ביקורת סרט: ''לב שקט מאוד''

השימוש באלמנטים אורבניים אף הוא מוסיף נופך אומנותי מעניין ופך אור על דמותה של נעמי. הדבר מתאפשר דרך צילומי חוץ ובאמצעות התאורה של הסרט שצובעת את הפריים בגוונים מעוררי השראה. ועם זאת, הסרט לא נמנע לחלוטין מקלישאות

01/02/2017
מרלין וניג קבלו עדכונים ממרלין
  • RSS

"לב שקט מאוד" סרטו של איתן ענר  בכיכובה של אניה בוקשטיין הנפלאה, מביא את סיפורה של ירושלים השסועה ואת המאבק נגד התחרדות העיר, לרבות שכונת קריית יובל. הקרע בשכונה מובא דרך סיפורה של נעמי, מוזיקאית שחווה משבר בחייה מול הקריירה כמוסיקאית קלאסית, בן זוגה שעזב במפתיע, והוריה שסוגרים על חייה.

נעמי מחליטה, כך אנחנו מבינים בדיעבד, לעזוב את הרעשים סביבה ואת תל אביב ולפתוח דף חדש בירושלים. נעמי מגיעה לשכונת קריית יובל בגלל המחיר הזול יחסית של הדירות ונקלעת לחלוטין בטעות, לקו המשווה של היריבות המקומית בין חילונים לחרדים. הדירה אליה היא נכנסת, אפופת מסתורין בשל מותה הפתאומי והמסתורי של הדיירת הקודמת וכן, מפגשיה הלא צפויים עם שכנתה החרדית, האלמנה קשת היום (עירית קפלן המצוינת) וילדיה ובתוכם שמחה, אחד מששת ילדיה, שאוהב לנגן על פסנתר (ליאור ליפשיץ).

הוא  פולש לביתה של נעמי באופן שמסכן את חייו, למען הצלילים. גם הפקח האנטיפט (אורי גוטליב) ופעילת התנועה נגד התחרדות השכונה (רונה לי שמעון) שוזרים קו עדין ושברירי בקונפליקט של נעמי, בשאלת המי צודק. אלא שהקו מאפשר לראות את שני צדי המטבע, בזכות הדמות המדויקת, שבתמימות לא נוקטת אוטומטית עמדה ואולי בזה מתבטא יופיו ואמתותו של הסרט, רבות אותנטיות המשחק של בוקשטיין שמצליחה לרגש את הצופים עם כל ג'סטה או מיזנסצנה לא צפויה.

אניה בוקשטיין

העלילה מסתבכת כאשר נעמי נכנסת, בעקבות הדופק המואץ של הריצה, למנזר בעין כרם. שם היא נחשפת למוזיקה המטלטלת ופוגשת דרך אגב, את אב המנזר, הנזיר פבריציו (ג'ורג'יו לופאנו). בין השניים נרקם קשר מוסיקאלי עמוק כאשר הוא מנסה ללמדה לנגן על עוגב. דרך המפגשים עם פבריציו נעמי מצליחה לאסוף את עצמה וכאילו נדלק בה חזרה הניצוץ לחיים. אלא שנדמה שתושבי המקום לא רואים בעין יפה את הביקורים של נעמי למנזר וקושרים אותה למיסיון.

התרחישים מסתבכים דרך הדמויות והסיפור מצליח לקפל לתוכו מטאפורות בדמות אנשים (הפקח למשל מסמל את הבירוקרטיה, המאבטח ב"קול המוזיקה" בעל הכיפה הסרוגה במקום עבודתה מסמל את הבנאלי, האלמנה את הדת וכן הלאה). ענר מצליח לשזור יחד בהצלחה את גווניה וצבעיה של מערב העיר: חילונים, חרדים ונוצרים. החיבור מתאפשר נהדר בזכות הפן המוסיקאלי – הפסנתר קושר את שמחה הילד החרדי לנעמי והעוגב מחבר בינה לבין פברציו, החיבורים ממחישים ביתר עוצמה את הכוח של המוסיקה להניע את המלים כמו גם את המחשבות.

אניה בוקשטיין בסרט

בתפקיד אורח מפתיע מיקי וורשביאק שמשחק את אביה של נעמי שבא להפציר בה לחזור הביתה. המשחק של וורשביאק מצליח להביא את דמות האב התל אביבי במינון מדויק ומעניק לנו להבין באמצעות הדמות אותה הוא מגלם, את הפער בין תל אביב לירושלים. הסרט מצולם מצד אחד מדופק המאבק בעיר ואילו מצד שני בשקט, דרך עולמה הפנימי של נעמי שמחפשת שקט. וכך הצילומים בדירה הקטנה בבלוק החרדי הופכים למעניינים במיוחד.

השימוש באלמנטים אורבניים אף הוא מוסיף נופך אומנותי מעניין ופך אור על דמותה של נעמי. הדבר מתאפשר דרך צילומי חוץ ובאמצעות התאורה של הסרט שצובעת את הפריים בגוונים מעוררי השראה. ועם זאת, הסרט לא נמנע לחלוטין מקלישאות (ולעיתים נדמה שמאכילים אותנו בהם רק שנבין את הדמויות יותר טוב) ומחמיץ כמעט קליל את הפוטנציאל שלו כמותחן בלשי. אבל אל תטעו, המוסיקה, אניה בוקשטיין ומכלול השחקנים, מצדיקים לחלוטין את חוויית הצפייה.

אניה בוקשטיין בסרט

טריילר:

כוכבים - 4

מרלנה - עובר+ סוף הסרט (בלי ספוילרים) שמוכיח שכוחן של נשים שונות הוא דווקא באחדותן. 

צילום: יחצ




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה