לפשוט או לא לפשוט?

"ברגע שאנני נכנסה לסט, מישהי הודיעה לה שהיא תצטרך לפשוט את החולצה שלה". סלונה מחלקת 30 עותקים של הספר "משפחת פאנג", ונותנת לכן הצצה לפרק הראשון

30/05/2013
מועדון הקוראות קבלו עדכונים ממועדון
  • בדואר
  • RSS
» עטיפת הספר, יח"צ

באסטר ואנני פאנג העבירו את רוב חייהם הבוגרים בניסיון להרחיק את עצמם מהוריהם, אומני מיצג. אבל כשחייהם האישיים קורסים, אין להם ברירה אלא לשוב הביתה. עכשיו, כשכולם תחת גג אחד לראשונה זה עשור, השניים מתעמתים לא רק עם היצירות המטורללות של הוריהם, אלא גם עם התגלית שהוריהם מתכננים את פסגת היצירה שלהם: מיצג אחד אחרון.

משפחת פאנג הוא הרומן הראשון של קווין וילסון. להלן חלק מהפרק הראשון, תרגמה מאנגלית: יעל אכמון.

פרק 1

ברגע שאנני נכנסה לסט, מישהי הודיעה לה שהיא תצטרך לפשוט את החולצה שלה.

"סליחה?" אמרה אנני.

"כן," המשיכה האישה בדבריה, "אנחנו מצלמים את זה בלי חולצה."

"מי את?" שאלה אנני.

"אני ג'ייני," אמרה האישה.

"לא," אמרה אנני, שהרגישה כאילו הגיעה אולי לסט הלא נכון. "מה התפקיד שלך בסרט?"

ג'ייני החמיצה פנים. "אני האחראית על התסריט. יצא לנו לדבר כמה פעמים. את זוכרת, לפני כמה ימים סיפרתי לך איך דוד שלי ניסה פעם לנשק אותי?"

אנני לא זכרה זאת כלל. "אז את אחראית על התסריט?" שאלה.

ג'ייני הינהנה בחיוך.

"העותק של התסריט שקיבלתי לא מזכיר עירום בסצנה הזאת."

"טוב," אמרה ג'ייני. "זה הושאר פתוח, אני חושבת. להחלטה במקום."

"אף אחד לא אמר שום דבר בזמן החזרות," אמרה אנני.

ג'ייני רק משכה בכתפיה.

"ופרימן אמר שאני אמורה להוריד חולצה?" שאלה אנני.

"כן, בהחלט," אמרה ג'ייני. "דבר ראשון על הבוקר, הוא ניגש אלי ואומר: 'תגידי לאנני שהיא צריכה להוריד חולצה בשוט הבא.' "

"איפה פרימן כרגע?"

ג'ייני הביטה סביב. "הוא אמר שהוא הולך למצוא מישהו שישיג לו כריך מסוג מסוים מאוד."

אנני נכנסה לתא פנוי בשירותים והתקשרה לסוכן שלה. "הם רוצים שאני אתפשט," אמרה. "בשום פנים ואופן לא," אמר טומי, הסוכן שלה. "את כמעט שחקנית מהשורה הראשונה; את לא יכולה לעשות עירום פרונטלי מלא." אנני הבהירה לו שלא מדובר בפרונטלי מלא אלא רק בחלק עליון. שתיקה השתררה לרגע מהעבר האחר של הקו. "אה, טוב, זה לא כזה נורא," אמר טומי.

"זה לא הופיע בתסריט," אמרה אנני.

"הרבה דברים שלא מופיעים בתסריט נכללים בסופו של דבר בסרטים," אמר טומי. "אני זוכר סיפור על סרט, שלאיזה ניצב ברקע השתלשל הזין מהמכנסיים."

"כן," השיבה אנני. "לרוע מזלו של הסרט."

"במקרה ההוא, כן," ענה טומי.

"אז אני הולכת לומר שאני לא מוכנה לעשות את זה."

הסוכן שלה השתתק שוב. היה נדמה לה שהיא שומעת צלילי משחק מחשב ברקע.

"זה לא רעיון טוב. התפקיד הזה עשוי להביא לך אוסקר ואת רוצה לעשות גלים?"

"אתה חושב שזה תפקיד שעשוי להביא לי אוסקר?" שאלה אנני.

"תלוי כמה חזקות יהיו המועמדות האחרות בשנה הבאה," הוא ענה. "נראה שזאת הולכת להיות שנה חלשה בתפקידים נשיים, אז כן, זה יכול לקרות. אבל מה את שואלת אותי. אני לא חשבתי שתקבלי מועמדות על 'חיים בהשאלה' ותראי מה קרה."

"טוב," אמרה אנני.

"תחושת הבטן שלי אומרת שתורידי חולצה, ואולי זה ייכלל רק בגרסת הבמאי," אמר הסוכן שלה.

"תחושת הבטן שלי אומרת אחרת," השיבה אנני.

"בסדר, אבל אף אחד לא אוהב שחקנים בעייתיים."

"אני צריכה ללכת," אמרה אנני.

"וחוץ מזה, יש לך גוף נהדר," אמר טומי בדיוק כשאנני ניתקה.

היא ניסתה להתקשר ללוסי וֵיין שביימה אותה ב"חיים בהשאלה", שעליו היתה אנני מועמדת לאוסקר; בסרט ההוא היא שיחקה ספרנית נחבאת אל הכלים, מכורה לסמים, שמסתבכת עם גלוחי ראש, בתוצאות טרגיות. אנני ידעה שהסרט לא סיכם טוב את הנושא, אבל הוא הזניק את הקריירה שלה. היא בטחה בלוסי, ובמהלך כל זמן הצילומים הרגישה שהיא נמצאת בידיים טובות; אם לוסי היתה אומרת לה לפשוט חולצה, היא לא היתה מהססת.

כמובן, לוסי לא ענתה לטלפון, ולהרגשתה של אנני זה לא היה מסוג המצבים שניתן לתמצת בהודעה בתא קולי. האישה היחידה שהיוותה עבורה השפעה יציבה ומרגיעה נמצאה מחוץ לטווח קליטה, והיא נאלצה להסתפק באפשרויות שנותרו לה.

ההורים שלה חשבו שזה רעיון נהדר. "אני חושבת שאת צריכה להתפשט לגמרי," אמרה אמא שלה. "למה רק חלק עליון?" היא שמעה את אביה צועק ברקע: "תגידי להם שתעשי את זה אם השחקן הראשי יוריד מכנסיים."

"הוא צודק, את יודעת," אמרה אמא שלה. "עירום נשי כבר לא שנוי במחלוקת. תגידי לבמאי שהוא חייב לצלם איבר מין גברי אם הוא רוצה שהסרט יעורר תגובה כלשהי."

"בסדר, אני מתחילה לחשוב שאתם לא מבינים את מהות הבעיה," אמרה אנני.

"מה הבעיה, מתוקה?" שאלה אמה.

"אני לא רוצה להוריד חולצה. אני לא רוצה להוריד מכנסיים. אני בהחלט לא רוצה שאִיתן יוריד מכנסיים. אני רוצה לצלם את הסצנה כמו בחזרות."

"טוב, זה נשמע לי די משעמם," אמרה אמא שלה.

"זה לא מפתיע אותי," אמרה אנני ושוב ניתקה, חושבת איך בחרה להקיף את עצמה באנשים שבהיעדר מונח טוב יותר אפשר לכנותם מפגרים.

קול אמר מתא השירותים הסמוך: "במקומך הייתי אומרת להם שאני רוצה בונוס של מאה אלף דולר להראות את הציצים שלי."

"יופי," אמרה אנני. "תודה על העצה."

כשהיא התקשרה לאחיה, באסטר הציע לה שתטפס מחלון חדר השירותים ותברח, הפתרון שלו למרבית הבעיות. "פשוט תסתלקי משם הכי מהר שאפשר לפני שישכנעו אותך לעשות משהו שאת לא רוצה לעשות," אמר.

"כלומר, אני לא משוגעת, נכון? זה משונה?" שאלה אנני.

"זה משונה," אישר באסטר.

"אף אחד לא מזכיר עירום במילה, ואז, ביום הצילומים, אני אמורה להוריד חולצה?" היא אמרה.

"זה משונה," אמר באסטר שוב. "לא לגמרי מפתיע, אבל משונה."

"זה לא מפתיע?"

"אני זוכר ששמעתי שבסרט הראשון של פרימן סנדרס הוא אילתר סצנה של כלב מזיין איזו שחקנית, אבל חתכו את זה מהסרט."

"בחיים לא שמעתי על זה," אמרה אנני.

"טוב, לא סביר שפרימן היה מזכיר את זה בפגישות איתך," השיב באסטר.

"אז מה לעשות?" שאלה אנני.

"תברחי משם הכי מהר שאפשר," צעק באסטר.

"אני לא יכולה פשוט להסתלק, באסטר. יש לי מחויבויות חוזיות. זה סרט טוב, אני חושבת. או לפחות תפקיד טוב. אני פשוט אומר להם שאני לא מוכנה לעשות את הסצנה."

מחוץ לתא נשמע קול, קולו של פרימן: "את לא מוכנה לעשות את הסצנה?"

"מי זה היה לעזאזל?" שאל באסטר.

"אני צריכה ללכת," אמרה אנני.

כשפתחה את הדלת היא מצאה את פרימן שעון על הכיור ואוכל כריך שנראה כמו שלושה כריכים שנערמו זה על זה. הוא היה לבוש במדים הקבועים שלו: חליפה ועניבה שחורות עם חולצת כפתורים לבנה מקומטת, משקפי שמש וסניקרס ישנות ובלויות בלי גרביים. "מה הבעיה?" הוא שאל.

"כמה זמן אתה עומד כאן?" שאלה אנני.

"לא הרבה," הוא אמר. "האחראית על הקונטיניואיטי אמרה שאת בשירותים ואנשים התחילו לתהות אם את מפחדת להוריד חולצה או שאת עושה כאן קוק. חשבתי לבוא לבדוק."

"טוב, אני לא עושה קוק."

"אני קצת מאוכזב," הוא אמר.

"אני לא מוכנה להוריד חולצה, פרימן," היא אמרה.

פרימן הביט סביב בחיפוש אחר מקום להניח את הכריך, ולאחר שקלט כנראה שהוא נמצא בשירותים ציבוריים, בחר להמשיך להחזיק בו. "בסדר, בסדר," אמר. "אני בסך הכול הבמאי והתסריטאי; מה אני כבר מבין?"

"אין בזה שום היגיון," צעקה אנני. "בחור שמעולם לא פגשתי קופץ לביקור בדירה שלי ואני פשוט עומדת שם עם הציצים בחוץ?"

"אין לי זמן להסביר לך את המורכבויות שעומדות מאחורי זה," אמר פרימן. "בגדול, זה עניין של שליטה. ג'ינה רוצה לשלוט בסיטואציה וככה היא עושה את זה."

"אני לא מוכנה להוריד חולצה, פרימן."

"אם את לא רוצה להיות שחקנית אמיתית, אולי כדאי שתמשיכי לעשות סרטי גיבורי־על וקומדיות רומנטיות."

"לך לעזאזל," אמרה אנני ונדחקה על פניו לצאת מחדר השירותים.

>> רוצות עוד? סלונה מחלקת 30 עותקים של הספר "משפחת פאנג" בהוצאת כנרת זמורה ביתן, לראשונות שירשמו בטופס. בהצלחה!

[contact-form 404 "Not Found"]




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה