ביקורת סרט: ''המועדון לספרות יפה של הגב׳ ינקלובה''

קרן מור בתפקיד סופי, עושה את אחד מתפקידיה היפים בקולנוע. על אף שהשדה הוא פרי מעשייה פנטסטית רחוקה, היא מצליחה לגרום לקונפליקטים להתעורר בנו כנשים

11/06/2018
מרלין וניג קבלו עדכונים ממרלין
  • RSS

סרטו של גלעד אמיליו שנקר, המועדון לספרות יפה של הגב׳ ינקלובה, מספר לצופה סיפור הבנוי במנעד של מעשייה, אך הוא עושה זאת בתחכום קולנועי, שטומן בתוכו פרשנות לסיפור המופלא של הסופר ש״י עגנון ״האדונית והרוכל״ ולהיבטים הנשיים הפסיכולוגים למושג אהבה.

סיפורו המופתי הקצר של עגנון, מספר את סיפורו של רוכל יהודי שנקלע בלב יער שיממון, לחסדיה של אדונית גויה שמתגלה כמעין ערפד. הסיפור נחשב למשל פסיכולוגי עמוק, בזכות היסודות המטאפוריים והמאגים שבו. אלא שבווריאציה הקולנועית הנוכחית, הסיפור יוצא מהממד הספרותי הרגום, ומקבל הנכחה טקסטואלית מציאותית. לכאורה, אם תרצו, גיבורה שהיא חוקרת מפורסמת לכתבי עגנון וכיום ספרנית מזדקנת בשם סופי (קרן מור) שפוגשת בספריה את יוסף (יפתח קליין) שמציג את עצמו ככותב עבודה על עגנון. רק שלסיפור המציאותי הקטן, יש סיפור מטרים גדול בהרבה. גדול ולא הגיוני, אקספוזיציה פרו מציאותית, שמעניקה פרשנות פנטסטית, לאדונית ולרוכל מצד אחד, ולצורך של נשים להתנגד לאהבה מצד שני.

המעשייה הקולנועית שמוצגת בפנינו, מתרחשת ביער האחורי של המציאות השגורה, ומכפילה את האדוניות ולצדן את הקורבנות.

המועדון לספרות צילום יחצ

מספר נשים וביניהן, סופי, פוקדות מידי שבוע את המועדון לספרות יפה של הגב׳ ינקלובה (ליא קניג) וביחד הן קוראות את ״האדונית והרוכל״. מיד בגמר הקריאה, מתרחש האירוע האמיתי, כאשר מי שמנהלת את הטקס, הפגני השבועי הזה, זו רזיה (רזיה ישראלי).

המועדון שמתנהל על ידי נשים, מנסה לסרס את הכניעה הנשית הטבעית לאהבה ולחוקיה, באמצעים שונים של תעמולה ושליטה. האם האידאולוגיה הזו נובעת מאכזבה? מייאוש מצטבר? מידיעה ברורה, שאהבה היא סוג של כישוף? קסם שעתיד להתפוגג בחלוף הזמן? כי הרי האהבה היא מלה בת שלוש הברות, שני אידיוטים ולב שבור אחד.

המועדון לספרות צילום יחצ

לצד האידאולוגיה האנטי רומנטית, חוקי המועדון נוקשים, כשעל המשתתפות לצוד קורבנות גברים, בעלי קריטריונים מדידים, ולהזמינם לציד הפולחני של המועדון. כאשר אלה מצליחות להגיע לגבר ה-,100 הן זוכות במעמד אצולה פנימי שהופך אותן לבלתי פגיעות וכאשר הן נכשלות, הן עוברות למערכת הנחותה בהיררכיית המועדון, מערכת הסניטציה, שכוללת עבודות ניקיון סיזיפיות, לצד עבודה במפעל נקניקיות אדם (מטאפורה לזכרים שנפלו קורבן), נקניקיות שנמכרות אחר כך בדוכן בלונה פארק (עוד מטאפורה לשעשועי החיים הרומנטיים).

מטבע הדברים, כשאת צעירה ויפה, קל לך לצוד גברים וליהנות ממעמדך במועדון ומאוסקרים קטנים על הישגיך. אלא שבגיל מסוים, משהו מהקסם והיופי האקוסטי שלך נסדק, וכך גם הביטחון העצמי שלך מגרגר, עד למצב שמשהו פנימי בך מבקש אהבה ואת נכנעת. בדיוק שם על קו התפר הזה, נצבת סופי, שחסר לה פסלון אחד, כלומר, גבר אחד, כדי להינצל מהסניטציה.

קרן מור צילום יחצ

לסופי יש חברה טובה שכבר עברה למערכת הסניטציה של המועדון, חנה (חנה לסלאו). חנה כבר יודעת, שהמועדון הוא אשליה ורוצה לברוח לעבר האהבה שמצאה. לצדה במועדון, נצבת ציידת גברים יפהפייה (אניה בוקשטיין), ששבויה לחלוטין באידאלים שלו.

כעת לסופי יש שבוע, להשיג את הגבר האחרון אבל שם, בדיוק שם, עם הגעתו של יוסף לספרייה הצמודה לבית מגוריהן (לשם אין כניסה לגברים), מתרחש הקונפליקט של חייה.

התסריט שמציע שנקר, לסיפורי האהבה, הוא עמוק יותר ממה שמתרחש על הסט או ממה שיצליח המבע הקולנועי לבטא, במפגש הבלתי אמצעי עם סיפורו המטלטל של עגנון. יש בשאיפה של הבמאי, לעצב מודל קולנועי מעט שונה, צעד אמיץ ומקורי, תוך כדי מודעות ברורה ללקיחת הסיכונים, בכל שלב באלמנטים האמנותיים.

ליהיא קניג צילום יחצ

קרן מור בתפקיד סופי, עושה את אחד מתפקידיה היפים בקולנוע. על אף שהשדה הוא פרי מעשייה פנטסטית רחוקה, היא מצליחה לגרום לקונפליקטים להתעורר בנו כנשים. יש בה בשלות נשית שהיא לא מהססת להשתמש בה, ועבודת המשחק שלה בסרט מרתקת. אנסמבל הנשים המרכזיות של חברות המועדון, הוא ליהוק משובח. ליא קניג נפלאה כהרגלה, רזיה ישראלי כובשת, אניה בוקשטיין מהפנטת ביופייה הלא שגרתי. לצדן, יפתח קליין, מביא לסרט את האביר על הארלי דייוידסון, רכוב על מציאות קטנה ומדויקת של גבר מסוקס ורגיש שלא מהסס לצעוד קדימה עם הלב, להיות רומנטי (בשביל אהבת אמת הייתי מוכן להגיע עד הירח) לעמוד בגשם ולהירטב, לתת לנו מופע מפעים בפעימות מדויקות. ללהק קאסט כזה, דורש המון מחשבה, והליהוק כאן מבריק.

ולמרות עבודת הליהוק והמשחק המדויק, התסריט המעמיק, והניסיון ליצר סרט ייחודי בקולנוע הישראלי, משהו בתוצר הסופי, כיחידה מוגמרת, נותר סדוק. אולי משום שהסרט מפגיש עולמות שונים, רבים מידי, ז׳אנרים שונים (ריאליזם, פנטזיה, מותחן), דמויות מורכבות רבות מידי בעלות מבנה נפשי משורג, מציאות על פני השטח, לצד חיי הלילה האפלים של היער (המשול לתודעת האינסוף) שמתחרים זה בזה, וניסיונות רבים מדי, עד בלתי אפשריים, לבטא מטאפורית את דיכוי החרויות והאהבה של נשות המועדון.

המועדןן לספרות צילום יחצ

הטריילר

כוכבים- 4 מעניין ומקורי, לכן תמיד ידרוש עיון נוסף. סרט שראוי לתשומת לבנו כצופים ומבטיח חוויה שונה של קולנוע ישראלי.

מרלנה- עובר++ דמויות נשיות מורכבות לעילא, וסופי אחת (הו קרן, ווי וונט מור).




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה