בזמן שאת תולה כביסה, בעלך מתקדם בעבודה

בזמן שאנחנו עסוקות בטיפול בבית, לגברים שלצידנו יש יותר זמן להשקיע בקריירה שלהם, להתקדם בעבודה, לרכוש נסיון מקצועי ולקבל משכורת גבוהה יותר. זו כנראה הסיבה לכך שמדד המגדר 2015 מצביע על אי שוויון בין נשים לגברים

23/07/2015
ענת סרגוסטי קבלו עדכונים מענת
  • RSS

 מכבסת, תולה, מרוויחה פחות. צילום: שאטרסטוק

יכול להיות שדווקא נתונים מ-2009 מספרים את הסיפור הכי טוב, ונותנים קונטקסט רחב לנתונים של מדד המגדר שפורסמו השבוע:

75% מהנשים מטפלות בכביסה (רק 5% מהגברים עושים זאת), שני שליש מהנשים אחראיות על האוכל המשפחתי (לעומת פחות מ- 5% מהגברים), כמעט שני שליש מהנשים דואגות לניקיון.

אז בזמן שאנחנו מכבסות, מבשלות ומנקות ועסוקות בטיפול בבית, לגברים שלצידנו יש יותר זמן להשקיע בקריירה שלהם, להתקדם בעבודה, לרכוש נסיון מקצועי ולקבל משכורת גבוהה יותר.  זו כנראה הסיבה לכך שלפי מדד המגדר 2015 מצב השוויון לא משהו.

הבשורות הטובות העולות מהמדד:
יש צמצום באי השוויון המגדרי, שיפור במימדי העוני ושיפור קל במימדים שבדקו את שוק העבודה.
הבשורות הרעות: כל השאר.

מדד המגדר פותח על ידי "שוות" - המרכז לקידום נשים בזירה הציבורית במכון ון-ליר, במטרה לנסות לראות תמונה שלמה של מצב הנשים בישראל, תמונה שתכלול גם את פערי השכר, גם את ההשכלה, גם את ההשתתפות בשוק העבודה, גם את ההתקדמות בעבודה וגם אלימות כלפי נשים.

בשורה התחתונה אפשר לומר בעצב שעל אף שנשים משכילות יותר, על פי המדד, בהשוואה לשנים קודמות, ההשכלה הזו אינה ערובה לקידום בעבודה וגם לא לשוויון בשכר. כלומר: מס' הנשים והגברים שיש להם תארים מתקדמים הוא כמעט זהה, אבל ההשכלה המרשימה הזו לא משמשת מקפצה לנשים.

אפילו באוניברסיטאות עצמן, בהן נרכשו רבים מהתארים המתקדמים האלה, יש מרחק רב עד לשוויון המגדרי. למעשה, נשים מהוות פחות משליש (!!!) מהסגל האקדמי ובסגל הבכיר שיעורן הוא פחות מ-20%.

בישראל יש השתתפות גבוהה מאוד של נשים בשוק העבודה, כמעט מחצית מהעובדים הן עובדות. אבל הנתון הזה הוא תמונה חלקית בלבד, משום ששליש מהנשים מועסקות במשרה חלקית. זה לא רק מעיד על כך שהשכר שלהן נמוך באופן משמעותי, אלא גם על כך שאותן נשים לא רואות בעבודתן קריירה, אלא יותר אמצעי פרנסה. אישה או גבר שמפתחים קריירה מקדישים לה זמן וברוב המכריע של המקרים עובדים במשרות מלאות.

העובדה שכל כך הרבה נשים עובדות במשרות חלקיות יכולה להיות מוסברת על ידי הנתונים שהובאו כאן בראשית הדברים: נשים מקדישות חלק נכבד מהיום שלהן למשרה השנייה והבלתי מתוגמלת של עבודה בבית: כביסה, בישול, נקיון וכמובן טיפול בילדים ובבני משפחה אחרים (הורים מזדקנים, למשל). הנתונים האלה מתחזקים כשאנחנו רואים שבראש הרוב המכריע של המשפחות החד-הוריות עומדות נשים-אימהות.

כלומר, כל הגורמים המשפיעים על קריירה, גובה השכר, בכירות המשרה, מדדי הצלחה למיניהם - מספרים את סיפור אי השוויון העמוק.

כן, אני מודעת לכך שבראשם של חלק גדול מהבנקים עומדות נשים. האם זה אומר שיש שוויון? כמובן שלא. כי מיעוט הנשים האלה, חזקות ככל שיהיו, אינו מעיד על הכלל, אלא על היוצא ממנו. כן, אנחנו יודעות שזה תהליך ארוך. אבל עד מתי נמתין שזה יקרה?

מה שמובן מדוח מדד המגדר הוא שיש חסמים עמוקים בחברה שאינם שקופים ומונעים את צמצום הפערים בין גברים ונשים; מבנה שוק העבודה אינו מותאם ללוח הזמנים של מערכת החינוך, בלשון המעטה, הן מבחינת השעות של יום הלימודים והן מבחינת החופשות. זה, כשלעצמו, מהווה חסם ענק להתקדמות נשים.

תפיסות שובניסטיות רווחות עדיין ברוב החברה ועל פיהן הטיפול בבית ובילדים עדיין מוטל ברובו על כתפיה של אישה. חסם נוסף הוא ה"מיגדור המקצועי", כלומר, התפיסה לפיה יש מקצועות נשייים מובהקים (הוראה, עבודה סוציאלית, נקיון, אחיות, מזכירות) ואלה נחשבים פחות, וגם השכר בהם נמוך משמעותית ממקצועות אחרים.

השינוי צריך להיות במגוון ערוצים: חקיקה, תמריצים כלכליים לקידום נשים, סולידריות וכמובן חינוך, חינוך ועוד חינוך. ככל שנשים יקדמו נשים אחרות בלי שירגישו מאוימות, כך נרוויח כולנו, כנשים וכחברה.

 .

והכי חשוב: לשוויון מגדרי יש חשיבות כלל-חברתית - זה לא עניין בלעדי של נשים, זה עניין של כולנו.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה