בית הקפה שאתן חייבות להכיר

"קפה נגלר" הוא סרט מופלא על מקום שאולי יזכיר לכן את "כסית" המיתולוגי ויעורר בכן זיכרון וגעגוע למשהו לא מוסבר. נוסטלגיה משפחתית קטנה שנוגעת בנשמה

22/02/2016
מרלין וניג קבלו עדכונים ממרלין
  • RSS

נגלר

באופן כללי בגלל שהז'אנר המוקומנטרי הוא יצור כלאים בין דוקומנטרי לעלילתי הוא הרבה פעמים נוטה להומור, לנרקיסיזם של יוצרים או לתחושה מלאכותית של קולנוע מוגבל. כך שבדרך כלל הז'אנר הזה שהפוטנציאל שלו גאוני, מאכזב. יוצא דופן הוא "קפה נגלר", של היוצרים מור קפלנסקי ויריב בראל, שמוקרן בימים אלו ברחבי הארץ ובפסטיבל הקולנוע בברלין.

החלוקה בין שותפי הסרט מעניינת למדי ואולי זו הסיבה שאנחנו מקבלים תחושה טבעית כל כך. קפלנסקי ובראל כתבו וביימו אבל בראל מצלם וקפלנסקי מככבת. הליהוק הזה הוא לא מקרי בסרט שעוסק על משפחתה האגדית של סבתא נעמי, יוצרת דוקומנטריסטית בת 86 שמנהלת דיאלוג קולנועי סביב האגדה המשפחתית שלה "קפה נגלר".

נגלר

לפי סיפוריה של הסבתא (או הבובעס מעיישס, כפי שאומר על הסיפורים האלו ההיסטוריון הגרמני שמרואיין לסרט) הקפה בבעלותם של סבא וסבתא שלה-נגלר, בראשית המאה העשרים, היה מעוז האינטלקטואלים ואנשי הרוח בברלין. לדברי הסבתא, "קפה נגלר" היה פופולארי מאוד ואליטות ומפורסמים רבים פקדו אותו.

יוצרת הסרט, מור קפלנסקי, מחליטה לצאת למסע בעקבות הסיפור שמאחורי "קפה נגלר" המפורסם. סבתה של הבמאית מלווה את צילומי הסרט בהתרגשות מביתה בישראל ובהמשך מבקרת אף היא בגיחה קצרה את נכדתה בגרמניה. אך כגודל הציפיות כך גודל האכזבות,  במהלך הצילומים קפלנסקי מגלה שההיסטוריה האמיתית מאחורי בית הקפה המשפחתי אינה כפי שהמשפחה האמינה כל השנים.

וככל שהאשליה סביב בית הקפה מתפוגגת היא נאלצת להבין שהסרט הוא לא על "קפה נגלר" אלא על משמעותו של הזיכרון הזה ששמו "קפה נגלר". בעודה מנסה לגשר על הפער שבין הזיכרון המשפחתי לאמת ההיסטורית היא בוחרת בזיכרונות ומפברקת את סיפורו של "קפה נגלר" כפי שמעולם לא סופר.

נגלר

יש לציין שכל השילוב התיעודי -מציאותי ועלילתי-בדיוני הוא מרתק וכובש בייחוד בזכות נוכחותה הכריזמטית מאוד של היוצרת עצמה שניצבת במרכזו. הסרט עושה שימוש בכלים תיעודיים ועלילתיים בכדי לעסוק באותו פער בין מציאות היסטורית לזיכרון היסטורי, בין מיתוסים ואגדות לבין האמת עצמה ולכן הוא כל כך מרתק.

גם הבחירה של הדמויות הניצבות במרכזו כמו חוקר המוסיקה המהולל, ההיסטוריונים, הסוציולוגים, הבליינים ועוברי האורח ואפילו דיירי ההוה של הדירה המיתולוגית בה התגוררה המשפחה ובמקביל בישראל, מגוונת ומקורית. אפשר לומר, חוצה תרבויות. דרך הסרט אנחנו מתוודעים לתרבות הברלינאית, חיי הלילה של ברלין והנטייה האנושית של חיפוש זהויות. דרכו אנו מתוודעים גם לגילה הצעיר של ישראל ועל הקשר הבל ינתק וההשפעות מארצות המקור. במקרה הזה גרמניה אבל בקלות את הפרינציפ אפשר היה להעתיק למרוקו.

נגלר

אחרי הסרט הזה הרגשתי שאם התמהיל הוא מדויק והמרקם נכון אולי בכל זאת מוקומנטרי הוא לא ז'אנר נורא כל כך אלא פתרון מצוין למשבר תיעודי כשהאמת היא בכלל זיכרון.

כוכבים: 4

מרלנה: עובר++ כי הקשר בין סבתא לנכדתה אחרי הכל ובסוף הכל הוא קשר נשי אמיץ.

הנה הטריילר:




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה