בהשגחת הבג"ץ

האישור שבג"ץ יעניק לקווי המהדרין אומר רק דבר אחד: מדינת ישראל מצדדת בהפרדה בין גברים ונשים, ומתנגדת לשוויון

02/12/2010
נעמת קבלו עדכונים מנעמת
  • RSS
» קווי המהדרין. צילום: wikimedia רשיון CC

ב-1 בדצמבר 1955 עשתה רוזה פארקס היסטוריה. לאחר שסירבה לפנות את מקומה בסוף האוטובוס לאדם לבן, התעוררה מחאה ברחבי ארצות הברית שהובילה לביטול ההפרדה הגזעית בתחבורה הציבורית. ב-13 בנובמבר 1956 הכריעו שופטי בית המשפט העליון של ארה"ב כי ההפרדה, שאילצה את האזרחים השחורים לשבת בחלקו האחורי של האוטובוס, נוגדת את חוקת ארצות הברית.

55 שנה מאוחר יותר, בית משפט עליון במדינה אחרת מגיע להחלטה שונה לחלוטין. השופט אליקים רובינשטיין הכריז בשבוע שעבר, כי בכוונת בג"צ להכשיר את ההפרדה בקווי המהדרין באוטובוסים. גברים מקדימה, נשים מאחורה. עקרונות השוויון והדמוקרטיה נעלמו כלא היו. אמנם רובינשטיין טרח להדגיש את ההסתייגויות שעולות מן ההפרדה, אך באותה נשימה קבע שאין מניע חוקי מהותי שיפסול את קבלת ההפרדה.

מכבסת המילים התחילה לעבוד במרץ. ההפרדה, כך מבטיחים לנו, תעשה ב"הסכמה", ללא כפייה או אלימות. אז הבטיחו. מי יוכל לאכוף "הסכמה" בחברה פטריאכלית, שנשלטת על ידי רבנים שוביניסטיים? נשים חרדיות, גם אם יחפצו בכך, לא ירהיבו עוז לעלות מהדלת הקדמית של האוטובוס, ולשבת במקומות השמורים לגברים בלבד.

למען הנשים. אה, באמת?

מצדדי ההפרדה בתחבורה הציבורית טוענים שמניעיהם טהורים, וקווי המהדרין נעשו למען נשים ובהסכמתן. לפיהם, הצעד נועד להגן עליהן מפני הטרדות מיניות הרווחות באוטובוסים. זו טענה מסוכנת, שמניחה שבמקום לטפל במטרידים, יש להגביל את צעדי הנשים. היגיון דומה מנחה את הקיצונים בעולם האסלאמי, האוסרים על נשים להסתובב גלויות פנים. הכל למען כבודן והגנתן, כמובן.

על פניו, ניתן לפטור דיון זה בהכרזה שמדובר בעניין פנים-חרדי, ובקווים שעוברים בשכונות החרדיות בלבד. מה שקורה במאה שערים נשאר במאה שערים, וההקצנה בעדה החרדית אינה משפיעה על האוכלוסייה החרדית. המציאות, כמו תמיד, מורכבת יותר. הקווים המדוברים אינם מוגבלים לשערי השכונות החרדיות בלבד. רבים מקווי המהדרין עוברים ברחבי ירושלים, וכופים סטנדרטים מחמירים ומשפילים על כל אישה, ללא תלות בשיוכה הדתי, ומאלצים אותה לשבת בספסלים האחוריים של האוטובוס.

עם זאת, ההתנגדות העיקרית לחותמת ההכשר של בית המשפט להפרדה איננה קשורה לעובדה שההסדר יחול גם על קווים המשרתים את התושבים החילונים של ירושלים. הסכמת בית המשפט להפרדה בתחבורה הציבורית מקיפה הרבה יותר, ובסופו של דבר – נוגעת לחיי כולנו.

ישראל מעדיפה גברים

משמעות הצהרתו של רובינשטיין היא שמדינת ישראל מצדדת בהפרדה בין גברים ונשים, תוך מתן עדיפות לראשונים. השוויון בין המינים נותר ביטוי ריק מתוכן אם בג"צ מוכן לקבל שמקומן של הנשים הוא מאחור. גם אם הסוגייה איננה נוגעת בחיי היומיום של כולנו, הרי שחותמת הכשרות הרשמית שההפרדה מקבלת מעידה על המסלול אליו אנו צועדים. אם ההפרדה הגזעית בארצות הברית של שנות החמישים מהווה עבור חלקים בחברה הישראלית מודל לחיקוי (בגרסא המגדרית), שמקבל משנה תוקף מטעם המדינה – דיינו.

>> מתוך הבלוג של ארגון נעמת




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

  • תמונה אישית גליה קופליס 03/12/2010

    סתם מחאה לא תעזור. צריך לעשות הפגנות. כמו שכתוב, זאת לא רק בעיה של נשים, זאת בעיה של המדינה שמכשירה מדינת טאליבן.

בחזרה למעלה