בסוף השבוע: תערוכת לחם ושושנים

מיכל נאמן, ציבי גבע, ארם גרשוני, אורלי מיברג, סיגלית לנדאו, בין האמנים שיציגו בסוף השבוע בתל אביב תוצג תערוכת "לחם שושנים" עבודות במחירים אטרקטיביים, כל ההכנסות קודש לארגון העובדים "מען"

27/12/2012
תרבות קבלו עדכונים מתרבות
  • בדואר
  • RSS
» כוכבית קדושים - דפני ליף

הנה סיפורן של שתי נשים, שלא היו מצליחות לשרוד כלכלית ללא לחם ושושנים.

לולו אבו מוך. בת 56. מבאקה אל גרביה שבמשולש. היא עובדת חקלאות ותיקה. היא עובדת בחקלאות מאז שהיא זוכרת את עצמה. בתחילה היא עבדה במשק הקטן של אבא שלה כפועלת קטיף. לאחר שהתחתנה ואבא שלה הפסיק לעבוד היא התחילה לעבוד במושבים הסמוכים לבאקה דרך קבלנים ששלמו לה 100 ₪ עבור 8 שעות עבודה בתקופה שבה היה שכר המינימום עבור אותו מספר שעות 160 ₪.

היא עובדת רצינית וחרוצה, עובדת מכל הלב ברמ"ח אבריה. היא הרגישה שהיא מקבלת מעט מדי עבור מה שהיא נותנת למעסיק ולקבלן. החליטה שהיא לא רוצה לעבוד עם קבלנים יותר.

בתקופה הזו האסטמה אצלה החמירה והיא הוגדרה כחולת אסטמה 65%. אבו מוך שמעה על עמותת "מען", ועל מאבקה נגד ניצול הנשים ע"י המעסיקים והקבלנים, ועל פרוייקט השמת נשים בעבודת חקלאות עם כל הזכויות. היא פנתה למשרד שלנו ביולי 2009 בבקשה למצוא לה עבודה. היא הפצירה בנו שמצבה הכלכלי כל כך קשה, ושאיננה יכולה להיות מובטלת לתקופה ארוכה. היא חייבת למצוא עבודה כי היא המפרנסת העיקרית של המשפחה. בעלה מובטל ועובר גמילה מסמים ואשפוזים חוזרים ונשנים.

ובכן חודש לאחר מכן, מצאנו לה עבודה בקטיף תותים. הצטרפה לקבוצה לעבודה בקטיף תותים ברעננה. ומאז היא עבדה בשמונה מקומות עבודה: שתי משתלות  בית אריזה, קטיף אפרסמון, תות מלפפון. בכל מקום שהיא עבדה בו היו מרוצים ממנה כי היא חרוצה מאד ורצינית. אך עברה מחקלאי אחד למשנהו. בסיום העונה, או עם ירידת הלחץ, בגלל שהחקלאים העדיפו להמשיך להעסיק את העובדים התאילנדים בסיום העונה ולפטר אותה ואת חברותיה לקבוצה.

לפני כמה ימים התקשרה לולו ואמרה לי שסיימו לעבוד במשתלה כי העבודה חלשה מאד והמעסיק פיטר את מרבית העובדים. היא אמרה לי משפט אחד שדחף אותי מייד להתקשר לרשימה המעסיקים ולנסות למצוא מקום עבודה מתאים עבורה: "בבקשה, תמצאי לי עבודה דחוף, מאז שהתחלתי לעבוד דרככם אני מרגישה שמעריכים את העבודה שלי יותר, אני לא רוצה להיאלץ לחזור לקבלן שגוזל את מחצית היומית שלי כאשר הוא יושב ואני נושמת בכבדות".

שלא יכעסו עליהן שהן יוצאות לעבודה

אמל ספדי, בת 50, נשואה, אמא לחמישה ילדים. מכפר אלמרג'ה במועצה אזורית זמר. הצטרפה למען בדצמבר 2009. היא הסיעה ברכב שלה קבוצה של 5 פועלות לעבודה אצל חקלאים ביישובים שבין חדרה לנתניה. הן עבדו בקטיף קרונבולה, פרחים, תפוחי אדמה. לפני כמה חודשים סיימה לעבוד אצל חקלאי שהיא עבדה אצלו כמה עונות. והשנה אין לו מספיק עבודה כדי שיעסיק קבוצה של עובדות ישראליות בנוסף לעובדים התאילנדים שיש לו. אז שלחנו אותה לעבודה בחממות ריבוי וגידול פרחים בכפר הנגיד שבדרום. היא יוצאת לעבודה כל יום בחמש בבוקר. נוסעת בהסעה שאוספת בנות ונשים מהיישובים באקה, ג'ת וזמר. סיבוב האיסוף לוקח 20-30 דקות. ונוסעות במשך שעה וחצי מתחילות לעבוד בשבע ומסיימות בשתיים או בארבע אחרי הצהריים (לפי העונה ולחץ העבודה). וחוזרות עוד שעה וחצי נסיעה וחצי שעה הורדה בתחנות. מגיעות הביתה הכי מוקדם בשעה ארבע. חשוב לציין שהן מתעוררות שעה או שעה וחצי קודם לכן כדי להכין את הבית והאוכל לבני המשפחה שלא יכעסו עליהן שהן יצאו לעבודה.

בקבוצה של אמל יש 14 עובדות. לכל אחת מהן סיפור דומה. יש שתי בחורות שהן סטודנטיות באוניברסיטה הפתוחה ועובדות על מנת לממן את הלימודים. ועוד שתי בנות שרוצות ללמוד שנה הבאה והן עובדות למטרה הזו. יש עשר נשים מבוגרות שעובדות כדי לעזור בפרנסת המשפחה לצד הבעל העובד (אם בכלל הבעל עובד). לכל אחת סיפור משלה אבל לכולן משותף סיפור אחד - הנכונות לעבוד למרות כל הקשיים. השכמה מוקדמת מאד, נסיעה של שלוש שעות כל יום הלוך וחזור, ושעה של נסיעה ועצירה בתחנות. שבע שעות עבודה. הן באמת רוצות לעבוד אפילו בתנאים קשים כאלה, רק שיתנו להן את ההזדמנות ושיהיו הצעות עבודה.

לחם ושושנים 7 | תערוכת מכירה של יצירות אמנות עבור פרויקט 'נשים ועבודה'

29-28 בדצמבר | יום שישי - 16:00-10:00 | יום שבת - 22:00-10:00

התערוכה תוצג במתחם העיצוב קסטיאל, רח' משה מאור 2, תל אביב

שמות האמנים והעבודות יופיעו עם עמידת העכבר על התמונה




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה