אתם מנגנים והם מגורשים

לא היה צריך יותר מפסנתר ברחוב שינקין כדי להרתיח את דמה של נונה ד.: איך זה שבמרכז תל אביב מנגנים ונהנים, בזמן שבדרום העיר מתרחש גירוש אכזרי?

18/06/2012
נונה ד. קבלו עדכונים מנונה
  • RSS
» תל אביב, הימים האחרונים (צילום: gwttyimages)

ברור שאחטוף כאן קיתונות על כמה אמירות שהן בבחינת פרות קדושות, כי מי אני שאבוא ללמד חמלה על סבלו של האחר כשאנחנו כיהודים מחזיקים בזכויות הבלעדיות לסבל והעוול הגדול בתולדות האנושות? אבל תחושת קבס עצמית עולה בי בימים האחרונים מהדיסונאנס המתרחש מול עיני כל עובר ושב בהליכה סתמית ברחובות ת"א – משום שבזמן שמלב העיר ועד לצפונה מוצבים פסנתרים לעוברים ושבים צמאי תרבות, ובתי הקפה הומים אדם עד שתכולתם של היושבים גולשת למדרכות, עליהן חונה החנו את הג'יפ שיסיע אותם לג'ים, מתרחשת בעירה ומתרגש לו אסון רחוק מספיק מהעין של בשכונות הנחשלות של העיר – למה זה מזכיר לי איזו שהיא תרבות שניגנה קונצרטים על מנת לכסות על רעשים כמו צווחות אימים של מיעוט לא רצוי שקלגס בא לסלקו?

השכונות הנחשלות של תל אביב מאכלסות כבר עשרות שנים את כל מה שלא אטרקטיבי מספיק, כמו תושבים חסרי תקווה למודי מאבקים הישרדותיים וחתולים חסרי פרווה למודי קרבות שהעירייה אינה ממהרת לאסוף לעיקור וסירוס - מה שמרגיש לגמרי כמו הזנחה מכוונת של עיריית תל אביב - שהרי כבר שנים ראש העיר חולדאי, שהוא דווקא שיפוצניק נלהב, לא חשב שגם לתושבים של תחנה מרכזית או שכונת שפירא, עניים וקשי יום ככל שיהיו, מגיע לטייל בין שדרות מוצלות ולחיות בבניינים ראויים למגורים.

לבטח לא תמצאו בשכונות הללו פסנתר בקרן רחוב שממתין לכל דיכפין, שהרי סביר להניח שמי שמשליך למקום אחד אוכלוסיה קשת יום ומלאת מצוקות לא יעלה על דעתו שיש שם מישהו שיודע בכלל מה זה תווים ואקורדים, וממילא ריבוי האלימות באזור יוצר אנשים עם אצבעות גסות שלא מתאימות לפריטה על כלי כל כך מתורבת.

עם יד על הלב, מי מכם בכלל מבדיל בין פליטים סודנים או אריתראים, מסתננים ו/או עובדים זרים מאפריקה, או אפילו ישראלים ממוצא אתיופי – הם כולם יותר מדי שחורים בעינינו כדי ליצר מספיק חמלה עליהם בליבנו. בואו נודה על האמת – הרי אם הפליטים הללו היו בהירי עור ועיניים ובעלי שיער בלונדיני היה לנו הרבה יותר קל לחבק אותם לחיקנו ההומאנית. בכיף היינו משכירים להם בתים בצפון ת"א, ונדמה שאפילו היינו מגיירים אותם בשמחה – למה שוב עולה בי דז'ה וו לעם תרבותי שעסק בשימור הגזע וטיהר כל מה שיכול היה לטנף או לפגוע בבעלי הגנים המשובחים?

כיהודים יש לנו נטייה להחליט על איכותם של עמים אחרים בעיקר על פי מדד האהבה או השנאה שהם מפגינים כלפינו; האמריקאים למשל – מה אכפת לנו אם מדובר באומה דורסנית? ובטח לא אכפת לנו שהם מחריבים את עיראק בשביל נפט ואגו מנופח; וההולנדים? איזה כיף לנסוע לשם לטייל בכפרים הפסטורליים או בעיר הבירה הציורית עם התעלות והג'וינטים - למי בכלל מזיז שההולנדים שיתפו פעולה עם הנאצים ונהנו להלשין על מקומות מחבוא של יהודים? שלא לדבר על איך בעבור סיילים סוף עונה באוספורד שכחנו לבריטים על הקרע והשנאה שטרחו לייצר פה בין התושבים הערבים והיהודים בימי המנדט שלהם על הארץ.

ובכיף נהינו מיודדים לעומק עם דרום אפריקה בזמן ששאר העולם החרים אותם על רקע ממשל של הפרדה ומעשים אכזריים בתושבים השחורים, וברור שנהינו החברים הכי טובים של הטורקים, כי מה זה טבח בעם שלם ונידח כמו הארמנים לעומת נופש אול אינקלודד בפרוטות?

ולא נשכח את הזובור שאנחנו מכניסים לפלשתינאים – מיחס משפיל במחסומים ועד אטימות לב בדמות עוצרים וסגרים, ובסוף כל פעולה כזאת – אם הם רק מעזים להתלונן עלינו בפני אונר"א או ארגוני זכויות אדם אחרים בעולם - אנחנו נוקמים בהם על ידי ניתוקם מחשמל ו/או מים ו/או מעבר סחורות, תרופות ומזון.

ולא, לא באתי בתור שמאלנית חובבת ערבים או מתיפייפת עוטפת פליטים, אלא בתור אזרחית מלאת בושה ואמא מודאגת מההשחתה של נפשנו ונפשות ילדנו על ידי חינוך לאטימות לב, לשנאה, להשלטת פחד ולעליונות. רבותיי, קורה כאן גירוש מחריד ושרירותי של בני אדם, פליטים שאנחנו מפקירים לגורלם המר, כשהעוול הגדול ביותר שלהם הוא כנראה צבע העור שלהם. נקודה. אל לנו לסדר לעצמנו את המצפון עם אמירות כמו "עניי עירך קודמים" - כי הרי בזכות תחבורה אווירית, טלוויזיה ואינטרנט הפך הכדור האימתני שלנו לכפר גלובלי קטן, בו כולם מכירים את השכנים של כולם, וכולם יודעים מי חי תחת שלטון אימים ונרצח על לא עוול בכפו - הומאניות ואנושיות בסיסית לא מבדילה בין בן העיר לבן הכפר.

כי כמו שכתב יגאל שתיים, פעיל חברתי ואנושי מהזן הנכחד, בסטטוס מבריק ומדויק עד כאב וכלימה: "בעתיד ישאלו אותך הנכדים מה עשית נגד האקציות לגירוש פליטים – לייק???".




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה