בין הגלביה לכנאפה: טיול יום מרנין בעמק יזרעאל

3 נשים עליזות נסעו ליום כיף שכלל אוכל, אלכוהול ושופינג. אולי קצת שטחי, אבל בדיוק מה שרשם הרופא למען שפיות והרגשה טובה

17/06/2015
חגית אברון קבלו עדכונים מחגית
  • RSS

גלביה של קרן שביט על רקע נופי העמק. צילום: יח"צ

יש דברים שאחרי גיל 40 אני כבר לא מסכימה לעשות. הנה רשימה מקוצרת: לא קופצת באנג'י (כי כבר קפצתי), לא משתתפת באורגיות (פספסתי את המומנטום), לא רבה עם ההורים (זה משעמם ואסור על פי התורה) ולא מוכנה לסבול בקרבתי צביעות וחוסר אותנטיות (כי בעבור זה שילמתי מס בצורת סרטן בבלוטת התריס).

יש דברים שאחרי גיל 40 אני מסכימה בחדווה לעשות. הנה רשימה מקוצרת: להחליף קריירות (כי אני מוכשרת במלא דברים), להגיד את רק את האמת (לעצמי בעיקר), לקרוא רק ספרים טובים (כי החיים קצרים מדי בשביל "חמישים גוונים של אפור") ולבחור רק בחברה שעושה לי טוב על הלב וחיוך על הפנים (כי חיוך – זה הפרוזק של הטבע).

ג' היא חברתי הטובה שמכירה היטב את סעיפי הרשימה. היא הציעה שניקח חברה שלה, ר' שמה, לטיול בן יום. זאת בנימוק שאותה ר' מאותגרת בריאותית, אך חמושה במידה רבה של אופטימיות ונחישות להחלמה. מה עוד שהיא מוכנה להקריב קורטוב של הומור על חשבונה. מיד הסכמתי, וביום של צלילות מילאנו רכב עליז של חברותא שוקקת טוב ויצאנו ליום מגדנות ושעשועים.

המשולש הקדוש של יום שכזה מורכב מאוכל, אלכוהול ושופינג. שטחי, אבל עובד. כדי לשטוף את ארובות העיניים במעט טבע, קפצנו צפונה אל כיוון העמק הקרוב לביתנו. התחמשנו בטיפת קפאין בבית הקפה החביב עלי – להלן הבייקרי בואנו צומת ינאי, ובמנת פחמימה שומנית במידה לרפד את כרסנו לקראת הבאות.

השעון פיזם 11:00 וזוהי כבר בהחלט השעה להמיר את טיפות השחור בנוזל אלכוהולי משובח כלשהו. שער קיבוץ צהוב נפתח לאטו ואנחנו התפתלנו בעקבות השלט המורה על יקב יזרעאל. האכסניה של היקב, קיבוץ חנתון, כמו היקב ופרנסיו, ייחודיים בעצם הווייתם. הקיבוץ השוכן בעמק, מצטיין במודל פלורליסטי של שיתוף קהילות – חילונית ודתית. זה בהכרח מחייב שיתוף, כיבוד הזולת והתוצאה היא חיי קהילה טובים. מודל מעורר קנאה, שהייתי שמחה לגדל על ברכי ערכיו את ילדי.

יקב עמק יזרעאל. יינות קלילים ומשובבים. צילום: יח"צ

היקב עצמו, צעיר ומשובב, ניחן אף הוא ברוח ייחודית ומיוחדת הניכרת בבעליו. יהודה נהר וג'ייקוב נר דוד הקימו יקב מודרני המקפיד על השילוש הקדוש משל עצמו: מסורת, אדמה וארץ. התוצאה מופלאה ומתאימה לימי הקיץ הצרובים שלנו. יינות קלילים ונעימים, עשויים מזנים ים תיכוניים ובמחירים שפויים. בדיוק מה שרשם לנו הרופא לאותו היום ולהמשך השפיות בכלל. את מניפת הלבנים-ורודים לגמנו בליווי הגבינות המצוינות של מחלבת צאן אל הסמוכה ופת לחם לוהטת ממאפיית נדב שבעמק. עוד סיגריה ובדיחה קלה על חשבונה של ר', והמשכנו לקניות של בגד שיהלום את הוורוד של היין.

תמת הקניות לאותו יום הוכרזה מבעוד מועד כיום הגלביות (יפות, צבעוניות ומסתירות חמוקיים שהתעבו בחורף). גלשנו לקיבוץ יפעת, שם שוכן הסטודיו של כוהנת הגלביות הגדולה מכולם – הרי היא קרן שביט. האחרונה, ששמה יצא למרחקים בזכות בדיה המשגעים ודוגמאות גלביותיה המרנינות כל נפש אישה, קבעה את משכן הקבע שלה בקיבוץ יפעת. הסטודיו, המכונה"בית במוזיאון" על שום הימצאו במוזיאון העמק שבקיבוץ, יכול לרפא במחי רשרוש בד, כל נפש דואבת. חיש מהר התפזרנו בין הקולבים כדבורים עמלניות, מפטפטות, מתפשטות, מודדות, מפרגנות זו לזו ומרוצות מהבדים הדקיקים והרכים שעטפו אותנו בחדווה. גם כפכפים להשלמת המראה רכשנו שם, והמשכנו רעבות מתמיד למסעדת אל תנור שבריינה. מסעדה ערבית בתחנת דלק שכוחה, שנפלאות הבישול הערבי גלילי שבה נישא למרחקים.

הגלביות של קרן שביט. צילום: עומרי אילת

ביעילות של מארחים נדיבים, הובלנו אחר כבוד לשולחן עגול בקצה המסעדה. לא הספקנו לפצות פה, וכבר לגמנו עסיס רימונים טרי וליחכנו טבולה ירוקה מתפוצצת מטריות עשבים.

המארח הנדיב שלנו ובעל המסעדה הצעיר, טארק, נצר לשושלת ענפה של מסעדנים וותיקים בגליל ואת מלאכתו הוא יודע על בוריה.

חיש מהר התמלא שולחננו בערימת צלחות צבעוניות, סמוקות, ירוקות וצהבהבות – סלטים חמים קרים של עכוב, מלוחיה וחרדל, בכרובית ביוגורט חמצמץ ועוד מטעמים מתוצרת המטבח הגלילי המקומי. מנות הדגל של המקום עשויות כמובן מבשר כבש וכוללות קבב מבושם בקינמון ובצנוברים, צלעות כבש קטנות עשויות בשלמות על הגריל וגולת הכותרת של הארוחה – צוואר כבש שבשרו נושר ברכות מהעצם על מצע של פריקה (חיטה מעושנת) משובצת בשקדים ואגוזים. בין לבין ניסינו לנשום, לבקש את רחמיו של טארק ולהסביר שמדובר בנשים עדינות. הוא גיחך והצליף בנו עוד מנה של ממולאים שרקחה אחת מבשלניות הכפר.

הקבב של אל-תנור. צילום: יח"צ

חשבנו לקנח באחת ממאפי הכנאפה המופלאים של נצרת, אבל אז שלף טארק את הג'וקר הסופי. כנאפה עגולה, זהובה ולוהטת שהגירה ריחות מתוקים של גבינה וסוכר הוטחה על השולחן דקה לאחר שעזבה את התנור הלוהט.

יושבות השולחן העגול קיבלו את גזר הדין בהכנעה. אני, בעבור כנאפה טובה מוכנה להחזיק קיבה רזרבית. הסתערתי על הכנאפה האגדית בטעמיה, שבכוחה לחלץ ממני סודות שמזמן כבר שכחתי. 

הכנאפה של אל-תנור. אגדית בטעמיה. צילום: יח"צ

תגיד שחגית:

בייקרי אקספרס: מחלף בית ינאי

יקב עמק יזרעאל: כשר, אירוח בתיאום מראש

"בית במוזיאון", הסטודיו של קרן שביט: מוזיאון העמק, קיבוץ יפעת. חמישי, שבת וראשון 10:00-16:00, שישי 9:00-14:00

מסעדת אל-תנור: את המאכלים המיוחדים והמבושלים מכינים בסופי שבוע בלבד או בהזמנה מראש - בתחנת הדלק בכניסה ליישוב ריינה, טלפון: 04-6014664




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה