בריוני ההנקה

ההצעה לעצור את אספקת בקבוקי הפורמולה לבתי החולים תקשה על האחיות, האמהות והרכים הנולדים, והיא בעיקר בריונית

12/07/2011
גל ברקן קבלו עדכונים מגל
  • בדואר
  • RSS
» למה להקשות כשאפשר לעזור? Thinkstock

ראיתי היום בחדשות שהצעת חוק שהעביר ח"כ דני דנון אושרה להצבעה בוועדת השרים לענייני חקיקה. עניינה של אותה הצעת חוק אומללה הוא הפסקת ההסדר לפיו יצרניות הפורמולה מספקות בקבוקוני פורמולה מוכנה וסטרילית, חינם אין כסף, לבתי החולים תמורת הפרסום שהן מקבלות. לכאורה, מטרתה של הצעת החוק לעודד הנקה ולאפשר למתלבטים להתלבט ללא דריסת הרגל הגסה של חברות הפורמולה. למעשה, זוהי בריונות מהסוג הגרוע ביותר.

להקשות איפה שכבר קשה

ובכן, מר דני דנון היקר, תן לי להסביר לך לאט, כמו שמסבירים לגבר, מה עובר על אישה לאחר הלידה, או גרוע מזה, לאחר ניתוח קיסרי. הנשים, בעיני, מתחלקות לשני סוגים עיקריים: אלה שממש רוצות לעשות הכל בעצמן עם התינוק, ואלה שממש רוצות לנוח כל עוד הן בבית החולים. נשים מהסוג השני זוכרות שהלילות ללא שינה עוד מחכים להן, וכל עוד יש מי שיטפל בתינוק במקומן – מה טוב. האחיות האומללות נאבקות להעיר אותן בבוקר או להביא אותן להניק בלילה, וכשלא נשארת כל ברירה, הן מאכילות את התינוק בפורמולה. אין זה מצב נדיר בתינוקיה שתינוק צורח נשאר לצרוח בעריסתו כי האם לא אישרה לתת לו פורמולה, אך אינה מגיעה להניק אותו. אם נוסיף לכך גם צורך באישור בכתב, אנו מעמידים את האחיות בפני מצב בלתי אפשרי. אין זה תפקידן לרדוף אחרי אמהות. הן יתרגלו לצרחות, אבל תינוקות שהספיקו להיות בעולם שלנו מספר שעות בלבד, יתחילו את חייהם ברעב ותסכול.

בוא נבחן רגע את הסוג הראשון, שאני נמנית עליו. זהו הסוג שילדיהן אינם מגיעים לעולם לתינוקיה, והאחות רואה אותם רק ביום השחרור. אנחנו קמות בלילה, מחליפות חיתולים, מאכילות, רוחצות, וכל זאת במצב קבוע של חוסר שינה וכאבים. שלא תבין אותי לא נכון, מר דני דנון. זה תענוג צרוף, זה רק לא קל. לא כל היולדות מגיעות לכבוד לידת הילד הראשון, תן לי לגלות לך. לרובן זה הילד השני, השלישי או למעלה מזה. רובנו יודעות כבר אם אנחנו רוצות להניק או לא, ואיזו פורמולה אהובה עלינו, ושום בקבוקוני פורמולה או פרסום של חברה כזו או אחרת לא ישנו את דעתנו. מה שיקרה, אם הצעת החוק שלך תאושר, הוא שתהיה לנו עבודה הרבה יותר קשה, ואולי אף בלתי אפשרית. זה אינו חופש בחירה, אלא בריונות לשמה. אין לנו אפשרות להביא פורמולה מהבית, מאחר שהבקבוקים והמים צריכים להיות מעוקרים. יתרונם של הבקבוקונים הוא בכך שהם אפס מאמץ. פותחים ומאכילים. למי שבחרה לא להניק, או שאינה יכולה להניק, הם הצלה של ממש. בלעדיהם, האחיות יצטרכו לעקר בקבוקים ופטמות כל הזמן, ומכיוון שהם אינם חד פעמיים, לבטח יהיו מקרים שתינוקות ידביקו כך זה את זה במגוון חיידקים. האמהות לא יוכלו להשאיר ליד מיטתן בקבוק לילה, אלא יצטרכו לקום, לחפש אחות עירנית ולבקש ממנה שתכין בקבוק. עוד עבודה לאחיות, העמוסות בלאו הכי, והתרוצצות מיותרת לאם, כל זאת בזמן שהתינוק צורח ומעיר את כל המחלקה. בקיצור – תענוג!

תן לי לסבר את אוזנך, ח"כ דני דנון, ולספר לך שרוב הנשים שאינן מיניקות לא בחרו בכך, אלא פשוט אינן מצליחות, ולעתים בגלל שהתינוק עצמו קטן וחלש מכדי לינוק. לעתים, מי שלא הצליחה להניק בבית החולים תצליח אחר כך באווירה הרגועה והתומכת של הבית. איך אמורות הנשים הללו להרגיש, לגרסתך? אמהות כושלות? הצבת שתי אופציות בפני היולדת והתינוק – הנקה או רעב – נראה לי קצת כמו התעללות בחסרי ישע. ואל תסביר לי שעם אישור בכתב תוכל היולדת לקבל פורמולה. מי ירכוש אותה? בתי החולים מתקציביהם השמנמנים? פרסומת לחברות הפורמולה היא מחיר קטן מאד לשלם עבור שירות יקר מפז.

תן לי לעזור לך

אם אתה כבר בשוונג, ח"כ דני דנון, יש לי עוד כמה הצעות לסדר היום. עקרון הקשב אומר שהאם לומדת את התינוק, וגם הוא לומד סימנים מוסכמים, ואין כלל צורך בחיתולים. אני בעד עידוד החזרה הזו לטבע, שלא לדבר על התועלת האדירה לסביבה. לכן, אני ממליצה שנעודד כל יולדת לנסות את עקרון הקשב על ידי הוצאת החיתולים החד פעמיים מבית החולים. אה, כן, וגם את המגבונים.

זאת ועוד, ידוע שהדבר הטוב ביותר לתינוק הוא שאמו תישאר לגדל אותו בבית עד גיל הגן, לכן אני מציעה הצעת חוק שתקצץ בחמישים אחוז את שכרה של כל מי שבוחרת לחזור לעבודה אחרי שלושה חודשים. כך נעודד אמהות רבות להישאר בבית עם הילדים. ייתכן שבלי המשכורת הנוספת לא יהיה להם מה לאכול, אבל אז מה? הם התרגלו לרעב כבר בבית החולים.

הציצי שלי ברשותי

ועכשיו, בוא נדבר רגע על האקט המקודש של ההנקה. אני בחרתי לא להניק. למה? הציצי שלי ברשותי ואני לא חייבת הסברים לאף אחד. די אם אומר שבשני ההריונות האחרונים ילדתי בניתוח קיסרי מוזמן. במצב כזה הגוף אינו מוכן ללידה, אלא התינוק "נשלף" בלי אף אחד מהתהליכים הטבעיים שקורים בגוף כהכנה לבוא התינוק. לוקח לגוף זמן מה עד שהוא מבין שעליו להתחיל לייצר את הקולוסטרום, אותו נוזל שקוף ומזין שמקדים את החלב. הילדות שלי נולדו כמו גורי חתול קטנטנים, שניים וחצי קילו, ורעבות בטירוף. מציצה אחת מהפטמה הבהירה להן שאין שם שום דבר, והן פרצו בצרחות. יכולתי לתת להן פורמולה, או להרעיב אותן במשך יומיים. הבחירה, עבורי, היתה פשוטה, וכך הלך גם הקולוסטרום בדרך כל חלב, וכל הילדות שלי שתו בתאווה פורמולה בבקבוק.

הכל בזכות ההנקה

ונקנח בסיפור קצר על יתרונות ההנקה. בלידה הראשונה ילדה יחד איתי גם חברתי. אני, כאמור, לא רציתי להניק, ואילו היא היתה תומכת נלהבת של הנקה. איש באמונתו יחיה, לטעמי, אך היא ניסתה לשכנע אותי שההנקה תביא לשלושה דברים חיוביים: אחד – היא תעניק לבתי מערכת חיסונית איתנה, שניים – היא תפתח את מנת המשכל שלה, ושלושה – היא תגרום לקשר הדוק בין האם לבת.

במשך שנים הייתי מזכירה לה את המשפטים הללו. אור מעולם לא היתה חולה בתור תינוקת, ומעט מאד עד היום, וגם אם היא נדבקת במשהו, היא מקבלת אותו בצורה קלה מאד. הילדה מאובחנת כמחוננת, ויש לנו חשד שהיא יותר מזה, והקשר ביני לבינה, כפי שיודע כל מי שקורא אותי באופן קבוע, הוא אחד הדברים היפים בחיי, גם עכשיו, כשהיא נערה מתבגרת.

לעומת זאת, בתה של חברתי לא הפסיקה להיות חולה לרגע מהיום שנולדה, וכל נזלת ושעלת היתה מיד נדבקת אליה. היא היתה ילדה נבונה, אך לא יוצאת דופן, והקשר בינה לבין אמה היה בעייתי למן היום הראשון. בכל פעם שחברתי המתוסכלת היתה אומרת לי: "אני משתגעת כבר. איך אור אף פעם לא חולה?" הייתי אומרת לה בציניות: "את רואה? הכל בזכות ההנקה".

.

אני לא מטיפה נגד הנקה. נכון, התינוק אוכל במרווחים יותר קצרים, ההתעוררויות בלילה מרובות, ויש את העניין הפעוט של חזיות ההנקה והכאבים בפטמות ומה שעושה לזוגיות סגירת מגרש המשחקים של הגבר, אבל מי שנהנית מהנקה נשבעת שזאת חוויה נפלאה שאין שניה לה, ואני מאמינה לה. אני נהניתי מהצירים. מי שרוצה להניק, שתתענג על כך כמה שתרצה, ואני בעד לעשות זאת בציבור, ללא בושה וללא חשש. אני בעד זכות הבחירה, ולא תשכנעו אותי בבריונות ובהרעת תנאים שעדיף לי, לטובתי, להפוך למחלבה על שתיים. גם מי שבוחרת להניק יכולה לבחור לשלב הנקה והזנה מבקבוק, ואין צורך להכביד על היולדת ועל האחיות בשם איזה עקרון פופוליסטי של חזרה לטבע. בטבע נשים היו יולדות בשיחים!

מתוך הבלוג של גל ברקן

צילומים:

Thinkstock




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה