחד, צריך לדבר בלשון זכר? מה, אלוהים החליט? ברור. הרי אלוהים. הוא גבר. רגע, ומי החליט שאלוהים הוא גבר?

כשאני הייתי נערה עדיין השתמשו בביטוי "המין החלש", והרבו להעיר לנערות חכמות מדי "תהיי יפה ותשתקי".

לא הכל מושלם, המסע עדיין נמשך, ומפרך, ויש בו עליות וירידות. אבל במהלך השנים התברר, מה שנראה לבנותינו מובן מאליו - שאפשר להיות גם יפה, וגם מכוערת, רזה או שמנה, בקיאה במתמטיקה או מאותגרת מתמטיקה, שחורת שיער כעורב ואפילו בלונדינית עם עיניים כחולות – ולכתוב.

ולהיות סופרת.

ולהיות משוררת.

ולהיות סופרת/ משוררת טובה מאוד.

האירוע, שיתקיים בקרוב במוזיאון תל אביב לאמנות, במלאת 25 שנה לתכנית הרדיו של גלי צה"ל "ספרים רבותי ספרים", בהגשתי, הוא חגיגה לספרות המצויינת הנכתבת בארץ, לנשים ולגברים הכותבות והקוראות (בלשונה של מירב מיכאלי), אות כבוד לגלי צה"ל ולרדיו הציבורי, ומחמאה לאכסניה הנדיבה – מוזיאון תל אביב לאמנות.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה