ביקורת הסרט: ”נורמן”

ההצהרה של גיר, כי הוא גאה בתפקידו ב”נורמן”, לא נבעה מגאווה יתרה או מתוך מטרה נסתרת לקידום מכירות, היא נבעה מעצם העובדה כי סרטו החדש של סידר הוא הישג קולנועי בפני עצמו

09/03/2017
מרלין וניג קבלו עדכונים ממרלין
  • בדואר
  • RSS

אתמול בפרמיירה של הסרט “נורמן – עלייתו ונפילתו התלולה של מאכער ניו יורקי” הגיע ריצ’ארד גיר במיטבו ובחיוכו המסוקס. בתום ההקרנה מעל הבמה, התוודה גיר ואמר ש”נורמן” זה כל אחד מאתנו וכי הוא גאה מאוד בתפקידו בסרט הזה. אין ספק שגיר גם יודע לפרגן, במלים ובחיבוק החם שהעניק לסידר, הרבה מהצופות יכלו רק לקנא.

ההצהרה של גיר, כי הוא גאה בתפקידו ב”נורמן”, לא נבעה מגאווה יתרה או מתוך מטרה נסתרת לקידום מכירות, היא נבעה מעצם העובדה כי סרטו החדש של סידר הוא הישג קולנועי בפני עצמו. היכולת המרחבית של הבמאי המוערך, לקפל לכדי יצירה אחת כל כך הרבה רבדים, מעוררת השתאות ולעיתים נדמה כי סידר פיצח את הקוד הגנטי של הקולנוע היהודי אמריקאי. אכן ידע גיר על מה דיבר, זהו סרט שההבשלה שלו מעוררת התפעלות ואין לו אלא להיות גאה בתוצאה הסופית ובחלקו בסרט, שמעלה אותו למדרגה גבוהה בהרבה מסרטיו הקודמים (כן, אפילו יותר מאישה יפה).

נורמן אופנהיימר (ריצ’ארד גיר) הוא מאכער יהודי ניו יורקי. הוא יודע לעשות את כל מה שאנחנו יודעים על הסטריאוטיפ היהודי מהשטייטל או במלים אחרות “לבחוש”. בחישה זה אומר לקשור ולחבר את הכל להכל, לשקר כשצריך, לבנות אסטרטגיה, להפעיל את הדמיון או בקצרה “המוח היהודי ממציא לנו פטנטים”.

ריצ'רד מ"נורמן"

נורמן עושה את זה בפשטות ולא מתוך תאוות בצע. בדמיון הפורה שלו הוא מתקן את העולם, גם אם זה בא על חשבון חוסר הנוחות של הפרט. אבל נורמן כמו כל הנורמנים בעולם, גם יודע להתעלק בצורה לא פרופורציונאלית בדרך למטרה, ולהטריד הרבה אנשים. הוא מניח את הכבוד האישי שלו בצד ולרגע מתעתע בנו בשאלה “מה התועלת” ומגלה לנו על הדרך שגם כולנו קצת כאלה, תועלתנים פאתטיים.

אבל מבחינת נורמן מבטו הצר כעולם נמלה, משרת אותו היטב, כל עוד הוא שחיין טוב ויודע להרים את הראש מעל המים. לאורך כל הסרט נורמן, הוא האיש הברור מאליו אבל גם תעלומה גדולה בו זמנית. הנתון היחיד שאנחנו יודעים עליו בוודאות זה שהוא יהודי. חוץ מזה, אין לא משפחה, לא ברור איפה הוא גר והקרוב היחיד שלו הוא הוא האחיין שלו פיליפ כהן שהוא גם עו”ד במקצועו.

אבל נורמן גם משויך לקהילה יהודית קטנה של בית כנסת מקומי (אוי, איך ההרינג והקרקר המוזהב חוצים יבשות כשמדובר בבתי כנסת יהודים). גם כאן בשזירת המאפיינים והאפיונים של נורמן, סידר חכם במיוחד, מלא באירוניה עצמית ומשרטטת תרכובת בלתי נשכחת.

המחזה של סידר מחולק לארבע מערכות (שמלוות בכתוביות כמו מתקופת הקולנוע האילם שחיבר בין התיאטרון לקולנוע), מערכות אלו הופכות את חייו של נורמן להצגה אלת גדולה ומחוכמת: רגל בדלת, סוס מנצח, התורם האנונימי ומחיר השלום. כל מערכה בפני עצמה היא סאטירה אקטואלית ושנונה למדי על יהודים אמריקאים ועל יהודים ישראלים.

ליאור אשכנזי וריצ'רד גיר

סידר מארגן קוקטייל אירועים שהם גם סוג של תוכחה על יהדות שאיבדה את זהותה. מצד אחד יהדות התפוצות, שמשגשגת בקהילות עשירות אך מתאפיינת בצביעות דתית (הרב בסרט אשכרה אומר “פאק”) ומצד שני הזהות הישראלית, שאיבדה את זהותה כי הפוליטיקה המקומית השחיתה כל כוונה טובה או מוסר בסיסי. סידר רוקח את אלו עם תמצית סיפורי המעשיות של מייסד החסידות הבעל שם טוב. מאחורי הדלת של הכוונות הטובות תמיד מסתתרת שערורייה ויצר הרע לא חדל לפתות אותנו גם אם מדובר בזוג נעלים.

כשנורמן מנסה להגיע לשני אילי הון יהודים אמריקאים, ג’ו וילף ואתור טאוב, הוא מתגלגל לכנס בו נושא דברים שר התעשייה הישראלי (דובל’ה גליקמן “אסור לשחק שש-בש ולהטיל את אחריות הגורל על קוביה. צריך להתחיל לשחק שח-מט”)) וסגנו מיכה אשל (ליאור אשכנזי “יש אנשים שרואים את המצב ושואלים, למה? אני שואל, למה לא?).

norman_634

מיכה הוא פוליטיקאי צעיר, מחוספס וכריזמטי שנורמן מחליט “לצוד” על מנת לפתות את איל ההון ארתור טאוב להיפגש עמו. מיכה שלרגע קל חווה בדידות ישראלית ניו יורקית. פוגש את נורמן מול חלון ראווה של הלבשת יוקרה גברית. בחלון מוצבים זוג נעלים מעור איכותי. הסצנה הזו של המפגש הגורלי בין נורמן למיכה, מצולמת מתוך החנות בעוד נורמן ומיכה מדברים מחוץ לחנות ואנחנו לא שומעים מהם אומרים.

קצת כמו קולנוע אילם או פנטומימה וזו סצנה ממש מבריקה כי היא מלמדת אותנו הרבה, היא הכניסה שלנו לעולמם של הגיבורים, היא מערבבת את תרבות הצריכה עם הסקרנות האנושית, היא הופכת את חלון הראווה המודרני לבעל תוכן ממשי ופתייני כפי שאכן הולך להתממש בסצנה הבאה. נורמן משכנע את מיכה למדוד בגדים בעלות בלתי מתקבלת על הדעת וכשהוא ערום מבגדיו, הוא מפתה אותו בזוג נעלים. הפיתוי קל, כי הוא זה שמשלם את המחיר אלא שזוג הנעליים האלו, במערכה השנייה, יתגלו כיקרות מאוד או כהימור מוצלח או כסוס מנצח, תלוי מי ואיך מסתכלים על זה.

ליאור אשכנזי וריצ'רד גיר

במערכה השנייה מיכה אשל סגן השר יהפוך להיות ראש הממשלה. או כפי שהוא דימה זאת בעצמו: החיים הם מן גלגל בלונה פארק, פעם האדם למלעלה ופעם למטה ואף פעם אין לדעת. התפנית הזו היא אירוע מחולל שיהפוך את הקשר עם נורמן לבלתי נשכח, טעון, מחייב, חברי. נורמן הופך בבת אחת להיות במעגל המרכזי, זה שתמיד חלם עליו וחשוף לכל הקשרים ויחסי הגומלין שתמיד כמה אליהם הוא מעכשיו החבר האמריקאי הקרוב של ראש ממשלת ישראל.

אלא שבדרך חזור או יפגוש במקרה אישה בשם אלכס גרין (שרלוט גינזבורג) ויבלבל גם לה את המוח אלא שאלכס גרין היא הממונה על חקירות פליליות ברמה הבינלאומית של הסגרת עבריינים. במערכה השלישית, נורמן כבר יצטרך לגייס מיליוני דולרים להצלת הבית שלו, בית הכנסת היהודי שנמצא על סף סגירה. הוא ימצא תורם דמיוני ואנונימי אלא שהמטרה הזו תגרום לו להסתבך ועד המערכה הרביעית, כבר לא יהיה דרך חזור… במערכה הרביעית נבין בין השאר, מה מחיר האמת, מה מחירה של חברות וכמה באמת עולה לנו השלום העולמי.

ריצ'רד גיר

במקביל לנורמן, ראש הממשלה מיכה אשל, כמו בקשר מיסטי של משפיע ומושפע מסתבך כשקושרים את שמו לאיש עסקים אנונימי ששיחד אותו במתנת חינם. הכל מסתבך עד לדרך החד סטרית המעניינת שבסופה נורמן יתעמת עם האלרגיה שלו לבוטנים.

סידר בתסריט חכם ושנון, למדני ומבריק יוצר יצירה קולנועית בלתי נשכחת. ברמת הבימוי ניכר כי סידר מסרט לסרט עולה מעלה, מעלה ומשתדרג לתוך אותה מקוריות סגנונית בה הוא מתאפיין. בד בבד קאסט השחקנים המצוין משובח, משביח את התוצר הסופי ליצירה למדנית מכל היבט שרק תרצו. ולא רק לא-לוהים גם אלינו הצופים מופנות המון שאלות.

כוכבים – 5

מרלנה – עובר בקושי. הנשים ב”נורמן”, שוליות : חנה, העוזרת של מיכה אשל, היא נטע רסקין המהממת אבל זה תפקיד קטנטן ואילו אשת ראש הממשלה, היא טלי שרון וגם זה בקטנה. נשים נוספות מופיעות באופן מזערי ואילו האישה המשמעותית ביותר שרלוט גינזבורג יוצאת ביצ’ית. אבל כל זה לא גורע מהסרט, העשוי היטב, שמקבל חמשה כוכבים.

טריילר לסרט




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה