בין הכנים

היא נצמדה אליו, נהנתה להרגיש את חום גופו מתפשט בה. הוא משך אותה לכיוון מיטת יחיד נמוכה שהייתה בקצה החדר ושימשה אותו לרגעי מנוחה בין ציורים ועוד כמה דברים

28/03/2017
בעילום שם קבלו עדכונים מבעילום
  • בדואר
  • RSS

שאטרסטוק

כשמת אהובה חשבה גליה, שלא תוכל לשכב עם מישהו אחר שוב לעולם. המגע שלו היה צרוב בכל חלקי גופה עוד ימים רבים אחרי לכתו. החודשים עברו והיא לא הפסיקה לחשוב עליו ועל הלילות הסוערים, הבקרים החפוזים ועל הזמנים הגנובים בין לבין, בעיקר כשעמדה במטבח והכינה קפה, עת היה מפתיע אותה בחיבוק מאחורה. היא תמיד נבהלה למרות שציפתה לו. הקפה היה נשפך והיא הייתה מתרגזת אבל אז היה מסובב אותה אליו, מביט לתוך עיניה, מקרב את ידה אל פיו ומוצץ לאט וביסודיות את הקפה מידה. עוד לפני שסיים, הייתה מושכת ממנו את היד הרטובה ומתירה באחת את חגורת מכנסיו, משחילה את ידה בין גופו לתחתוניו הצמודים, חופנת את איברו החם ומחליקה באיטיות למטה. המחשבות הללו רק העלו דמעות בעיניה, וגעגועים המלווים בכאבים עזים בשיפולי בטנה.

עם חלוף הזמן השלימה עם גורלה, גורל אלמנה שחורה שלא תטעם עוד טעמו של גבר ותסתפק בזיכרונות. קצת מוקדם מדי לוותר, חשבה לעצמה, הרי היא רק בת 44, אבל השלימה עם מצבה כי לא יכלה לדמיין מישהו שיצליח להשתוות בעוצמתו החייתית לאהובה שאיננו.

לעיתים נהגה לענג עצמה במקלחת כדי להרגיש שהיא עדיין חיה, אבל לאט לאט נמנעה גם ממנהג זה, שהסב לה עצב רב ושכנעה את עצמה שזה גם לא חסר לה.

פעם בשיחה עם הילה, חברתה הטובה, שיתפה אותה במחשבותיה וסיכמה: "אני לא חושבת שאוכל לשכב עם מישהו מבלי לפרוץ בבכי אז אולי עדיף בלי." הילה חייכה ברכות וענתה: "השתגעת? איך בלי? חוץ מזה, מה רע בלבכות? תבכי אם זה מה שאת מרגישה, תבכי, גברים אוהבים שנשים בוכות לידם." היא לא ענתה, אבל המשפט הזה הלך איתה. היא ניסתה להתרגל אליו והשתעשעה בדמיונות, אבל עדיין בכתה במקלחת.

את אשר קרה לה שבועיים מאוחר יותר, לא יכלה לחזות ובטח שלא מהר כל כך.
בוקר אחד, בעת שחצתה את הרחבה של הבימה, נתקלה גליה במורה שלה לציור, איתן זיו, שאותו לא ראתה כבר  קרוב לעשרים שנה. היא חייכה חיוך ביישני וקיוותה שלא ראה שהסמיקה. ואיך לא תסמיק? איתן זיו היה מושא חלומותיה כל תקופת הלימודים בבית הספר לאמנות. כשהיה מביא דוגמן לשיעורי הרישום, הייתה מדמיינת שזהו איתן זיו העומד מולה. הילה תמיד צחקה עליה "את מחליפה את עומר ההורס בפרנץ קפקא? בחיי, משהו לא בסדר אצלך." אבל לה לא היה אכפת מה הילה או שאר החברות חושבות. כשהיה עומד מאחוריה ומביט בה בזמן שציירה הייתה יכולה לשמוע את הנשימות שלו ועורה סמר. כשהחמיא לה בקולו הרגוע והשקט חששה שכולם ישמעו את הלמות ליבה ובלילות לפני שנרדמה הייתה מדמיינת אותם שוכבים אצלו בסטודיו ונרדמת רטובה.

זיו התפרנס בעיקר מהוראה. הוא שנא ללמד והעדיף להסתגר בסטודיו ולצייר. הוא שנא את העובדה שהסטודנטים נשארים צעירים והוא מזדקן.
שנים  שלא נפגשו וכשחייכה אליו לא ידעה להגיד, אם החזיר לה חיוך כי זכר אותה באמת, או רק אמר שזוכר, בתקווה שאולי יצא לו מזה משהו. הוא שאל אותה אם יש לה זמן לקפה והיא, שמאז התאלמנה זמנה היה בידיה, השיבה בחיוב. הם התיישבו ב"נחמה וחצי" והוא שלף מתיק העור הישן, שזכרה עוד מהימים שלמדה אצלו, את אחד הקטלוגים מהתערוכה האחרונה שלו, חתם את שמו, הוסיף לב מושלם ליד החתימה והגיש לה. הם הזמינו תה מחוזק במעט ויסקי, כי אין דרך רכה יותר מזו לפתוח את היום, כך אמר, ואכלו עוגת סולת שנראתה מבטיחה בתפריט אך התגלתה כיבשה להחריד. היא טבלה חתיכה מהעוגה בתה וליקקה את אצבעותיה אחת אחת, אוספת לפיה שאריות סולת ספוגות ויסקי שטשטש מעט את ההתרגשות שלה. כבר זמן רב שלא ישבה לשיחה עם מישהו שלא צער נשקף מעיניו בכל פעם שהביט בה. איתן זיו לא שאל והיא לא סיפרה.

הוא הצחיק אותה בסיפורים שלו, שלאו דווקא היו מצחיקים כמו הדרך שסיפר אותם. סיפורים על הזקנות המקומטות שלו, המורות הותיקות איתן הוא מלמד, שכל קמט שלהן מספר סיפור, כך אמר, בגלל זה אהב אותן, כי אהב סיפורים מפעם. והיו לו סיפורים על הילדוּת, בעיר שהיום היא גדולה, מנוכרת ומפלצתית אבל אז הייתה קטנה ומלאת טיפוסים מוזרים שאיתם אהב להסתובב והיה ממלא מחברות בסיפורים עליהם ובציורים. כבר אז ידע שיהיה צייר או סופר או שאולי שניהם.
הם ישבו על הבר בפינה מרוחקת. בתחילה רחוקים מעט, אך כשחזר מהשירותים, קרב את הכסא וברכיו נגעו בברכיה. היא אזרה אומץ והעבירה יד על ירכו. כשהגיעה קרוב למפשעה הניח את ידו הגדולה על שלה ועצר אותה שם.

"תבואי אלי לסטודיו?" שאל. כשראה בעיניה את הבהלה, הרגיע ואמר שממילא הוא ממהר לשיעור ויוכלו להיפגש רק בעוד יומיים. הם קבעו שעה, הוא נתן לה את מספר הטלפון והכתובת. ביציאה עצר אותה, חיבק וגישש בשפתיו אחר נשיקה. היא הרגישה איך הדם כאילו אוזל מגופה. כבר הרבה זמן עבר מאז חיבק אותה מישהו ורק עכשיו הבינה כמה התגעגעה לתחושה וכמה זה היה חסר לה. היא רפרפה בשפתיה על שפתיו. נצמדה אליהן מספר שניות והרפתה. היא ניסתה לא להראות לו, אבל הרגישה שאם לא תתרחק ממנו היא עשויה לגמור כאן ועכשיו, ממש בכניסה לבית הקפה. כשהתרחק, מיהרה להתקשר לקוסמטיקאית שלה לקביעת תור, שהרי לא טיפחה עצמה ולא הורידה שערות במקומות המוצנעים יותר והמוצנעים פחות ובכלל, מאז מותו של אהובה.
כשחזרה הביתה מיהרה למקלחת, היא הרגישה את גופה בוער. ככל שעבר הזמן מאז שנותרה לבדה פחת הרעב לסקס, אך עתה כששוב טעמה את טעמו, סקס היה כל מה שחשבה עליו. היא חיכתה ליום הפגישה כמו נזירה המחכה לטקס אכילת לחם הקודש במיסת יום א'.

איתן זיו פתח את  דלת הסטודיו הכבדה, כשלגופו מגבת. הוא התנצל על כך שהרגע יצא מהמקלחת ולא הספיק להתלבש, אבל, לא רצה להשאיר אותה עומדת ברחוב. לה לא היה אכפת והיא כבר חכתה לרגע שאפילו מגבת לא תהיה, אבל לא אמרה דבר. הוא סגר את הדלת והתקרב אליה. "חשבתי שלא תבואי" לחש. " לא ידעתי בעצמי עד עכשיו אם אבוא או לא" לחשה בחזרה והלב הלם בחזקה. "הנשיקה שלך הייתה כ"כ עדינה כשנפרדנו לפני יומיים. אף פעם לא נשקו לי בכזאת רכות" היא הסמיקה. הוא קרב את שפתיו והיא הרגישה איך היא נמסה ואם לא היה לופת אותה הייתה נופלת כמו מריונטה שגזרו לה את החוטים. "עבר הרבה זמן מאז ש...אני לא בטוחה שאני זוכרת מה עושים" אמרה בחיוך שובב, תוך כדי שהיא מפילה את המגבת על הרצפה. "אל דאגה, בשביל זה אני המורה שלך ואני אלמד אותך כל מה ששכחת" אמר והסיר את חולצתה מעליה.

היא נצמדה אליו, בתחילה מבושה ואח"כ כי נהנתה להרגיש את חום גופו מתפשט בה. הוא משך אותה לכיוון מיטת יחיד נמוכה שהייתה מונחת בקצה החדר ושימשה אותו לרגעי מנוחה בין ציורים וכנראה שלעוד כמה דברים. היא הביטה בו מוקסמת. איברו היה גדול וזקור לתפארת וכל שרצתה היה להרגיש אותו פנימה אבל התמהמהה מעט, למשוך את הרגע. ההימנעות הגבירה את התאווה והיא התמכרה לתחושה המתפרצת של גופה המתעורר וחוזר לחיים. היא התיישבה מעליו ואז הרימה את ישבנה והורידה אותו לאט לאט. כשנפגשו האיברים עצרה כמחכה לאות ממנצח על תזמורת או כמו צוללן המחזיק את נשימתו מתחת למים עד הרגע שנגמר לו האוויר, וכשהרגישה שלא תוכל להחזיק יותר אפילו לא  עוד שנייה הורידה בבת אחת את האגן והרגישה איך היא מתפוצצת מבפנים כמו שמי לילה שחורים המוארים בשלל זיקוקים. היא לא בכתה ולא הזילה דמעה, רק פלטה אנחה אחת קטנה.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה