ביקורת הסרט: ''מסכת פאה''

ביצירה בת שעה, מזקקת הבמאית, רחלי אליצור, רגעים אינטימיים, ומשתפת בדילמות והתלבטויות עמוקות, שמעסיקות נשים חרדיות רבות

27/05/2018
מרלין וניג קבלו עדכונים ממרלין
  • RSS

כיסוי הראש לאורך ההיסטוריה של האישה החרדית, הפך מעבר לסמל ציבורי ופרטי של אישה נשואה, לעניין יומיומי ומרתק בפני עצמו. מהו מסמל בעין נשית לעומת ייצוגו ההלכתי? במה הוא כרוך? מה ההבדל בין מטפחת, ברט או פאה? מהי התחושה לשאת אותו על הראש ומהו המחיר הציבורי של ההחלטה להסיר אותו? עד כמה מהווה הכיסוי טאבו חברתי? ואולי הוא בעצם עוד סממן מובהק של שליטה חברתית פטריארכלית? שאלות אלו ועוד רבות אחרות, עולות ביצירת הביכורים הדוקומנטרית ״מסכת פאה״ של הקולנוענית החרדית רחל אליצור.

ביצירה בת שעה, מזקקת הבמאית רגעים אינטימיים, ומשתפת בדילמות והתלבטויות עמוקות, שמעסיקות נשים חרדיות רבות. אליצור שגדלה בבית חרדי והתגרשה, מוצאת את עצמה כבולה לפאת הראש. היא חשה שלא רק הגירושין מעיקים עליה אלא עצם הפאה, שעליה לשאת לזכר אותו קורבן, היא אות קיין. באופן סימבולי מרגש, היא חושפת את תהליכיה האישיים לעבר מה שניתן לכנות ״חירות נשית״ בתוך ממסד אדוק שמקפיד על קלה כבחמורה.

מסכת פאה צילום יחצ

המסע שעוברת אליצור, הוא מסע שיש שיתפסו בעין עוינת כמרד. אך זהו מסע אמיץ מעין כמוהו שכדי להוכיח את חפותו, מבקשת אליצור לא לעבור אותו לבד אלא באמצעות נשים המלוות את חייה. וכך אנו כצופים, נפגשים עם נשים חרדיות, שהמצלמה מושיבה בחיקה, לשיחה איתן.

אמה של אליצור שהיא שיקוף של האישה החרדית האותנטית והקלאסית, היא דמות מוצקה מאוד שנעים מאוד להאזין לה. היא נקרעת בין האהבה לבתה לבין נאמנותה לחוקי החברה. דמותה של הסבתא, משקפת צד חתרני ושובב, וצדדים נוספים משתקפים דרך שכנות, שדכניות וחברותיה הרווקות, המשקפות את האמרה ״קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף״, באופן נוגה בכאבו.

מסכת פאה צילום יחצ

דמות הגבר המרכזית בסרט, היא דמותו של אביה. אביה משקף את הממסד, את הדעה התורנית הבלתי מתפשרת, את ההיגיון מאחורי חוסר ההיגיון. דמותו נדמה שזורה בדיאלוגים נשיים שמובילות אותו לפיוס, ועל אף עמידתו האיתנה ונאמנותו לחוקי ההלכה, היא אפשר שלא להיקסם ממנו.

פאת הראש כסימבול, מתגלה כמורכב בעולם הנפש של האישה החרדית ואף כטרגי. הסימבול שזור גם בשמו החתרני של הסרט ״מסכת פאה״. נשים שאינן למדניות תורניות ואינן בקיאות במסכתות בגמרא, לומדות על בשרן את מסכת היותן נשים חרדיות. האם כיסוי הראש זו מסכה שעליהן להסתתר מאחוריה? האם מדובר במסכת ייסורין משותפת? כך או כך אוסף הדיאלוגים הנשיים הצרופים בסרט, אותנטיים ומרגשים, ומוצגים כמסמך תוכחה.

מסכת פאה צילום יחצ

בסרט קיימים שני מצבי שיא מרגשים במיוחד. בראשון יש שלב של גילוי, שמביא עמו מפגש עם הצד הנשי החילוני ופורקן (שכדי למנוע ספוילרים לא נחשוף מהו). רגע השיא השני הוא סגירת הסרט, במעגל משפחתי סגור, דרך צעדיה הראשונים של האחות הצעירה, ככלה היוצאת לחייה כאישה חרדית. הבחירה לסיים את הסרט האישי בחתונה, נותן תחושה של התחלה ידועה מראש ומהראש.

נגיעותיה הייחודיות של צלמת הסרט ומי שהפיקה אותו בפועל, אביגיל שפרבר (פרדס הפקות), נוכחות בסרט לאורכו ולרוחבו. נדמה ששפרבר שחתומה על סרטים רבים שעוסקים בעולם הדתי והחרדי, שימשה מנטורית טובה ונאמנה לבמאית באופן שלא ניכר כי מדובר בסרט ראשון. הסרט מצליח להרכיב פאזל של סיפור אישי ולהימנע מתחושות של טלאים או אילוץ ומעבר לזה, מסכת פאה מצליח להתגבש למסמך דוקומנטרי חשוב, שראוי שגם חילונים וגם חרדים יצפו בו. המסמך מהווה עדות לפמיניזם שקט שנרקם בשנים האחרונות בחברה החרדית ומוצא את ביטויו באופן מרגש בקולנוע.

מסכת פאה צילום יחצ

תחום הקולנוע הדוקומנטרי של הקולנוע החרדי, נדחק לשוליים בתעשייה הסקטוריאלית הנשית והמשגשגת. הציבור החרדי, שרובו, אינו צורך טלוויזיה ואינטרנט, נזהר מביקורת עצמית ולא מצא עניין מיוחד בסרטים דוקומנטריים, למעט סרטי תדמית.

עם זאת בשנים האחרונות, נעשו גישושים בתחום הדוקומנטרי החרדי ונפתחו קבוצות הכשרה ייעודיים בתחום (בבית המורה בבני ברק) מנחה הדוקומנטריסטית החרדית, ויולט מנדלסון קבוצות הכשרה, ובביה״ס לקולנוע מעלה בירושלים מנהלת את השלוחה החרדית לתעודה ותדמית, בוגרת ביה״ס רחל אליצור). בשנה שעברה יצא סרט חרדי דוקומנטרי ראשון בשם ״התעוררי״, להפצה מסחרית לציבור החרדי, בבימוי היוצרת החרדית, מירי קוסבר (תלמידתה של ויולט). סרטה של אליצור, שמוקרן בפסטיבל דוקאביב ונכון לצאת לאקרנים של הציבור הרחב ולהיות משודר בyes, הוא הישג ובשורה משמחת ממש להתפתחות הענף.

 

 כוכבים- 4.5 על השפה, החשיפה, הכנות והאומץ.

מרלנה- עובר בענק! ברור.

 




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה