במגע ידיה היא המסה את כאבי

שרית ישי לוי מספרת על שושנה שיינמן ז"ל, קוסמטיקאית והרבה יותר מזה - האישה שבזכות טיפוליה שרית הצליחה להתגבר על אבל כבד, ולחזור לחיים, מבחוץ ומבפנים

08/12/2012
שרית ישי לוי קבלו עדכונים משרית
  • RSS
» בזכות שושנה חזרתי להביט במראה. ישי לוי (צילום: הדס בשן)

ברגע בו נשכבתי על שולחן הטיפולים שלה והיא הניחה על חלקת צווארי את שתי ידיה התחלתי לנשום.

הגעתי אליה אחרי תקופה קשה מאוד. נתונה בליבו של אבל על מות ילדי, שעטף אותי מכל עברי ובתוכי פנימה וסרב להרפות, מתוך כאב שלחץ על החזה יומם ולילה, כאב שהכהה את חושי האחרים ואת חדוות החיים שהייתה עד אז תכונתי הבולטת ביותר.

באתי אליה בשיער סתור, פנים חיוורות ונפולות,רזון חולני ומראה של אשה שקפצה עליה הזקנה בעודה צעירה בשנים. באתי מתוך קהות חושים. למעשה לא באתי אלא נגררתי על ידי חברתי האהובה השחקנית יונה אליאן קשת ,שלא יכלה לסבול עוד את הצער שבו אני חיה, את הכלום שאליו הגיעו חיי, שלא יכלה לשאת יותר את חברתה השמחה המאושרת הסקרנית וקלת הדעת שהפכה לאשה כבויה וכבדה כחבית.

לא בקלות באתי. לקח ליונה ימים כלילות לשכנע אותי, ראשית לצאת מהבית, שנית להעסיק את עצמי בהבלים כמו מראה חיצוני. חברתי, בניגוד אלי, הייתה בטוחה שאם החיצוניות שלי תשתפר זה ישפיע גם על הפנימיות שלי. היא האמינה בלב שלם שאם אראה טוב כשאביט במראה, אולי זה יזכיר לי את מי שהייתי פעם. היא לא ידעה שכבר חודשים רבים איני מביטה במראה. זה לא סתם שהיהודים האדוקים מקפידים לכסות את המראות בימי האבל. אינני יודעת מהי הסיבה ההלכתית, אך אין לי ספק כי אדם המצוי באבל עמוק אם יביט במראה ויראה עצמו, עלול להצטרף במחי התקף לב אל מי שעליו הוא מתאבל.

היה קשה להתקבל לטיפול אצל הקוסמטיקאית הדגולה שושנה שיינמן. רשימת מטופליה הייתה ארוכה ושורשיה היו עמוקי/ מי שבאה אליה פעם אחת לא עזבה אותה עוד לעולם. שלושה דורות היו אצלה במכון, סבתא ואמא ובת ואפילו סבתא רבתא. הרשימה הייתה סגורה, שושנה גם אם רצתה לא יכלה לקבל לקוחה חדשה. לא היו ביומן שלה יותר מ 24 שעות ביממה.

היא הייתה אשה במיטב שנותיה. כשהכרתי אותה לראשונה נשקה לגיל 70 ועד יומה האחרון שנים ארוכות לאחר מכן כשחצתה כבר את ה 80, עמדה על רגליה ומהבוקר המוקדם עד הערב המאוחר קיבלה את לקוחותיה באהבה. היא הייתה השראה לכולנו. אשה שלא נתנה לגיל להכריע אותה וגם כשכבר חלתה מאוד סירבה לקבל את הדין והמשיכה לעבוד. היא הייתה פמיניסטית במהותה בלי שתקרא לילד בשמו, בלי תארים ובלי אידיאולוגיה, פשוט בדרך חייה: אשה עצמאית, ממוקדת מטרה, מצוינת בעבודתה ויחד עם זאת אשת משפחה שניהלה ביד רמה את משפחתה הענפה, זוגיות עם בעלה יוסף, ילדיה המוצלחים (השופט המחוזי קובי שיינמן ,עורך הדין דן שיינמן והמפיקה שולה שפיגל), נכדיה וניניה וידעה לשלב בצורה מעוררת השראה בין קריירה מוצלחת למשפחה מוצלחת.

אני לא אשכח לעולם את הפעם הראשונה שבה הניחה עלי את ידיה. אני לא מתיימרת להיות אדם רוחני ואני לא מבינה באנרגיות, אבל אני נשבעת בכל היקר לי, במגע ידיה העדינות אך החזקות כאחד הרגשתי כאילו היא ממיסה את כאבי. היא לא אמרה מאום ולא שאלה שאלות. היא רק נגעה בי ואני הרגשתי איך גופי הקישח מאז אסוני מתרכך באחת, כאילו נשר ממני משא הכאב. איך מתפשטת באברי נינוחות מנחמת ואני מתמסרת לראשונה זה חודשים לתחושה של הקלה,עצמתי את עיני ונרגעתי.

מאז הפעם הראשונה באתי אל שושנה שוב ושוב ושוב ,בשנה הראשונה פעם בשבוע, בשנים שלאחר מכן פעם בחודש. היא אף פעם לא אמרה לי "לא", גם אם לא היה מקום ביומנה (ואף פעם לא היה מקום) היא קיבלה אותי בכל שעה. היא הייתה המושיעה שלי והיא ידעה זאת - גם אם מעולם לא דיברנו על כך. היא הייתה הנס שהחזיר אותי לחיים. מעבר לניסים שהיא חוללה בפנים ובגוף שלי, מעבר למקצוענות שאין שנייה לה (עד היום שנים אחרי לכתה עוד לא מצאתי לה מחליפה), מעבר להבנתה העמוקה במבנה העור ובחומרים כימיים מהם הייתה רוקחת בעזרת אנשי מקצוע מרקחות שאין להם תחליף או אח ורע, היא הייתה בשבילי אם מחבקת ואפילו שהפרידו בינינו שנים רבות מאוד גם חברה אהובה ואשת סוד. היא הפכה חלק מחיי וכשהלכה נותרתי יתומה עוד לפני שהתייתמתי מהורי.

שושנה שיינמן ז"ל הייתה מחוללת הניסים שלי, האשה שהחזירה אותי לחיים, האשה שללא מילים כמעט, שכנעה אותי שהחיים חזקים יותר מהמוות ושאין דרך אחרת אלא להמשיך ולחיות.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה