בקומה זקופה

כשד"ר אורלי אינס נחשפה, השתנו הכללים. בלי פחד, בקומה זקופה. האם זו תחילתו של שינוי?

26/11/2010
בילי מוסקונה-לרמן קבלו עדכונים מבילי
  • בדואר
  • RSS
» ד"ר אורלי אינס. צילום: יח"צ

מה בעצם אמרה לנו ד"ר אורלי אינס מעל הבמה? האם היא תשלם מחיר על המהלך הזה יוצא הדופן שבחרה באומץ לעשות? האם תסומן עד סוף חייה כאשה שניסתה לחלץ את עצמה ממלתעות דימוי שהציג אותה בתקשורת כנערת ליווי עם פנים מטושטשות וחולצה צמודה? האם היציאה החוצה תבנה לה דימוי חדש של ז'אן דארק? ובעצם, מול מעמדה כמומחית לאלימות, האם בכלל היתה לה ברירה מאשר לצאת החוצה בשמה וקולה?

רגע הסטורי וחד פעמי התרחש אתמול בערב ברחבת מוזיאון תל אביב לקול קריאות מאות הנשים שהיו שם: "כולנו א'!" קריאות שנשמעו כשעלתה ד"ר אורלי אינס לרחבת הבמה. אינס, קרימינולוגית ומומחית לדפוסי אלימות, שנישקה בדרך לבמה את יעל דיין שישבה על כיסא, את זהבה גל און שחוזרת לפוליטיקה, את גילה גמליאל, רותי סופר – כשהיא לוחצת ידיים, נפעמת מהקולות, קולטת לתוכה גלים של תמיכה וחום ממאות נשים שעמדו בקהל עם שלטים ועליהם צילומים של גברים ישראלים, מוכרים ופחות מוכרים, שהטרידו מינית.

קרבן מסוג חדש

ד"ר אורלי אינס חצתה את הנהר וצרבה בתודעה הציבורית התנהגות חדשה של קרבן אלימות מינית: מתלוננת שמגישה את תלונתה בפנים גלויות, בזקיפות קומה, בקול צלול. במעשה הזה היא הפכה את הנורמות הקיימות על פיהן. בתרבות ישראלית שוביניסטית, שמצליחה להפוך נשים שמתלוננות על הטרדה מינית לקרבנות, להשפיל אותן, לבוז להן, עשתה ד"ר אורלי אינס מעשה, אבל גבירותי ורבותי, מי אם לא היא?

רק דרך השתיקה שלה, שנמשכה מהרגע שבו הגישה תלונה על הטרדה נגד חגי פלג, אפשר היה להבין כמה היא עצמה נדהמת מהדימוי שיצקה לה התקשורת, למרות שהיא אחת המומחיות בארץ לניתוח והסבר של מנגנון האלימות כולל דימוי 'המופקרת' שיוצרים למתלוננת לאחר שהיא מגישה תלונה. ד"ר אורלי אינס, הקרימינולוגית המקצוענית והמנוסה, ששמה מוכר בכל הארץ בזכות הפרויקט 'עיר ללא אלימות' שיזמה והקימה ראתה במו עיניה הנדהמות איך היא הופכת לא': אשה מניפולטיבית, בוגדנית, מנהלת סדרתית של רומנים עם גברים, מופקרת, אינטרסנטית, שקרנית ובוגדנית. ד"ר אורלי אינס התפוגגה לטובת א'. והשתתקה. שבוע שלם לא שמענו את הקול שלה ושאלנו, איך זה יכול להיות? ויצאנו, חבורה של נשים לתקשורת וקראנו לה שתצא החוצה. בפנים גלויות. שתוותר על החיסיון. הרי היא זאת שמלמדת ומנתחת דפוסי אלימות בחברה הישראלית, היא זאת שמשכנעת נשים להתלונן, שמסבירה להן מה יקרה אחרי שיתלוננו, שמכינה אותן להגשת התלונה, שמסבירה לגברים מתי זאת הטרדה אלימה. למה היא שותקת, שאלנו? למה היא נותנת שיצלמו אותה ככה, שיכתבו עליה ככה, למה היא לא מגיבה?

לא צפתה את גודל ההשפלה

במובן הזה הבינה אורלי אינס שיש עליה אחריות מקצועית, ואחרי ההלם שחטפה כשעברה ברמה חוייתית את מה שהיא קראה 'ההתעללות שאחרי ההתעללות' עברה את כל מה שהיא מלמדת ומסבירה עליו לכל מתלוננת. וגם, היתה מספיק כנה לספר מעל הבמה את השוק שעברה מבחינה נפשית. את הפער בין הדברים שידעה כמומחית לבין החויה הנפשית שעברה כמתלוננת. את השוק ואת ההתאיינות שלה עצמה כאדם מקצועי. הפקירו את דמי היא אמרה, והסבירה שלא צפתה את גודל ההשפלה, הכאב, הריסוק הנפשי.

הקערה התהפכה

עשרים שנה עוסקת אינס באלימות. שבוע שלם התרסקה ואחר כך התעשתה. האחריות, המקצועיות, גברו על הכאב האישי. אינס הודתה שהיא חייבת את היציאה הזאת החוצה לכל הנשים שההטרדה המינית מחכה להן. ולא בטוח שיש להן ביטחון כלכלי ונפשי כדי לא ליפול במלכודת השתיקה והאשמה. שזה מה שקורה לרוב למוטרדות מינית, שמתכווצות לתוך עצמן וסופגות את ההשפלה במחיר אישי של דיכאון, של חקירת שיניים של ירידת ערך 'האני'.

בעיתוי הכי מדויק, ביום הבנלאומי לאלימות נגד נשים, טבעה אורלי אינס את המילים הבאות: לא מפחדת! לא מתבישת! לא מסתתרת! הקערה התהפכה. שהם ילכו שפופים ומטושטשי פנים, אנחנו נגיש תלונה בקומה זקופה.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

  • רוני רומי 27/11/2010

    לצערי,
    הדרך לשינוי עוד ארוכה.

  • תמונה אישית Charlotte 30/11/2010

    צר לי אך תגובת הבטן הראשונה שלי למראה ההופעה של ד”ר אינס היתה שהגברת עסוקה יותר בהאדרת עצמה מאשר במאבק אמיתי באלימות נגד נשים. אני אם לחיילת וכמובן שבריאותה ובטחונה האישי חשובים לי מכל וכמובן שלו היה מי מעז לפגוע בה הייתי עושה כל שביכולתי להמאיס עלין את חייו, אבל, לא הד”ר אינס ולא המקרה הספציפי שלה יקדמו את המאבק להעברת הסקסיסטיות הפושה בצבא ובמשטרה ובעצם בחברה שלנו כולה. היא לא מקדמת את המטרה אלא רק את עצמה.

בחזרה למעלה