ביקורת סרט: ''יונתן אגסי הציל את חיי''

''יונתן אגסי הציל את חיי'', אותו ביים תומר היימן, הוא דוקומנטרי מדויק ואולי מהחזקים ביותר שנעשו פה, על אובדן התמימות המינית

03/09/2018
מרלין וניג קבלו עדכונים ממרלין
  • RSS

סרטו החדש של תומר היימן יונתן אגסי הציל את חיי הוא דוקומנטרי מדויק ואולי מהחזקים ביותר שנעשו פה, על אובדן התמימות המינית, כשכבר מהסצנה הפותחת ובמהלך הצפייה, גם אנו, הצופים, בדומה לגיבור, מאבדים את תמימותנו. בעבודת צורף, יוצר היימן פרופיל ל״פנים״ של יונתן לנגר, והדרך בה הפך להיות, יונתן אגסי, כוכב הפורנו בתעשייה הגאה, הדוגמן ונער הליווי, מהמצליחים בעולם, שנע על ציר ברלין-ישראל ומככב בשערי מגזינים וסרטים.

כדי ליצור פרופיל שיסייע לנו לפצח את דמותו המורכבת, כמו גם את הבחירות שלו לאורך הקריירה, העליות והנפילות, לוקח אותנו היימן, למסע בתחנות חייו של אגסי ומלמד אותנו, כיצד נער מחולון, הופך למטאור בשמיים הכחולים של הקהילה הגאה, הבינלאומית, כשהמחירים מסתברים, כגבוהים, ממה שאדם ממוצע יכול לדמיין.

יונתן אגסי צילום יחצ

סופיה לורן אמרה פעם ש״משיכה מינית מורכבת מחמישים אחוז של מה שיש לך ועוד חמישים אחוז של מה שאנשים חושבים שיש לך״, נדמה שזה בדיוק הסיפור של אגסי, שמצד אחד נחשב בעולם הפורנו, כנחשק ולוהט, ומצד שני, סוחב על גבו, אישיות מורכבת, לעיתים מסוכסכת ועבר טעון, שבמרכזו נטישת האב. האב הנפקד-נוכח, שחי בברלין, ודחף את בנו לקצה האל חזור, או כמו שאגסי מעיד: ״אבא שלי הפך להיות נקודה עלומה בתוך המצלמה״.

אגסי מתערטל מול המצלמה, חשוף ופגיע, מיני ויצרי. דמותו המחופצנת, מצליחה ליצר סרט ללא פילטרים. כשבסרט הזה, כך נדמה, אין סודות. המצלמה יורדת עם אגסי הכי נמוך שהיא יכולה ועולה איתו הכי גבוה שאפשר. בזכות האומץ לחשוף, לגעת, ללכת רחוק, מתעוררות שאלות עמוקות כמו, האם אדם שמאבד את הבושה המינית, הוא אמיץ או משוגע? או האם הצלחה בקריירה מינית, היא הצלחה ממשית או ניצול? מה המרחק בין גבריות לנשיות? ועד כמה פנטזיה מינית עשויה להפוך לסצנה מהגיהינום?

יונתן אגסי צילום יחצ

הסרט, כמו הגיבור, רווי ביצר מיני חי, לעיתים משפיל, לעיתים בועט, לעיתים מביך אבל מסתכל לצופה בכנות, ישר לעיניים וגורם במהלך הצפייה לרגשות, שספק אם סרט מאופק, יצליח אי פעם לבטא. מתוך הקו של הוולגריות המינית וההומוסקסואלית, האיברים הזכריים נשלפים ככלי נשק, מול הצופה. אנו נעים בחוסר נוחות ונוצרת תחושה של מציאות נוקבת, שסוגרת על הגיבור. תוך כך, נמתחת גם מערכת היחסים העמוקה, בין אגסי לאימו, אנה.

רגעים מסוימים בסרט, נתנו לי להבין שזהו סרט שבמרכזו שני גיבורים. אנה עצמה, כאם, היא גיבורה. הסרט במידה רבה עוסק גם באימהות הלא קונבנציונלית שלה ובאופן שבו היא מכילה ומתמודדת עם בנה ועם התופעה ששמה, יונתן אגסי. באחד מספוריה הקצרים של אליס מונרו, יש קטע שבו אמה הענייה של הגיבורה, יורשת סכום עתק, אחרי שאביה נפטר. האם ששונאת את אבא שלה, נוסעת לבנק, מביאה את הכסף הביתה, בקופסת נעליים, עומדת מול האח הבוערת ושורפת את השטרות, בזה אחר זה. אבא של הגיבורה, מתבונן באם, שורפת את הכסף, ושותק.

יונתן אגסי צילום: יחצ

נזכרתי בסיפור הזה, כשיונתן אגסי, שיחזר את הפעם הראשונה שבה התחיל כנער ליווי. הוא מימש את כל הפנטזיות המיניות של איש זר, שביקש ממנו לעשות, כל מיני דברים מיניים מרחיקי לכת, תמורת עוד אלף שקל. לפנות בוקר חוזר אגסי לביתו עם 14,000 שקל, שקיבל מהאיש ששנא לאהוב. הוא זורק את הכסף על השולחן, חש מרוקן, חסר ערך ופורץ בבכי. אנה, אמו החד הורית וקשת היום, בהלם מהסכום המטורף אבל לא מסתנוורת ממנו. היא רק שותקת ושואלת את יונתן אם ״14,000 שקל היו שווים את ההרגשה הרעה?״.

אמו של אגסי היא המצפון, מרכז הכובד, החיבור למקור. כשהבן אבוד, האם מהווה את כוח המשיכה. היא זו שבמטאפורה, רואה את בנה, שורף את השטרות ושותקת. יש בדמותה משהו מהאקסיומה של הקשר המסתורי בין אמהות לבנים. היא מצליחה להכיל אותו בסלחנות אך בביקורתיות. היא מצליחה לחבק אותו כבן, בלי לנסות להתערב בבחירותיו. וכך, היא שוברת לנו, הצופים, את הלב, בכל פעם שהיא מופיעה על המסך.

יונתן אגסי צילום יחצ

ומעל הכל, אחרי שנדמה לנו שראינו הכל, הסרט מציע חשבון נפש חברתי, על הסבל האנושי, הבדידות האוניברסלית והאופן שבו אנו שופטים את החיה הפצועה, המתערטלת מולנו, שרק לקראת סוף הסרט אנו מבחינים, בחץ הציידים שתקוע בגבה. האם החיה הזו היא גם מתוכנו? ואם לא, מדוע אנו כה פוחדים מפניה?

היימן לא מציע לנו עוד סרט. הוא מצליח להיות המרקיז דה סאד ולשרטט חוויה אירוטית לא שלווה, מחללת, פורעת חוק, אלימה, שבמרכזה סאדיזם והרס עצמי. זהו הפער בין המוצהר למודחק, בין הצלחה מדומה, לשאיפה למימוש עצמי. מיניות מודחקת והסבת מבטינו ממערכות חד מיניות, הן חלק מההתנסחות, מההצהרה של הכאב. זהו מניפסט ההוויה על אחד הנושאים, שמעצבים את אישיותנו בכל מה שקשור לתמימות ותמימות מינית. הסרט שובר טאבו ויוצא מהשמרנות, מהאיפוק, לתוך חווית קיצון מטלטלת חושים. התוצאה היא סרט דוקומנטרי חשוף במיוחד, שהוא הישג נדיר שכמעט ולא קיים בז׳אנר המקומי.

והנה זה בא. כמבקרת קולנוע וחרדית, הסרט הזה חידד לי יותר מכל סרט אחר, את המחויבות להיכנס לכל סרט ולכתוב עליו. זהו לא סרט שכל אדם יוכל לצפות בו בשלווה, בטח לא אלו הנמנים על השמרנים. אבל זה סרט, שמלמד על הכוח של הקולנוע ועל כוח הבחירה להפוך את העולם הזה, לגיהינום או לגן עדן. זהו סרט שומט לסתות, שמותיר את צופיו, פעורי פה, מובסים.

הסרט ישודר בקרוב בערוץ 8 של הוט כסדרה בת 4 פרקים

כוכבים- 4

מבחן מרלנה- עובר. הרבה בזכות דמותה של אנה, האם.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה