הנשים הנשכחות

הסרט "ברקיע החמישי", של דינה צבי ריקליס לפי ספר של רחל איתן, יוצרות שלא קיבלו הכרה הולמת, על ילדות שהעולם שכח

01/11/2011
שרית ישי לוי קבלו עדכונים משרית
  • RSS

בשנת 1974 פרסם "העולם הזה" שערורייה בקנה מידה תל אביבי, הוא לקח את ספרה של הסופרת רחל איתן "שדה ושדות" שעסק בבוהמה התל אביבית או כפי שכונתה אז "חוג הסילון" ופרט את הדמויות בספר לדמויות אמיתיות. איתן עצמה הייתה אז מצויה בעיצומה של שערורייה משל עצמה, כאשר בעלה, האדריכל הנודע דן איתן עזב אותה למענה של המשוררת רינה שני שיצרה עוד  מיני שערורייה  כאשר ילדה את בתם מחוץ למסגרת הנישואין מעשה נועז מעין כמותו בחברה הישראלית הצבועה והשמרנית של שנות השבעים.

איתן עזבה לאחר מכן את הארץ ועברה להתגורר בניו יורק היא נישאה לפרופסור אמריקאי בשם ג'רי פישביין ועבדה כפרופסור לספרות עברית באחת האוניברסיטאות.

שמה של רחל איתן נעדר מאז כמעט מהדיון הספרותי ומרשימת הסופרות הישראליות המשפיעות. בדיון שקיים בשנות ה90 של המאה הקודמת, גרשון שקד מראשי הממסד הספרותי דאז  ועסק בכתיבה נשית בספרות העברית, נשמט שמה, המשוררת דליה רביקוביץ' באה אתו חשבון על כי "שכח" כהגדרה את רחל איתן והשמיט את שמה של איתן מהדיון.

הבמאית דינה צבי ריקליס, שזכרה את רחל איתן

הסופרת היפהפייה שכתבה בלשון ייחודית משלה, תיארה בכישרון רב את ניצני הולדתו של הקשר הון שלטון. ושרטטה ביד אמן את הבוהמה התל אביבית שהורכבה מעשירי הארץ, אנשי צבא, אמנים, פסבדו אינטלקטואלים,דוגמניות, דיילות (ודיילי) אל על  ושחקנים, שבילו בין כסית של חצקל למסעדת קליפורניה של אייבי נתן ומסעדת היוקרה "קסבה", נעלמה מהדיון הספרותי ואת ספריה שיצאו בהוצאת עם עובד אי אפשר  היה להשיג.

אדם ברוך, שזכר היטב את רחל איתן היפהפייה והמדהימה, שלח אותי ב1982 לראיין אותה בדירתה בניו יורק לירחון "מוניטין" אותו ערך.

לא הרבה פעמים בחיי יצא לי להתאהב במרואיין או מרואיינת, ברחל איתן התאהבתי. אישיותה הייתה כובשת, היא הקרינה עדינות ונשיות רכה, יופי נדיר שקרן מבפנים, הייתה סקרנית מאוד והרגשתי שהיא גזרה עליה סוג של גלות וכי למרות שבנתה חיים בניו יורק נישאה וילדה בן, היא מתגעגעת  מאוד לחייה בתל אביב ולשני ילדיה שנשארו כאן.

שנים אחדות לאחר מכן, בשנת 1987, הלכה רחל איתן ילידת 1935 לעולמה, מוקדם מדי, הרבה יותר מדי מוקדם.

רחל איתן כתבה בחייה בסך הכל שני ספרים "שידה ושידות" שיצא לאור ב1974 ו"ברקיע החמישי" שיצא לאור ב1962, זיכה אותה בפרס ברנר  והיה מעין אוטוביוגרפיה שלה. את ספרה השלישי "משלחת מלאכים רעים", שחלקים ממנו התפרסמו בעיתונים שונים לא הספיקה לגמור.

נשים שהעולם הזניח

בסוף השבוע שעבר ראיתי בפסטיבל הסרטים בחיפה ,את  סרטה של דינה צבי ריקליס "ברקיע החמישי" שנעשה לפי ספרה של איתן. כרגיל אצל  צבי ריקליס זהו סרט מכמיר לב, נשי מאוד, עוטף, תקופתי ומעורר מחשבה.

דינה צבי ריקליס בקולנוע, כמו איתן בספרות, היא יוצרת חשובה שאינה זוכה לדעתי לתשומת הלב לה היא ראויה.  צבי ריקליס החלה את הקריירה הקולנועית שלה ב1976 כנערת התסריט של אסי דיין בסרט "גבעת חלפון אינה עונה" שם גם הכירה את בעלה הבמאי ערן ריקליס. מאז יצרה סרטי טלוויזיה וקולנוע, זכתה בפרס וולגין, בפרס אופיר ובפרסים  אחרים  ויצירותיה הוצגו בפסטיבלים בינלאומיים. בין יצירותיה: "סיפור שמתחיל בלוויה של נחש" עם משה איבגי,"לבנה יקירתי" עם איבגי ואורלי זילברשץ, וסרטה הלפני האחרון "שלוש אמהות"(2006) עם גילה אלמגור ומירי מסיקה.

החיבור בין רחל איתן לבין דינה צבי ריקליס (בשיתוף עם התסריטאית עלמה גניהר) מביא לקולנוע סיפור המתרחש בשלהי מלחמת העולם השנייה בפלשתינה הנתונה תחת שלטון המנדט הבריטי. למעון  לילדות עזובות  (כן פעם היה דבר כזה) מגיע גבר מבוגר (אלון פדות) עם ילדה כבת שלוש עשרה, הילדות העזובות בחצר מבהירות לו מיד בהתחלה שאם בא לאמץ חבל על זמנו במעון אין בנים ואין תינוקות. אך הוא לא בא לאמץ הוא בא למסור את בתו לידי מנהל המוסד (יחזקאל לזרוב) שניהל בעבר רומן עם אשתו שברחה לאמריקה. האב נישא מחדש ואשתו החדשה לא מסתדרת עם הילדה אז משאירים אותה במעון  ושלום על ישראל.

הילדה מאיה (עמית מושקוביץ) מתקשה להתאקלם במעון מנסה לחזור הביתה אך אביה מחזיר אותה למוסד ולידיו של המנהל.

תקופת המנדט הבריטי מורגשת היטב בסרט, רומן אסור עם קצין בריטי שמנהלת ברטה המנקה(רותם זיסמן כהן), חרם שמכריזה עליה קבוצת הקיצונים "בני פנחס" שלקחה על עצמה לרדוף אחרי בנות יהודיות היוצאות עם אנגלים, חבר לח"י(גיא אדלר) המנצל את אירוסיו לעובדת המוסד כדי לפתוח במקום סליק ולהסתיר נשק, חיפוש פרוע שעורכים הבריטים במקום וחיסולו של המוסד כשבנה של הנדבנית (אקי אבני) שתרמה את המקום מחליט למכור אותו ולהקים במקומו בית חרושת לנייר טואלט. הסרט מתרחש רובו במוסד (בלוקיישן יפהפה של בית מהתקופה התורכית הנמצא בחוף ניצנים) שהחיים בו מתנהלים כמעט ללא קשר לחיים הסוערים של אמצע שנות הארבעים של המאה הקודמת המתנהלים בחוץ. אלו הם חיים הנעים בין עצב תהומי, כאב, ייאוש והשלמה, כשהילדות הצעירות מקבלות עליהן את מר גורלן, אך מצד שני גם חיים של תקווה חמלה ואהבת הבריות. הלב מתכווץ למראה העצב והקנאה בעיני הילדות כשאחת מהן  מוצאת מהמוסד על ידי דודה ועוברת לחיות אתו. הלב מתכווץ כשהמוסד נסגר והילדות נמסרות למוסדות אחרים או מפוזרות בקיבוצים. הלב נחמץ למראה המבשלת (אסתי זקהיים) נטולת השורשים, המצטערת שעזבה את אירופה ובאה לארץ ישראל אך עדיין לא יודעת דבר וחצי דבר על שואת אירופה.

ברקיע החמישי

בימוי: דינה צבי ריקליס

הפקה: יפעת פרסטלניק,משה אדרי,לאון אדרי.

תסריט: דינה צבי ריקליס עלמה גניהר

צילום : שי גולדמן.

עיצוב תלבושות : רונה דורון (זוכת פרס אופיר)

עיצוב אמנותי:תמר גדיש

מוסיקה: יוסף ברדנשווילי

עריכה:יוסף גרינפלד.

צילומים: איתן ריקליס




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה