בפסח אני נכנסת למטבח ויוצאת ממצרים

אני שואפת להיכנס למטבח וגם לצאת ממצריים. אני לומדת וקוראת, וגם אם בזווית העין רואה אבק על המדף אני מזכירה לעצמי שאבק איננו חמץ ושבזכות נשים צדקניות נגאלו בני ישראל ממצריים

29/03/2018
הרבה גלית כהן קדם קבלו עדכונים מהרבה גלית
  • RSS

דודה אסתר הייתה גוערת בכולנו: "כולם לצאת מהמטבח! כולם לצאת מיד מהמטבח!"

הסדר היה מנוהל ביד רמה. מנות אינספור מוגשות אל השולחן בסרוויס ההונגרי של אימא של דוד חיים, כוסות קריסטל מנצנצות שהוצאו מהוויטרינה רק בחגים, מפה מגוהצת עם רקמה ארץ ישראלית, חצילים מטוגנים בחומץ של דודה אילנה מתובלים בשירי לדינו, הגדות שפירורי מצה קבורים בהם מהסדר דאשתקד, כמה בני דודים רצים בסלון וגערות ההורים אחרים- סעודה שופעת ודשנה שהייתה משביעת רצון עבור הקיסר הממוצע שנתן השראה לליל הסדר של חז"ל.

היה לי ברור שבמטבח מתרחש כל הקסם. מרכז העצבים של האירוע רב המשתתפים השנתי, וייחלתי ליום שבו, אם אתאמץ ממש, אזכה לתואר "בלבוסטע"- ודודה אסתר תעניק לי אישור כניסה למטבח וגישה למתכון הפילאף, הביסקוצ'יקוס או הפסטל האהובים עלי.

שולחן סדר פסח משפחתי (צילום: זיו קורן / לעמ)

בערך בגיל 11, אחרי שבראש השנה דודתי התענגה על לחמניות הדבש שאפיתי לחג, זכיתי לקריאה המיוחלת למטבח. היא הושיטה לי קנקן מנירוסטה וקערת תואמת לבנה, הניחה על זרועי מגבת רקומה, ופקדה עלי "לעשות נטילת ידיים לאורחים". הכרתי את ה'רחץ' של ההגדה, אותה נטילת ידיים סמלית ללא ברכה, ופניתי בהתלהבות לפי הסדר לכל היושבים.

כלומר, לכל היושבים והיושבות.

בת דודתי הושיטה ידיים מעל הקערה בהיסוס, תוך שהיא מלכסנת מבט שואל לדודה אסתר.

"גבירתי הצעירה, אצלנו נוטלים ידיים רק לגברים",  אמרה דודה כשהיא מפקיעה את הקערה והקנקן מידי ומוזגת מים על ידיו של בן דוד שישב ליד, "התבלבלת". האדמתי במבוכה וגם בכעס.

**************************************

דרש רב עוירא: בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו ישראל ממצרים. בשעה שהולכות לשאוב מים, הקדוש ברוך הוא מזמן להם דגים קטנים בכדיהן ושואבות מחצה מים ומחצה דגים,ובאות ושופתות שתי קדירות, אחת של חמין ואחת של דגים, ומוליכות אצל בעליהן לשדה, ומרחיצות אותן וסכות אותן ומאכילות אותן ומשקות אותן, ונזקקות להן בין שְׁפַתָּיִם, [...]וכיון שמתעברות באות לבתיהם, וכיון שמגיע זמן מולדיהן הולכות ויולדות בשדה תחת התפוח, [...]והקדוש ברוך הוא שולח משמי מרום מי שמנקיר ומשפיר אותן כחיה זו שמשפרת את הולד, [...] וכיון שמתגדלין באין עדרים עדרים לבתיהן [...] וכשנגלה הקדוש ברוך הוא על הים הם הכירוהו תחלה".

מתוך תלמוד בבלי מסכת סוטה דף יא עמוד ב

**************************************

אוהבת לארח ואוהבת גם לנהל את שולחן הסדר, הרבה גלית כהן קדם (אלבום פרטי)

כמה אני אוהבת לארח. אוהבת לבשל, לפתוח שולחן נאה שמרחיב את הדעת, למזוג יין בכוסות, לצחוק בקול, להחליף סיפורים וחוויות, להיגרר לדיון על ענייני דיומא, להיזרק על הספה עוד לפני הקינוח.

עוד לפני שהוסמכתי לרבנות, הבנתי שאני לא מתכוונת לבחור בין שתי האפשרויות שהיו לפניי: להיות במטבח כמו בלבוסטע או לצאת ממצריים כמו גבר שמוביל את ליל הסדר המשפחתי כאילו היו בני ישראל במדבר.

הנשים הצדקניות מהמדרש מהתלמוד אמנם מילאו את חובתן כנשים בחברה מסורתית: מפתות, מזינות, מבשלות ויולדות- אבל כשהגיע רגע האמת בים סוף הן היו בעמדה מועדפת: הן היו הראשונות להיגאל שכן בזכותן גזירת פרעה נכשלה.

בכל שנה אני שואלת את עצמי, לצד התפריט של הסדר שמתוכנן בקפידה ונתלה אחר כבוד על המקרר ליד רשימת הקניות, מהו התפריט הרוחני שלי השנה: איזה חמץ עלי לבער? מהי הגאולה הקטנה שלי השנה? איזו התחדשות אביבית עומדת לפתחי? מיהם האנשים שלצדי שעדיין משועבדים ומה אני יכולה לעשות כדי לשנות זאת? אילו מרכיבים של חרות ובחירה חופשית אני לוקחת כמובן מאליו ובערב הזה אני רוצה להלל ולהודות עליהם? אני מודדת ושוקלת תכני שעבוד לגאולה, משרה במסורות משפחתיות, מצפה במעטפת אקטואלית פריכה, מתבלת בסיפורים אישיים והומור משפחתי, ומגישה בכלים נאים המזמינים את כולם לצאת איתי למסע של שיתוף ודיון, שבמהלכו אוכלים ושותים ומעודדים את האורחים כדי שהשיחה תמשיך לקלוח על בטן מלאה.

אני לא עושה זאת לבד. בכל שנה אנחנו מכינים קצת פחות אוכל וקצת יותר תוכן; מקבלים בשמחה את הצעות האורחים לקחת חלק בהכנות, ומתברכים בשותפות עם האיש לצידי שביחד אנחנו מצמצמים את ההכנות והניקיונות הגשמיים למינימום ההכרחי ומעודדים את הדיון והשיחה סביב השולחן.

אני שואפת להיכנס למטבח וגם לצאת ממצריים. אני מכינה לי צידה לדרך הארוכה, קוראת ולומדת ומתכוננת ומחפשת השראה, וגם אם בזווית העין רואה את האבק על המדף שקורא לי למלא את מצוות עונת ניקיון האביב- מזכירה לעצמי שאבק איננו חמץ ושבזכות נשים צדקניות נגאלו בני ישראל ממצריים.

מוקדש בגעגוע לדודה אסתר שזקנתה לוקחת אותה כל שנה קצת רחוק יותר מאיתנו

.

** הרָבָּה גלית כהן קדם משמשת כָֹרָבָּה של קהילת קודש וחול בחולון




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה