ביקורת סרט: ''תיקון''

במקום להיות יצירה פלוסופית פסטורלית וכנה, כזו שמפלסת את דרכה דרך דימוייה הייחודיים ונוגעת בכולם, הסרט "תיקון" הופך להיות יצירה פורנוגרפית, מתוסבכת ולא אמינה, שמכוונת לקהל חילוני שמרני ושהנחמה היחידה בה היא הויזואליה והצילום האמנותי המרהיב

18/01/2017
מרלין וניג קבלו עדכונים ממרלין
  • RSS

״תיקון״ סרטו החדש של אבישי סיוון ("המשוטט", "ויזה") הוא סרט שאת הביקורת עליו ואת הדיון אודותיו צריך לפצל, מצד אחד סרט אמנותי בעל אסתטיקה פואטית, דמויות פיסוליות, אותנטיות מרחבית, שמהווים שיקוף נוגה לעולם החרדי ולעולמות של שתיקה ואילו מהצד השני, חשיבה חילונית שיצוקה לדמויות באונס תודעתי ומהווה מרכיב בעייתי שמחלל את הקודש פנימה ויכולה להיות משכנעת רק כלפי חוץ, למי שאינו מכיר את העולם החסידי בו הסרט עוסק.

החשיבה החילונית מתבטאת בסרט לא רק דרך הדמויות החרדיות שמשרתות במידה רבה סטריאוטיפים נדושים ועתיקי יומין אלא אף בעלילה ובקורות השגרה של הדמויות שמקבלות פוקוס כמעט פילוסופי אך מטופלות בהשקפה מאוד צרה ובכך יוצרות אפקט ״רשת״ תסריטאי, מה שגורע מהאמינות הציורית של הסרט.

חרדי בחצר

כך למשל, הגיבור, חיים אהרון, מכריז ש״ישיבה בחור״ (בהגייה אשכנזית) לא מתרחץ בבית אלא רק במקווה, הגד תמוה ולא נורמלי (כי כאם ל״ישיבה בחור״ אני יכולה להגיד לכם שזה שטויות במיץ פטל).

הפיצול הזה בין דימוי אסתטי נבון ומדוייק לבין תחקיר לוקה (שנופל באותן בורות שוב ושוב ואפילו בדברים הקטנים כמו האצבע המשולשת שחודרת לבשר החי במקרר הריק או הרב שמשלב אצבעות-מה שחסיד לעולם לא יעשה- או השיחה עם ראש הישיבה שממש לא משקפת את ההשקפה של רב ישיבה חסידית ואפילו התפוח הנגוס של האם - חסידים חותכים את התפוח ולא נוגסים בו בגלל עניין של דרך ארץ ועוד ועוד דוגמאות קטנות של קלישאות שמסכמות את כל מה שהחילוני חושב בסתר ליבו שהוא יודע על החרדי) מוגש לקהל כאמת קולנועית מוחלטת ואולי לכן קשה היה לי להקל את ״תיקון״ העמוס יומרות.

חרדי וילד

במוקד העלילה בחור ישיבה מתמיד שנופל (תרתי משמע) יום אחד ל״תיקון״ אומלל וחייו הופכים למסכת ייסורים וסטייה (תרתי משמע) מהנורמות המקובלות בעולמו. מכאן ואיך אין דרך חזור אלא רק תהום חשוכה שיוצרת קרע עמוק בין הגשמי לרוחני, בין תאוות הבשרים לבין ההימנעות והאיסורים של החברה, קרע שדוחק את הגיבור לשוליים והופך אותו לקורבן.

המימוש המוחשי מקביל במידת מה למימוש המיני, לרעב, לאי שקט בתוך מרחבי השקט והקודים המוסריים של החברה. ועל אף שנדמה שהגיבור מחוייב לאמת אליה גדל, הגוף דוחק בו להגיע לקצה. ברגע שחיים אהרון (אהרון טרייטל) מגלה את גופו הוא הופך למיוסר ומחייו כאילו נלקחת המשמעות. ובתוך כל הדחפים האלה החברה שהקיפה אותו הולכת ומתרחקת והוא אינו מוצא פורקן אלא סבל מתמשך.

חרדי ליד מיטה

וכך ״תיקון״ במקום להיות יצירה פלוסופית פסטורלית וכנה, כזו שמפלסת את דרכה דרך דימוייה הייחודיים ונוגעת בכולם, הופכת להיות יצירה פורנוגרפית, מתוסבכת ולא אמינה שמכוונת לקהל חילוני שמרני ושהנחמה היחידה בה היא הויזואליה והצילום האמנותי המרהיב.

כוכבים - 3 בגלל הצילום(שי גולדמן) והמשחק המצוין (בייחוד של ח'ליפה נאטור וריקי בליך)
מרלנה - עובר בקושי. יש גבול לסטריאוטיפים על נשים: חסידות או זונות. שני הדימויים מובאים בסרט באופן שטחי ורדוד.

טריילר:

צילום: יחצ

 




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה