במידה שווה: למי קראתם שמנה?

ברגע שמריאט כהן השלימה עם זה שהיא שמנה, החיים שלה התחילו להשתפר. לאחרונה היא הקימה יחד עם נילי ממן מגזין אופנה מקצועי שפונה לכל המידות

31/03/2015
מריאט כהן קבלו עדכונים ממריאט
  • RSS

מריאט כהן. צילום: נילי ממןמריאט כהן. צילום: נילי ממן

עד לפני כמה שנים המשאלה שאקום בבוקר רזה הייתה אחת משלוש המשאלות שהייתי מבקשת מדג זהב קסום, לו הייתי פוגשת אחד כזה. בכל פעם ש"לקחתי את עצמי בידיים" או "סתמתי את הפה", הבטחתי לעצמי שתהיה זו הפעם האחרונה. מעתה והלאה התזונה תהפוך לדרך חיים, מעתה אקח מרחק ביטחון מכל הקילוגרמים שהורדתי. אז, כך צפיתי, יתחילו החיים האמיתיים באמת.

למרות שנוטים לקטלג אותנו תחת אותה קטגוריה, יש בעולם כל מיני סוגים של שמנים. אני אישה ממשפחת קופי האדם, תת מין: מריאט. אני אוהבת לזוז ולרקוד, עולה מהר אבל גם יורדת מהר במשקל. אני אוהבת בורקס יותר מאשר שוקולד ואני מסתירה דרך האכילה את ההתמודדויות והכאבים שאיני מסוגלת להם או לפחות חושבת שאיני מסוגלת להם. זו התניה שנרכשה בגיל צעיר, והפכה לאוטומט שלי.

התובנה הזאת חיונית למערכת היחסים שלי עם רגשות האשמה. השמנה היא אולי לא מחלה אבל היא מצב כרוני. לעולם לא אקום רזה כאילו מעולם לא הייתי שמנה, וזה בסדר. לכל תא בגוף יש זיכרון קולקטיבי של כל מה שחוויתי בחיים. יש הרבה דברים שמגדירים אותי, שמנה הוא רק אחד מהם, וגם הוא לא נורא כמו, נגיד, רצח עם או התעללות בילדים.

הקבלה הולידה סוג אחר של מחשבה, פחות פוגענית כלפי עצמי, יותר מפנה את הכעס כלפי הדברים שמפריעים לי באמת. חלק מהאנרגיה שבזבזתי בלכעוס על השומן שלי התפנה לכל מיני דברים אחרים. להעז לכתוב ולתת לאחרים לקרוא, למשל, או להרשות לעצמי להתאהב במישהו שאני באמת רוצה, ולא לחשוב שמשהו כנראה דפוק אצל מי שרוצה אותי בחזרה.

חייתי עם הדברים האלו פחות או יותר לעצמי, עד שהצטרפתי לקבוצה סגורה בפייסבוק שנקראת "פורום אופנה מלאה", והתוודעתי למנהלת שלו – נילי ממן.

נילי ומריאט. צילום: אלון כהןנילי ומריאט. צילום: אלון כהן

נילי ממן, בת 47, קצת נולדה מחדש כשהגיעה לפורום שמנות ויפות בתפוז, אי שם בשנת 2002. שם גילתה שיש לה זכות לחיות כשווה בין שווים, מצאה מזור לכאבים, צבעוניות לחיים, מצע נוח לפעול עליו כדי לשנות, להילחם למען זכויות השמנים. 

נילי הפיקה וארגנה צילומי לוח שנה של נשים שמנות, תצוגת אופנה וסתם הביעה את דעתה השכם והערב על כל במה אפשרית. במשך חמש שנים ניהלה את פורום אופנה מלאה בתפוז ובמקביל ניהלה בלוג אישי והגשימה אהבה ישנה, כשהחלה ללמוד צילום. היא מאמינה שלכולם, כמעט, יש זכות לאושר.

בגילגול הפייסבוקי של הפורום חברות מעל 1,800 נשים מלאות השראה, תעוזה וסטייל. הפיצ'ר שאני הכי אוהבת הוא התמונה היומית, בה כל אחת מעלה תמונה שלה עם הלוק אותו בחרה ללבוש היום או מתלבטת לגבי שילובים אפשריים מתוך הארון. בתגובות נוצר דיון על התאמה, בצורה מפרגנת ובונה לרוב.

נחשפתי בזכותן לבלוגים ומגזינים ברחבי העולם, שמציגים אופנה גדולה בלי להתנצל, הכרתי אושיות מקומיות, מעצבות, מפיקות וגיליתי שיש המוווון ביקוש לאופנה מלאה. אופנה אופנה, לא בגדי ברירת מחדל.

נילי הציעה לרתום את היצירתיות והתשוקה שלנו למגזין אופנה מקצועי, הראשון מסוגו בעברית, שמכבד את כל המידות. קראנו לו "במידה שווה" ואנחנו משקיעות בו את הנשמה עם תוכן איכותי והפקות אופנה מצולמות. מה עוד יש חוץ מאופנה? מדריך לשדרוג בגדים בסגנון DIY, קומיקס מקורי, טור אישי מנקודת מבט גברית, ביקורי בית בארונות של שמנות כמונו ועוד ועוד.

בימים אלו אנחנו עסוקות בריכוז החנויות הידידותיות למידות גדולות בכל הארץ, מדן ועד אילת. זיהינו שאחת הבעיות לחובבת האופנה במידה גדולה היא אי הוודאות בכניסה לחנות בגדים. אם לא מדובר ברשת ארצית לקהל יעד ספציפי, לעולם אין לדעת אם יהיו בחנות בגדים במידה שלך או איך המוכרת תתייחס אלייך. אחרי הרבה חוויות קשות, אנחנו נוטות להימנע מלהיכנס לחנויות ועלולות לפספס הזדמנויות אופנתיות ומבצעים.

אם נעשה את השירות הזה בכל הארץ, אולי ההרגשה הקשה שבלהיות שונה ולא "בנורמה" האופנתית תלך ותקטן. במקביל אנחנו מקוות שתנופת הרכישה תהפוך את ייבוא וייצור הבגדים, הנעליים, וההלבשה התחתונה במידות גדולות לרווחיים. זה ווין ווין סיטואיישן.

על פי מודלים ממגזינים שונים אנחנו שואפות גם לספק שירותים של מכירות יד שנייה, להוציא קו אופנה קטן במהדורה מוגבלת של המותג "במידה שווה" ובאופן כללי להתפרנס ממה שאנחנו אוהבות וטובות בו, בעזרת הקהילה אליה אנחנו שייכות.
אני מרגישה שאני היום במקום הנכון, עם שאיפות במקום משאלות.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה