בואי נעבור למושב בצפון – סיפור ארוטי

היא בחיים לא בגדה בבעלה, אבל בגבר הזה היה משהו שהחזיר לה את כל מה שאבד לה מנעוריה והיתה צמאה להשיב אליה

02/04/2017
שרה רייזמן קבלו עדכונים משרה
  • בדואר
  • RSS

שאטרסטוק
״זה היה רעיון שלו
, זה קרה בגללו, את שומעת? מי מעביר תל אביבית בליינית לבית הקברות השיתופי או הקהילתי או איך שלא תקראו לחור תחת הזה? הוא ניג׳ס שנים, חפר וחפר עד שיום אחד נשבר, הציב אולטימטום. או שעוברים או שנפרדים.״

הם גרו ברמת אביב הישנה בדירת שיכון קטנה ומתפוררת של סבתה. בני ארבעים פלוס קצת, 3 ילדים בגילאי יסודי וחטיבה. כשהגדול שלהם הטיח בהם באיזה ערב הורמונלי אחד, שהם פוגעים בהתפתחות המינית והחברתית שלו כיוון שאין לו פרטיות בקופסאות הנעליים שהם חיים בה, היא נשברה והסכימה לעבור לכאן, לנווה –״פאקינג״- ורדים.

״את יודעת, אני כבר לא בת עשרים, הילדים עוד קטנים, ובינינו, מעבודות עיצוב גרפי מזדמנות לא ממש מתפרנסים״ המשיכה לסנגר בפני על המעבר -הכפוי מבחינתה- כשהגיעה אלי לטיפול בקליניקה לפני כחודש. קוראים לה אפרת. אפי היתה מסוג הבנות האלה בתיכון, שתמיד רציתי להיות חברה שלה, אבל להן לא היו ממש חברות. היה לה יופי מרושל בסטייל ולשונה היתה חדה, מחוספסת ובוגרת לגילה. מאותן הבנות שהיו מסתובבות עם הבנים, ברוקסן, באוזן השלישית, במחששה של הגימנסיה.

בגיל 16 כבר היה לה חבר בצבא, יום אחד פורסם במסדרונות בית הספר שהוא מת בפיגוע בבית ליד. היא הפכה לכוכבת בעל כורחה, כוכבת עצובה. משבגרה, ניכר שהיופי הבועט שאפיין אותה בצעירותה, בעט בה בחזרה. אבל בחורה שנחשבה לנחשקת בתיכון, לנצח תתקעקע במוחם של אלו שגדלו איתה ככזאת.

״היו לו ראסטות מסריחות וסנדלי שורש״ הצחיקה אותי בשפתה הציורית כשגוללה בפני על היום בו הכירה את מוש, בעלה ב-15 השנים האחרונות. הוא היה סטודנט שנה א׳ להנדסת מכונות בבאר שבע והיא למדה אומנות ופילוסופיה בקמפוס בתל אביב. השמועות בדבר הופעתה ההיסטורית של להקת הפופ-רוק האלטרנטיבית גארבג׳ ביום הסטודנט הדרומי, עשתה כנפיים למרכז הארץ וזימנה אליו קהל מעריצים מסוגה. הוא ראה אותה בקהל קופצת ונמחצת, שרה וצועקת וידע שהיא תהיה שלו. ״הוא סימן אותי, את מבינה?״ סיפרה בגנותו כשניגש להציג עצמו בפני, והמשיכה לתאר את היום הגורלי בשפתה הוולגרית: ״הסתכלתי על הגורילה הזאת שעומדת מולי, מנסה -בקושי רב- להסוות את פרצופי הנגעל. אך הוא היווה אלי מבט ניאדרטלי שאמר אני לא עוזב את הרחבה הזאת בלעדייך. בקיצור, עוד באותו הערב, הוא דפק לי את הצורה בשירותים, ככה בלי קונדום, כמו חיה, לא יכל להתאפק. ומאז ידעתי שאני, על הזיון הזה לא מוותרת בחיים.״

המעבר לכאן, לפני כחודשיים, גזל לחלוטין את זמנו של מוש. היא מצידה, די חיפשה את עצמה באופן שלא ממש מנסה להשתלב.ואז פגשה את אבישי בטקס פתיחת השנה בבית הספר של הילדים. אבישי למד איתה ״לפני מאתיים שנה״ בגימנסיה. היה לו –כמו לכל הבנים דאז- קראש פסיכי עליה, אבל היא היתה נעולה על החייל המת.

״אפי? אפי ווינטרוב?״ ספק שאל ספק אמר.

״אבשה הפוצע!- מה אתה עושה פה?״ אמרה בהתלהבות מצוננת מפאת פאסונה הפרסונלי.

הוא סיפר לה על אשתו נורית ובנותיו ״צילי וגילי״ ועל כך שכחייל שירת פה לא רחוק ונשאר בישוב כשנורית נכנסה – בטעות- להריון. הוא אמר שיש לו בר ושתבוא היום בערב והם יעבירו חוויות על בירה. היא שמחה על הפנים הצבעוניות שהמציאות האפורה זימנה לה וגם ככה בשמונה בערב מוש מקצין את האפתיות שלו כלפיה לטובת ערוץ הספורט. היא זרקה על עצמה שמלה אביבית, כאילו לא מתאמצת, ובשעה תשע בערב כבר סיימה את הגולדסטאר השניה, מנענעת את גופה לצלילי הסמיתס ודפש ומשתכרת מהגיחה הנוסטלגית לעברה.

אבישי היה חתיך ומרשים. ״השנים שחלפו דווקא היטיבו עמו״ ציינה בפני את הברור מאליו. אבישי היה מוכר וידוע, לא רק בשל היותו בעלה של ״כוהנת היוגה של הצפון״ אלא גם בשל מראהו המסוקס; היתה לו כרס בירה קטנטנה ושיער חום ומלא, שבניגוד לשערותיהם של בני גילו, לא מיהר להכסיף. הוא היה גבוה, עיניים חומות, גומות ארוכות ולא עמוקות מידיי בלחיו והוא –כמעט תמיד- לבש ג׳ינס וחולצת פלנל מכופתרת מחוצה לו. כפכפי טבע נאות חומות, עגיל פאטתי באוזן שמאל וגורמט כסוף דק מאוד הקיף את צאוורו. קיצר- מזדקן בחן.

״תביני מיכל, בחיים לא בגדתי במוש״ התוודתה בפני משל הייתי כומר בכנסיה הקתולית והמשיכה לאבל ״היה באבשה משהו שהחזיר אותי לנעורים, לתקופה הפרועה ביותר בחיי״. היא אמרה בצימאון מנסה לאתר נוכחות מאשרת בעיניי. הם דיברו על התיכון, המורות, על דני ההומו שחזר בתשובה, מאיה השרמוטה שהתחתנה עם רונן החנון, גפן המניאק שנפטר מסרטן, זיוה המורה הטראנסג׳נדרית (לא באמת) שכל חטאה היה שנולדה מכוערת נורא. הם העלו זכרונות מהפעם ההיא שהלכו להופעה ברוקסן אבל אז, במקום ההופעה, והקרינו על מסך גדול בכניסה את נחשון וקסמן מאויים על ידיי שוביו וביאסו להם את הערב, אז הם הלכו לבית של אודי לעשות סמים וכמעט התנשקו או שאולי התנשקו, הם לא זכרו לומר.

היא נשארה איתו עד הסגירה. ״זה היה ערב חלש״, התנצל על התנועה הדלילה כשכיבה את האורות בדרכם החוצה. משירדה מכסא הבר בדרכה החוצה, נתקלה באחד השולחנות ומעדה לרצפה בצחוק פרוע. הוא גהר מעליה מנסה לעזור והיא משכה אותו אליה. אבישי ללא הסוס, עט על השלל; הוא נישק אותה חזק, נחוש להוכיח לה מה הפסידה כל השנים שחלפו. היא החזירה לו בתאווה, כמו רוצה להוכיח שהיה שווה לחכות. ידו טיפסה בין ירכיה החשופות, מפשילה את שמלתה הקצרה, הוא נשך את תחתוניה כלפי מטה והחל מטפס חזרה אל עבר איברה החם והרטוב. הוא החל לאכול אותה ברעבתנות, מוצץ לרוויה את נוזל הכוס שלה, נושך קלות את דגדגנה התפוח. זיפי זקנו שרטו קלות את שפתי הפות והוסיפו מימד נוסף של חיכוך מתגרה. היא גנחה, אגנה רטט ללא שליטה כלפי מעלה לעבר פיו שטרף אותה בהנאה כמו היתה צדפה משובחת במסעדה. היא רצתה כבר להרגיש אותו בתוכה, לא לחינם כינו אותו אבשה הפוצע. השמועות בדבר איברו הענק הפכו אותו לאגדה בימי הגימנסיה העליזים, נזכרה.

היא שלחה את ידה מנסה לאתר את כפתור הג׳ינס שלו, הוא כבר היה חצי פרום ואברו דקר מבעדו. הוא התחכך בדגדגן שלה, נוקשה, זה הזכיר לה את המיזמוזים של גיל ההתבגרות. היא שלפה בידה את הזין הענק שלו, להוטה להיפצע. ניווטה אותו במיומנות לתוך הכוס החם שלה, תוך שהיא מחככת אותו ארוכות בדגדגנה. הנה הוא נכנס לאט, לאט, עמוק יותר ועמוק יותר ממלא את גופה מבפנים – עד הסוף. היא התקשתה לנשום מעוצמת המילוי ואז שחררה אנחה. הוא גנח גם כן ״איזה כיף״ הוא שיתף. החל מניע את אגנו הרחב בתנועות אדוותיות לכיוונה, בית החזה שלו הממוסגר בכתפיו השריריות, סכך על שדיה החשופים, הנשפכים, הורדרדים וריחה המתקתק הטריף את חושיו. הוא היה איתה בכל רגע ובכל שלב, עיניו היו פקוחות, התבונן מגורה בלחייה הסמוקות, בשפתיה התפוחות ובגופה הפתוח לפניו.

הבהייה המחויכת שלו בפרצופה הביאו אותה לשנות תנוחה; היא רצתה להרגיש אותו בדוגי, מאחור, עמוק יותר, ככל שהמבנה האנטומי של גופה מאפשר.היא עמדה על שש והוא מאחוריה חובט אגנו בשלה. היא גונחת חזק, מלהיטה אותו להגביר את הקצב, להכאיב לה, לפצוע, כמו אז, בשירותים, עם מוש, לפני מיליון שנה. הוא הגביר את הקצב, חפן את ישבנה הגדול בידיו החסונות וזיין אותה כמו חיה. היא הרגישה את החיכוך מתגבר ונהנתה למשמע גניחותיו. אחרי דקה הוא גמר בתוכה, כמעט התעלף מעוצמת הגמירה והיא, כך סיפרה לי בדיעבד, חשבה לעצמה כמה שהיתה צריכה את הזיון הזה כדי לחזור לעצמה, כדי להרגיש את הדופק פועם בגופה, כדי לדעת שלמרות גילה והתעלמותו של מוש ממנה, היא עדיין יכולה לחרפן גברים ולהביא אותם אל הקצה. עכשיו היא כאן אצלי, על הספה, הרבה מספרת, המון משתפת, מעט נבוכה וכל כך מיוסרת אך בעיקר- ״באופן לא לגיטימי בעליל״-  מאושרת.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה