ביטול חובת לימודי הליבה: על ליבה של מחלוקת

השמועות החגיגיות ברחוב החרדי על ביטול חוק הליבה, מצאו את הרחוב החרדי בלבו של קרב פנימי אדיר בין הדוגלים בחיי "רק תורה" למאמינים בשילוב עם העולם החיצוני

21/07/2016
אליעזר היון קבלו עדכונים מאליעזר
  • RSS

תלמידים חרדים בחדר (צילום: שגרירות ארה"ב בתל אביב)

השמועות החגיגיות ברחוב החרדי, על 'ביטול חוק הליבה של לפיד' המחייב מוסדות מדינה מתוקצבים, לשלב במערך הלימודים מקצועות בסיס כמו מתמטיקה ואנגלית, מצאו את הרחוב החרדי בליבו של מאבק רחב יותר שנע בין שני זרמים מרכזיים שלא חדלים מלהתנגח האחד ברעהו. רק שלעין החילונית, הבלתי מזויינת, קשה להבחין בקרב האדיר המתחולל ממש מתחת לאפם.

הידיעה על ביטול החוק, הגיעה בתזמון מפתיע בימים בהם עובר יהודי תלמיד חכם בשם הרב בצלאל כהן [גילוי נאות, שותף וידיד אישי], סדרה של התקפות קשות מגורמים חרדיים מרכזיים. חלקן ברוטליות חלקן אישיות וגסות. הרקע להתקפות הוא הישיבה שהקים 'חכמי לב' שמה – מוסד המבקש לייצר שילוב בין לימודי קודש ללימודי חול, בין העולם הרוחני המטאפיסי למציאות הגשמית הסוציאלית, בין תורה לדרך ארץ.

כהן, שביקש לקבל הקצאת מבנה מעיריית ירושלים, וזו הוענקה לו בליבה של שכונה חרדית, הקים כנגדו קואליציה רחבה של מתנגדים קולניים זועמים. מה לא נטען כנגד האיש? שהוא רפורמי, כופר, יורש גיהינום, הרס [או ארס] לחברה החרדית, משה מנדלסון החדש, וצורר החרדים. לא פחות. כתובות גרפיטי רוססו מול ביתו, ועל דלת אחד משותפיו הותזו זפת ודבק מגע. גם העיתונות החרדית הרשמית התגייסה למאבק, וביקשה להתרחק מן האיש והדגישה כי הוא 'רוצח רוחנית את גדולי הדור הבא'.

אלא שהמאבק אינו כנגד כהן פרסונלית. הוא מופנה כלפי קבוצה חרדית צעירה אולי אפילו לא מודעת מספיק לעצמה, ובעיקר לא מוחצן וורבלית, השונה לחלוטין מדמות החרדי הקלאסי המוכר כיום לישראלי החילוני. את החרדי הבלתי שגרתי זה אוהבים לכנות ביומון "יתד נאמן" המוזכר בלעג ובסרקזם, כ'חרדי החדש'. זה שמוכן לבעוט בכל היקר והקדוש להפנות עורף לערכים הנעלים, ולפרוץ את תומת המחנה הטהור וכו'. רק שלמרות הטון השלילי צדקו ב'יתד' לגמרי. מדובר אכן בחרדי מסוג חדש, כזה שלא היה מסוגל להתקיים עד לפני שנים לא רבות, בטח שלא לצד חברו החרדי ה'ישן'.

משני עברי המתרס עומדים שתי קהיליות עם אג'נדות ברורות ולגמרי דיכוטומיות:  הקבוצה האולטרא אורתודוקסית שלא מוכנה לקבל כל שינוי וסטייה מהנורמות והקודים ההתנהגותיים שאפיינו את אורח החיים של הצעיר החרדי עד לפני עשר שנים, והקבוצה החדשה שמאמינה כי ניתן לשלב את הדת ואת החרדיות עם העולם החיצוני כשהמשמעות האופרטיבית לכך היא שינוי הן בתפיסה האידיאולוגית, והן בזו ההתנהגותית והמנטלית.

בבסיס הפולמיקה עומדת מחלוקת עתיקה בשאלת האינטראקציה בין 'תורת ישראל' למרחב הציבורי הכולל עיסוק בכל מה שנצרך ליישובו של עולם כגון לימודים אקדמיים, פרנסה, ושיתוף פעולה עם העולם שמעבר לבית המדרש. האם, יש לו לצעיר חרדי, מקום בשדה המדע, התרבות, וההשכלה, או שראוי לו לקיים את חייו בתוך ד' אמות של ישיבה, תורה והוראה? לסוגיה זו, המכונה בפי אחרים שאלת 'אידיאת תורה עם דרך ארץ', שראשיתה היא עוד מהמאה ה 19 במערב אירופה - שם נחלה היא הצלחה כבירה, נדרשת כעת החברה החרדית. אם במשך עשרות שנים נדחקה תפיסה זו לשוליים, ובכיפה שלטה הגישה הרואה בהתבדלות מן העולם וההתרחקות מכל הכלים הנדרשים למי שרוצה להתערות ולהיות חלק ממנו, הרי כעת, עם צמיחתו המונומנטלית של המגזר מוצאים רבים את עצמם בחיבוטי נפש פנימיים, האם זו הדרך היחידה, האם שיטת 'רק תורה' היא הבררה הטבעית, והאם אין מקום לאינטגרציה בין חכמת ישראל מחד והחיים הסוציאליים מאידך. את השאלות העקשניות הללו שצומחות כמעט בכל פינה גיאוגרפית חרדית מבקשים עסקני החינוך המסורתיים למגר.

ניסיונותיו של הרב כהן להקים ישיבה המשלבת לימודי חול, והסערה סביב ביטול חוק לימודי הליבה, הינם אם כן אבני דרך קרדינליים במאבק בין שתי הקבוצות. מי ינצח במלחמה הזו? כהן וחבריו המבקשים לחיות במציאות של המאה העשרים ואחת ומנסים להתקיים בה לצד יהדותם, או התפיסה השמרנית השולטת עדיין במוקדי הכח המרכזיים כמו למשל בנציגות החרדית בכנסת ובממשלה? ימים יגידו.

.

** אליעזר היון הוא סוציולוג ועיתונאי חרדי




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה