ביקורת סרט: ''זוג יונים''

הסוגיה של "מות האהבה" בזוגיות היא מרתקת. מוות זה הוא מופע האימים המיני שבמאי הסרט, דובר קוסאשווילי, מנסה לאתגר בו את צופיו אבל הוא בוחר לעשות זאת בדרך נדושה

06/07/2017
מרלין וניג קבלו עדכונים ממרלין
  • בדואר
  • RSS

את "זוג יונים" סרטו החדש והמדובר של דובר קוסאשווילי, הרגשתי מחויבת לראות. לא רק בגלל השערורייה הקטנה שעורר, בעקבות אי שיבוצו להקרנות בירושלים , לא רק בגלל סרטו המוקדם "חתונה מאוחרת", שהפיח תקווה להתפתחותו של במאי מעניין, אלא בעיקר בגלל שאם הייתה "אמנה" (כמו של רופאים) עליה חתומים מבקרי קולנוע, הייתי כמבקרת קולנוע, מתחייבת לראות כל סרט באשר הוא.

ואני כותבת את הפתיח הזה בשביל מי שלא מבין את המקצוע, שלפעמים דורש מאתנו המבקרים ללכת לסרטים ישראלים שהתקציר שלהם מדליק נורה אדומה. זו הייתה אחת הפעמים, בהן טרחתי לנסוע במיוחד מירושלים לתל אביב, להיכנס לסרט ולשים בצד את כל האידאולוגיות בהן אני מאמינה. את המאמץ הזה עשיתי באהבה רק בשביל לתת צ'אנס, אמיתי לא מזויף, לעוד סרט ישראלי. להתעלם מכל השמועות ולהביט ליצירה, שלעיתים הפרמטר הארוטי בלתי נמנע בה. דווקא בגלל הסטטוס שלי, התעקשתי גם הפעם, להוכיח שאני מבקרת קולנוע שנאמנה ל"אמנה" הלא כתובה של המקצוע  והתבדיתי. זה היה בזבוז זמן.

"זוג יונים מעמיד למבחן את זוגיותם של תמרה (טל טלמון) ואלון (אסף גולדשטיין). מבחן גבולות חיי הנישואין, מתאפשר בחדר במלון לרגל חגיגת עשור לנישואיהם. בחדר הזה הם יגשימו את כל הפנטזיות, יחשפו את השקרים האפלים, יארחו אורחים ויתפרקו מינית. אלא שאוסף הנתונים הזה, דל מכדי להכיל יצירה בשלמותה ורחוק מלהציג לנו אוטופיה של יצירת מופת.

טל טלמון ואסף

הסוגיה שבה נוגע קוסאשווילי היא מרתקת. לכאורה, "מות האהבה" בחיי הזוגיות. מוות זה הוא מופע האימים המיני שקוסאשווילי מנסה לאתגר בו את צופיו אבל הוא בוחר לעשות זאת בדרך נדושה ולא בדרך מקורית או מעניינת, ששווה צפייה או רגע בחיים. וכך תחום שיכל בקלות להוות חומר נפץ קולנועי, הופך בקלות לאוסף קלישאות.

ואל תתנו לסלוגן "סרט ארוטי" להטעות אתכם. אני כמבקרת קולנוע, ישבתי באולם ונעלבתי בשם המלה עמוקות. שום ארוטיקה, נוגה או פואטיקה לא תמצאו בסרט, שאינו אלא קריקטורה למלה. אפילו הצצה לסקס טוב אין בו ועצוב מזה, שום אינטימיות. לא במגע, לא במבט לא בדיבור. אם כבר, כשמופיע בסרט מה שהבמאי מכנה "סקס", הוא גרוטסקי, הוא אלים, הוא רקוב וכל מה שקיבלת כצופה הוא סקס גרוע של דוגמנים שמדגמנים מהו סקס (על פי הבמאי): ערום, אברי מין, בייבי דול ותחתון בגד ים זכרי.

טל טלמון עם הגב

את רצף הדימויים הזה הסרט כאילו "רץ" להראות לנו. בלי שאנחנו מכירים את הגיבורים, בלי שנקשרנו אליהם, בלי שהאמנו להם. היש שעמום חלול וריקני מזה? אם תשאלו אותי, רמת הארוטיקה, בצד של הצופים הלבושים, הייתה גבוהה יותר.

על פי הסרט, קוסאשווילי כנראה שכח איך "ארוטיקה" עובדת ולא העניק ברמת התוכן קצב דרמטי ראוי להתפתחויות, גם לא ברמה האסתטית/ויזואלית. בגסות מרובה, הוא מיהר לחלקים שנראו לו חשובים (טעות מרה של חובבנים). הרי החלק הכי חשוב בטקס המיני הוא האופן שבו הלבוש הולך ונעלם ומשאיר בעקבותיו רק רמז. במין יש סוד מסוים שהבמאי לא טרח לחפש או לדייק בו.

טל טלמן בסרט

מין לא מסתכם רק בדימויים פאליים ונעלי עקב גירויים כמו שהם באים הם נעלמים. כך גם הסרט, הוא גירוי זול ומיותר, שהופך את הקשר העמוק והקדוש בין גבר לאישה, לבידור (מתבדר ברוח) ואת כל האלמנטים הקשורים בו לקלישאות (ואם כבר קלישאות, גם את הנזירות החרדיות והמוסלמיות - שלושת הדתות - ששוהות במלון ומכרסמות גזר, הן קלישאה פאתטית שחוקה).

לסיכום, התפיסה המרחבית של הסרט נשענת על מין רדוד ושעומק היחסים המיניים בין גבר לאישה נעדר בו. התוצאה הוא סרט שיכול להיות מקוטלג בקלות, באוסף סרטי פופאי של נערים חרמנים. רמת הדיאלוגים הופכת את השחקנים ב"זוג יונים" למאולצים ופאתטיים ואי אפשר להתעלם מהמחשבה שבאמת בשביל זה לבזבז (ולבזות) שחקנית עם פוטנציאל וחלומות, אמביציות ורצון להתמסר כמו טל טלמון?  ואיזה שם יעשה סרט שכולו קלישאות רדודות לקולנוע הישראלי והיהודי בעולם?

טל טלמון עם הגב

נ.ב. ואל תדאגו, אם הסרט היה שווה את המאמץ הייתי פועלת להקרנתו בירושלים. הוא לא.

טריילר:

כוכבים - 1 בקושי. תחסכו לעצמכם.

מבחן מרלנה- נכשל. כל הנשים בסרט מדגמנות בתיאטרון המיני והמאכזב של הבמאי.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה