בני הדור השני והשלישי חושפים את סיפור השואה של הוריהם

"אני מבין שזו דרך מקורית ובעיקר אפקטיבית להעביר את זכרון השואה ולצרף מאות אם לא אלפי אנשים לפרוייקט, 'והגדת לבנף בגוף ראשון', כדי להעביר את זיכרון השואה לדורות הבאים"

30/04/2019
מאיה גז קבלו עדכונים ממאיה
  • RSS

תארו את עצמכן עומדות מול קהל של אנשים ונכנסות לעורה של אמכן או של סבתכן, שעברו את השואה. לא, לא מדובר בסיפור על מישהי או על מישהו שעבר מנקודה כזאת או אחרת, אלא סיפור בגוף ראשון, במילים ובמחוות לנשים החזקות והאמיצות שהבלתי יאמן עבר עליהן.

את המיזם המסקרן "והגדת לבנך... בגוף ראשון" הקים דודי רונן, והוא שואף לכך שעד יום השואה הבא, רבות מכן יצטרפו אליו ויספרו את סיפורה או את סיפורו של ניצול/ת השואה הפרטי/ת שלכן.

"לפני 6 שנים הוזמנתי לספר על השואה לתלמידי כיתה ה' בעירי כפר סבא", מספר רונן. "מצאתי את עצמי מול כ 100 תלמידים רועשים במיוחד, כאשר גם המורות התקשו להשיג שקט באולם. כדי להיחלץ מהמצב, באופן ספונטני, צץ לי רעיון. אמרתי לתלמידים שאבא שלי, שהוא ניצול שואה, הגיע במיוחד לספר את סיפורו, אבל עד שלא יהיה שקט מוחלט הוא לא יכנס לאולם. הוספתי לדברי הפניית מבט לכוון הדלת הפתוחה וסימנתי בידי כביכול לאבי שימתין. אבא כמובן לא היה שם, אבל השקט וההקשבה הנדרשים הושגו". בעיצומה של הדרמה הסתובב רונן 360 מעלות, והציג את עצמו כאביו, פנחס. "סיפרתי את סיפורו בגוף ראשון".

מאיה גז צילום: אנה סיטייב

איך היו התגובות?

"ההקשבה הייתה מדהימה. הפתעה הגדולה הייתה כשאחת הילדות הצביעה גבוה ופנתה אלי בשם של אבי: 'פנחס, אני יכולה לשאול שאלה'? כן, עניתי לה. 'חיה, אחותך הגדולה, עדיין חיה?' השבתי לה שכן, וגם כיום חיה דודתי בת ה 90 תיבדל לחיים ארוכים ובריאים. זה הרגע שבו הבנתי שעליתי על פטנט. שיש פה רעיון".

מאז, מספר רונן את הסיפור 'בגוף ראשון' לקהלים רבים ומגוונים. הוא מוצא שדרך זו מקרבת את קהל השומעים לסיפור, תורמת להקשבה, להזדהות ולאמפטיה. "אני זוכה לתגובות נלהבות".

דודי רונן צילום אלבום פרטי

מה הרציונל מאחורי המיזם?

"אני מבין שזו דרך מקורית ובעיקר אפקטיבית להעביר את זכרון השואה ולצרף מאות אם לא אלפי אנשים לפרוייקט כדי להעביר את זיכרון השואה לדורות הבאים. אני רואה בפרויקט גם דור שני ושלישי לניצולים מאפריקה ואסיה. קורים שני דברים מאוד מעניינים בשנים האחרונות. מצד אחד, מכחישי השואה בעולם מרימים את קולם, ומולם שורדי השואה הולכים ומתמעטים. אם מסתכלים מהצד על שני הכוחות האלה, אנחנו מבינים שבעוד לא הרבה זמן, מכחישי השואה יגברו על שורדי השואה ולתוך מודל שדה הכוחות הזה, אנחנו – הדור השני והשלישי – חייבים להמשיך ולספר את הסיפורים".

למה בגוף ראשון?

"זו הדרך הכי אפקטיבית להעביר את המסר. בתור אחד שעושה את זה כבר שש שנים בקהלים שונים, רמת ההקשבה, העניין, והתגובות שאני מקבל, הם ההוכחה הטובה ביותר, שזו הדרך האפקטיבית ביותר. מישהי אמרה לי שבדקות הראשון היא היתה בטוחה שאני השורד עצמו. בסוף אחד  המפגשים ניגש אלי ילד בכיתה ד' ואמר 'דודי, אני זוכר בעל פה את הסיפור כי שמעתי אותו בשנה שעברה בבית ספר אחר, כשהייתי בכיתה ג'. עברה בי צמרמורת.

כולם מסכימים עם דרך הסיפור האישי?

"לא, לא כולם. מישהי שאלה אותי בפייסבוק איך אני מעז. אמרתי לה שאני מכבד את דעתה. יש קבוצה ותיקה של נשים בנות הדור השני שמספרות את הסיפור בגוף שלישי: 'אמא שלי...' הכל בסדר. אני לא בתחרות עם אף אחד".

מה אביך אומר?

"הוא אמר שאת הכחשת השואה כולם מכירים, אבל כשאני מספר את הסיפור שלו בגוף ראשון, אני מספר את זה בצורה הכי מדויקת והכי טובה. אבי יודע שאחרי מותו הסיפור שלו ימשיך להתקיים. אבא שלי ישב בקהל כשסיפרתי את הסיפור והתרגש עד דמעות".

החלום שלו, וכאן אתן נכנסות, הוא להרחיב את 'השיטה', כך שסיפורי שואה של משפחות נוספות יסופרו בדרך זו. "צריך לאתר בני הדור השני והשלישי החיים כיום בנינו, כדי שיקבלו על עצמם לספר בגוף ראשון את הסיפור בני משפחתם ששרדו את השואה, ואינם יכולים לספר אותו. כמצוות 'והגדת לבנך'... בכל השנה וביום השואה יספרו בני הדור השני והשלישי את הסיפור של הוריהם בגוף ראשון בכל רחבי הארץ. בדרך זו זה ניתן יהיה לשמר את זיכרון השואה באופן מוחשי גם כאשר השורדים עצמם לא יהיו איתנו. זה יאפשר לשורדים עצמם לדעת שסיפורם ימשיך להיות מסופר מדור לדור, גם לאחר לכתם".

ליצירת קשר עם דודי רונן: [email protected]

** הכותבת, ד"ר מאיה גז, היא חוקרת שואה ועמיתת מחקר ביד ושם




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה